מנסור עבאס איבד השבוע את התמיכה של העם שלו. בשביל מה?

יש רגעים נדירים בתולדות הסכסוך הישראלי-פלסטיני שבהם כל הגורמים הבאים נמצאים בעמדה אחת: אש"ף, הרשות הפלסטינית, חמאס, ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, חד"ש, בל"ד ותע"ל. התוודענו לרגע כזה השבוע - כשכל אלו יצאו נגד אמירותיו של יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, בוועידת ישראל לעסקים של גלובס.

ולא בכדי. אמירתו של עבאס - "מדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית וכך היא תישאר" - היא לא פחות מהיסטורית. היא עוררה שיח בכל העולם הערבי ובחברה הפלסטינית בישראל בפרט, וגרפה גינויים וביקורת קשה וחריפה. כל מבקריו של עבאס אמרו שמדובר באמירה מסוכנת שמבססת הסכמה חסרת תקדים לחוק הלאום. ח"כ אחמד טיבי, מהרשימה המשותפת, דייק את המסר בראיון לוועידת גלובס, כשאמר: "לראשונה, ח"כ ערבי מקבל את המציאות של חוק הלאום שמבוססת על עליונות יהודית ונחיתות פלסטינית".

אלה שהופתעו, ואלה שלא

קולות אחרים בחברה הערבית לא הופתעו במיוחד מאמירותיו של עבאס. יש שרואים בהן אבחנה ריאלית למציאות הקיימת ולא הכרה בזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. באותו אופן כל חברי הכנסת הערבים שנשבעים אמונים, עושים זאת תוך כדי הכרה והסכמה מלאה באופי המדינה וצביונה היהודי. ויש שאמרו שאפילו מנהיגה ומייסדה של מפלגת בל"ד, עזמי בשארה, שביקש להפוך את מדינת היהודים למדינת כל אזרחיה, אישר בעבר דברים דומים כשהגיע לדיוני בג"ץ על פסילת רשימתו ומניעתה מהתמודדות בבחירות. כמובן שבשארה לא הכיר ולא קיבל בשום פנים את ישראל כמדינה יהודית, אך גם לא התכחש למציאות הקיימת: שזו מדינה שמגדירה עצמה ופועלת ככזו.

הפער בין יו"ר רע"ם לקודמיו

כאן טמון הפער בין עבאס לקודמיו. החלק הראשון מאמירתו של עבאס, היא ללא ספק אבחון המציאות: העובדה שמדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית וזו החלטתו של העם היהודי להגדירה ככזו. אך עבאס מוסיף ואומר ש"היא תישאר כך". בחלק הזה הוא מציג עמדה חסרת תקדים, שלא נשמעה לעולם מחבר כנסת במפלגה ערבית ועוד מיו"ר מפלגה ערבית בכנסת או מחוצה לה.

עבאס אומר בעצם שלא רק שהוא מכיר ברצונו של העם היהודי להקים מדינה שהיא מדינת היהודים - אלא שהוא גם מסכים להמשך המצב הזה ולשימורו, ולא יפעל כדי לשנות את המצב הנוכחי.

התגובות לא איחרו להגיע גם מבית. מסעוד גנאיים, יו"ר רע"ם לשעבר, אמר שלא כל עמדה אישית של עבאס מייצגת את עמדתה הרשמית של התנועה האסלאמית ורע"ם. הוא גם הדגיש שברע"ם לא מתכחשים למציאות שבה מדינת ישראל מגדירה עצמה כיהודית, אך לא מקבלים ולא מכירים במציאות הזאת.

יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, מוחמד ברכה, גינה גם הוא את דבריו של עבאס: "זה שפל חסר תקדים שאיש כזה מתיימר לייצג את החברה הערבית הפלסטינית בישראל". הנשיאות של הרשות הפלסטינית הצטרפה לגינויים והאשימה את עבאס ביישור קו עם הנרטיב הציוני שמטרתו לגרש את הפלסטינים מאדמותיהם ולייהד את ירושלים ואת מסגד אל-אקצא. תגובות חריפות יותר או פחות התקבלו משאר הפלגים הפלסטינים ובראשם, חמאס.

הרווח: במפה הפוליטית היהודית

במקביל, הרווח של האמירות האלה רחב היקף במפה הפוליטית הישראלית, או היהודית ליתר דיוק: עבאס, אחרי מה שנאמר בוועידת גלובס, הפך למנהיג ערבי ראשון מסוגו ומוערך ביותר בקרב מנהיגי המפלגות הציוניות. גורם בכיר בקואליציה אמר לי בצמוד להצהרותיו של עבאס: "מי יאמין לביבי והחבורה שלו עכשיו שעבאס ורע"ם הם תומכי טרור ומפיצי שנאה אחרי הצהרה היסטורית כזו?!". עבאס נתן את מה שאף מנהיג ערבי בישראל לא נתן בעבר, וזה בפני עצמו מעורר השראה גדולה בקרב היהודים. אך לא פחות מכך, מעורר דאגה רבה בקרב הערבים.

"מנסור עבאס יהפוך לאבו מאזן"

גורם בכיר באחד הפלגים הפלסטינים אמר לי השבוע, במסר שקיווה שיגיע לתקשורת הישראלית ולעבאס עצמו: "הוא יהפוך לעבאס שלנו, מחמוד עבאס, שנתן הכי הרבה לישראל ולא קיבל כלום". ואני מוסיף על זה - לא רק שלא קיבל כלום, הוא גם איבד את התמיכה של העם שלו. רק ימים יגידו, אם גורלו של עבאס הישראלי ממע’אר, יהיה זהה לעבאס הפלסטיני מראמללה. והזמן בינתיים עובר מהר.

הכותב הוא ראש חטיבת החדשות ברדיו נאס ופרשן חדשות 12