מחקר ענק על מנויים לחדר כושר מגלה מה אנחנו צריכים כדי לעמוד ביעדים

סוף השנה האזרחית ממשמשת ובאה, וזו תקופה שמעוררת הרהורים סביב הגדרת מטרות, הצבת יעדים וגיוס מוטיבציה שתאפשר לנו להשיג אותם. איך נוודא שהמוטיבציה שלנו גבוהה דיה לעמוד במטרות וביעדים שהצבנו? השאלה הזאת העסיקה חוקרי התנהגות מאז ומעולם.

בעיתוי מושלם (וכנראה לא מקרי, ראו טור קודם על "אפקט ההתחלה החדשה"), התפרסם החודש בכתב העת היוקרתי NATURE מגה-מחקר חסר תקדים, שבחן את השאלה מה יגרום למנויים לחדר כושר להתמיד בתוכנית אימונים של ארבעה שבועות.

במחקר, שהשתתפו בו 61,293 מתאמנים, בחנו קייטי מילקמן ואנג'לה דקוורט מאוניברסיטת וורטון (עם 28 חוקרים נוספים) 54 תוכניות אימונים שמטרתן לעודד את המנויים להגיע לחדר הכושר. התוכניות שנחקרו כללו התערבויות שונות: תמריצים כלכליים, תזכורות, תכנון לוח זמנים, פרסום ברשתות חברתיות, חתימה על אמנה ועוד.

התמריץ שעשה את ההבדל

במחקר התברר שמתן תמריץ כלכלי של תשעה סנטים לאנשים שחזרו להתאמן לאחר שהחמיצו אימון אחד היה ההתערבות האפקטיבית ביותר בין אלה שנבדקו.

התמריץ הקטן הזה איפשר למנויים שמעדו באופן חד-פעמי לחזור למסלול ולא להידרדר במדרון החלקלק של ויתור על התוכנית כולה.

במחקר היו עוד ממצאים רבים ומעניינים, שמפאת קוצר היריעה לא נפרט את כולם כאן, אבל עולות ממנו כמה תובנות שאנחנו יכולים לקחת ליומיום שלנו.

ראשית, "עיתוי זה עניין של טיימינג", כמו שאומרים. אנחנו נוטים להתמקד ב"מה" (תמריץ או תזכורת) וב"איך" (גובה התמריץ או מה לרשום בתזכורת), אבל לשאלה "מתי" יש חשיבות גדולה בפסיכולוגיה. דן פינק, פסיכולוג מאוניברסיטת הרווארד, כתב ספר בשם WHEN המוקדש כולו למחקרים שבדקו את השפעת העיתוי של אירועים על ההתנהגות שלנו.

ממצאי המחקר מראים, בין היתר, עד כמה קריטית הנקודה שבה המתאמנים מעדו ולא הופיעו לאימון מתוכנן. זוהי פרשת דרכים שבה עשוי להתחיל תהליך של דעיכת מוטיבציה או קבלת החלטה של "לקחת את עצמך בידיים" וכך לחזור לעלות על הסוס.

מהמחקר עולה עוד ש"כסף הוא לא רק תמריץ". תשעה סנטים אינם סכום משמעותי, וניתן להניח שלא מצב חשבון הבנק של המנויים הוא שמנע מהם להגיע לאימון. התמריץ משך את תשומת הלב של המתאמנים והזכיר להם להתעשת כדי לא לשבור את הרצף.

נקודת תורפה ונקודה למחשבה

אחד הממצאים המעניינים (ויש שיאמרו המאכזבים) הוא שרק בקרב 8% מהמנויים נצפה שינוי התנהגות ארוך-טווח, אחרי שתוכנית ארבעת השבועות הסתיימה. אחת הדרכים להסביר זאת היא בעזרת ההבחנה בין מוטיבציה חיצונית למוטיבציה פנימית.

מוטיבציה חיצונית היא ביצוע פעולה מסוימת למען תגמול חיצוני (תמריצים כגון בונוסים ופרסים, קידום בעבודה, הימנעות מעונשים וקצירת מחמאות).

מוטיבציה פנימית, כשמה כן היא, פנימית. הפעולה מבוצעת מתוך מקום שממלא אותנו ובדרך כלל קשור ליצירת משמעות, עירור סקרנות, התפתחות אישית, הנאה ותשוקה לעשייה.

נעשו מחקרים רבים שהשוו בין שני סוגי המוטיבציה. בין היתר, נמצא שמוטיבציה פנימית וחיצונית משפיעות באופן שונה על איכות העשייה וההתמדה לאורך זמן. הממצאים מצביעים על כך שמוטיבציה חיצונית יכולה להניע אותנו לבצע פעולה מסוימת, אך ברגע שהתגמול נעלם, אנחנו מפסיקים לפעול.

אף שלא זו הייתה מטרת המחקר, התוצאות מאששות את ההשערה שלפיה נדרשת מוטיבציה פנימית כדי ליצור שינוי בר-קיימא, או, לכל הפחות, נדרש להמשיך בתוכנית התמריצים למשך זמן ארוך יותר ואפילו באופן קבוע.

הכותב הוא מייסד חברת Q Behavioral Thinking, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, מנחה תהליכי חשיבה בחברות, עם סקרנות בריאה בתחומים של חשיבה וחשיבה על חשיבה