הטעות המביכה ששופט העליון ג'ורג' קרא היה מעדיף לשכוח

שופט בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, ג'ורג' קרא, דחה אתמול עתירה נגד בית הדין הרבני לערעורים. בעתירה נטען נגד התקנה המאפשרת לבית הדין הרבני לערעורים לדון מחדש בתיק גם לאחר שניתן פסק דין על ידו.

על פי התקנה, "חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור".

בית הדין הרבני לערעורים בתיק שהגיע לפניו השתמש בתקנה זו והפך את פסיקתו. בעקבות כך הוגשה העתירה בה נטען לאי חוקיות התקנה.

השופט ג'ורג' קרא, בהסכמת השופטים נעם סולברג ודוד מינץ, דחה את העתירה על הסף. לדברי השופט קרא, השימוש בתקנה זו על ידי בתי הדין הרבניים הוכר בפסיקת בג"ץ במקרים שונים, תוך שצוין כי מדובר בהליך חריג ייחודי לבתי הדין הרבניים אשר אינו מוכר בבתי המשפט האזרחיים.

אלא שהשופט קרא הוסיף ודחה את העתירה מנימוק נוסף, בשל אי צירוף הכנסת כמשיבה להליך. "טענות העותרת ביחס לביטול תקנה קכח או להתקנת תקנות לאופן מימושה, אינן מגבשות עילת התערבות ודינן להידחות על הסף. כפי שצוין, תוקף התקנות הוכר בעבר בפסיקת בית משפט זה. הטענות נשמעות שנים רבות לאחר שהותקנו תקנות העיון ומבלי שמתקין התקנות (הכנסת) צורף כצד לעתירה".

אלא שמדובר בטעות מביכה למדי. הכנסת לא התקינה את תקנות בתי הדין הרבניים, ואין זה מסמכותה של הכנסת להתקין תקנות כלשהן. תקנות בתי הדין הרבניים הותקנו על ידי מועצת הרבנות הראשית ובית הדין הרבני הגדול נגדו הוגשה העתירה.

יש לציין כי במספר פסקי דין של בג"ץ מן העבר נקבע כי התקנות לא הותקנו מכוח חוק כלשהו.

השופט אהרן ברק כתב לפני שלושה עשורים כי "לדעתי, בהיעדר הסמכה סטטוטורית בעניין זה, הסמכות לקבוע סדרי דין נתונה לבתי הדין הרבניים עצמם. מקורה של הסמכה זו הוא בסמכותה הטבועה של כל ערכאת שיפוט לקבוע לעצמה סדרי דין".

מספר שנים לאחר מכן כתבה השופטת דורנר בפסק דין שביקש לערער על תוקף התקנות כי "ההיסטוריה החקיקתית מלמדת אפוא כי בחוק לא נקבעו סדרי דין בבתי-דין רבניים, ושום רשות לא הוסמכה להתקינם. במצב עניינים זה הסמכות נתונה לבתי-הדין הרבניים עצמם. יסודה של סמכות זו בסמכות הטבועה הנתונה לכל ערכאה שיפוטית שהוקמה על-פי דין, ואשר לא נקבעו לה בחוק סדרי דין או דרך לקובעם, לקבוע לעצמה את סדרי הדין שינהגו בה. זאת, כדי לאפשר לה למלא תפקידה".

מיותר לציין כי בפסקי הדין שניתנו לאורך השנים אודות התקנות מעולם לא נטען כי העותר היה צריך לצרף כמשיב לעתירה את הכנסת ואפילו לא את מועצת הרבנות הראשית.

יצוין כי לאחר מתן פסק הדין של השופט קרא שכלל את הטעות המביכה, פסק הדין הוסר בצעד חריג ביותר מאתר בית המשפט העליון שמאגד את החלטות ופסקי הדין של בית המשפט העליון.

בעקבות פניית גלובס לבקשת תגובה, פסק הדין תוקן לפני שעה קלה והוסרה הטענה אודות אי צירוף הכנסת.

תגובת הנהלת בתי המשפט: "העתירה נדחתה ממספר נימוקים, בין היתר אי צירוף מתקין התקנות. אכן, שגגה נפלה מלפני השופט בזהות מתקין התקנות. משנתגלתה השגגה, הוסר פסק הדין מהאתר, עוד לפני פניית מר גרינצייג, לטובת תיקון השגגה".