ארנונה על מבנים נטושים: המדינה ממשיכה לכרסם בזכות הקניין

רקע: במשך שנים רבות ניטשו מלחמות משפטיות בין נישומים לרשויות המקומיות בסוגית הפטור לנכס הרוס, עד להתערבותו של בית המשפט העליון, שבשנת 2009 קבע הלכה חדשה לפיה לא ניתן לאכלס בניין שאינו ראוי לשימוש. כיון שכך, קבע העליון, אין טעם לבדוק האם קיימת כדאיות כלכלית להפוך את הבניין לראוי לשימוש, כתנאי למתן פטור מתשלום ארנונה. עוד קבע בית המשפט כי בצמצום הפטור מארנונה יש משום פגיעה בזכות הקניין, ודי בהצגת ראיות המוכיחות כי מצבו הפיזי של הנכס אינו ראוי.

בית המשפט העליון אף קבע כי הפטור אינו מוגבל לתקופת זמן השיפוץ "הסבירה", וכי הנישום יכול להחליט בעניין שיפוץ או הימנעות ממנו "מסיבותיו שלו", והפטור יינתן כל עוד הבניין אינו ראוי לשימוש. הארנונה אינה שוטר, והיא לא נועדה לכפות שיפוץ של מבנים.

הלכה זו של בית המשפט העליון לא מצאה חן, בלשון המעטה, בעיני הרשויות המקומיות, שהחליטו לעקוף אותה באמצעות הליכי חקיקה, ובתחילת שנת 2013 נקבע כי הפטור יוגבל בזמן. וכך נוצרו שלוש תקופות פטור: הראשונה לתקופה בת שלוש שנים בה יינתן פטור מלא, השנייה לתקופה של חמש שנים שבהן הנכס יחויב בתעריף המינימלי שבתקנות, ולאחר 5 שנים, אם עדיין יעמוד ריק ולא ראוי לשימוש, יינתן פטור מארנונה לצמיתות.

מה קרה עכשיו: כעת, הרשויות המקומיות והכנסת הלכו צעד קדימה בכרסום כיסם של הנישומים ובמסגרת הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות, אותה יזמו חברי הכנסת מיכל שיר ובועז טופורובסקי, ושאושרה בימים האחרונים בוועדת השרים לחקיקה, הוכנסו תיקונים אשר מקצרים את תקופת הפטור הראשונה לשנתיים (במקום שלוש). ביחס לתקופת הפטור השנייה הם מבקשים לאפשר לעיריות לחייב את בעלי הנכסים בהתאם לתעריף גבוה יותר. לשר הפנים תהיה הסמכות להאריך את תקופת הפטור הראשונה, אם ישתכנע כי המחזיק בנכס עושה כל שביכולתו כדי להשמיש את הבניין למגורים. כמו כן, מבוקש לקבוע כי הפטור לא יחול על בניין שנהרס או ניזוק כתוצאה מפעולות איבה או אסון טבע.

המשמעות: לטעמי, המחוקק מנסה לעשות שימוש ציני בנכסים הרוסים, כאשר הוא מגייס כביכול לטובת העניין את היצע הדירות הדליל למגורים בישראל ואת מחירי הדיור הגבוהים, כל זאת כדי לטשטש את מטרתה הבלתי מוצהרת של תכלית הצעת החוק - רצונן של הרשויות המקומיות לגבות עוד כסף. הרי בפועל מדובר בהגדלה של ההכנסות על חשבון פגיעה נוספת בזכויותיהם הקנייניות של בעלי נכסים רבים ורצונן של הרשויות לכפות עליהם בכוח עלויות שיפוץ גבוהות - פעולה אשר הוגדרה כבר על-ידי בית המשפט העליון כפגיעה בזכות הקניין.

כמו כן, קיים חשש ודאי כי העברת הבירור וההחלטה לשר הפנים האם להאריך את תקופת הפטור הראשונה, תייצר סחבת וחוסר בהירות מבחינת הקריטריונים להארכת הפטור ודיונים כפולים בפני מנהלי הארנונה וועדות הערר. הותרת פתח לשר הפנים לקבוע אילו סוגי בניינים יקבלו הארכת פטור ואילו לא, תגרום להפעלת לחץ מצד הרשויות על השר.

כמו כן, לא ברור מדוע מבקשים הח"כים המציעים להחריג מגדר הפטור נכסים שנהרסו בשל פעולות איבה או אסון טבע. הרי במה שונה נכס שנהרס בפגיעת טיל מנכס הרוס אחר? בסופו של דבר, השינויים האמורים מהווים את המסמר האחרון שיינעץ בנישומים, הסובלים ממילא מעלויות בלתי סבירות של מיסוי ישיר ומיסוי עקיף.

הכותב הוא יועץ ממשרד כץ, גבע, איצקוביץ (KGI) המתמחה במיסוי מוניציפלי