אי-אפשר לחכות: חייבים לקדם את החוק למניעת התעמרות בעבודה

למרות מספר תחקירים מתוקשרים שעסקו בסביבת עבודה פוגענית בעיקר בגופי תקשורת, רוב-רובם של הנפגעים עדיין נמצאים במחשכים. מקומות העבודה עדיין נוטים לגבות את הגורם המתעמר או מפגינים אוזלת-יד כאשר הם מבצעים ברור של המקרה • סיבה מרכזית לכך היא היעדר חקיקה בנושא

התעמרות בעבודה / צילום: Shutterstock
התעמרות בעבודה / צילום: Shutterstock

בישראל הנתונים מדברים בעד עצמם: 1 מכל 4 עובדים סובל מהתעמרות בעבודה. התופעה מתרחשת בכל רמות ותחומי התעסוקה (מאירי, המגיפה השקטה). כתוצאה מכך, מעל 50% מהנפגעים מתפטרים ממקום עבודתם.

השיח הציבורי עדיין לא עוסק בהרחבה בתופעת ההתעמרות בעבודה והתופעה לא מקבלת את ההתייחסות הראויה לה במרחב התקשורתי, הפוליטי והתעסוקתי. בניגוד לתופעת ההטרדות המיניות שהחברה בישראל כבר למדה לגנות ולהוקיע, תופעת ההתעמרות בעבודה והשלכותיה הנפשיות, הפיזיות והכלכליות על הקורבן, כמו גם ההשלכות הכלכליות על המעסיק, טרם הופנמה כראוי בשיח הציבורי. לפיכך, קורבנותיה שקופים.

התעמרות במסגרת יחסי עבודה היא התנהגות פוגענית המופנית כלפי אדם באופן חוזר ונשנה ויוצרת עבורו סביבה עוינת. המתעמר יכול להיות, בין היתר, מנהל או עמית לעבודה, לקוח או ספק. התעמרות בעבודה יכולה לקרות בכל ארגון ולכל אדם. התעמרות במסגרת העבודה פוגעת בכבוד האדם, בחירותו, ברווחתו, ביכולתו לבצע את עבודתו ובתפקודו המקצועי. ביטוייה המעשיים הינם מגוונים וכוללים בין היתר: האשמות שווא, הערות משפילות, הפצת שמועות מזיקות, פגיעה בדימוי העובד ושיבוש יכולתו לבצע את תפקידו, הצרת צעדיו וריקון תפקידו מתוכן, יצירת אווירה של פחד ואיומים, מתן משימות משפילות ובידודו של העובד. נזקי ההתעמרות בעבודה אינם מתמצים בעובד עצמו. התופעה מזיקה למעסיק בשל היעדרות מוגברת של העובדים, ירידה בתפוקה, אווירה עכורה ולא יצרנית, תחלופת עובדים גבוהה ופגיעה במוטיבציה שלהם. בכך נוצרת גם פגיעה ברווח ובאיכות השירות. ההערכות בישראל מתייחסות לאובדן של כ-2 מיליון ימי עבודה בשנה ולהפסד כלכלי למשק של כ-1.5 מיליארד שקל בשנה.

חשוב גם להדגיש, כי הגורם המתעמר לא בוחר את קורבנותיו במקרה. לפי מאירי, הנפגע נבחר בגלל זמינותו, או בשל חולשה או רגישות זמנית שהוא שרוי בה. במקרים רבים הוא ניחן בתכונות, כישורים ואיכויות שחסרות אצל הפוגע. מכאן, בהחלט יכול להיות מצב בו חלק מהעובדים אינם נפגעים באותו האופן, ואילו אחרים הופכים לקורבנותיו של המתעמר.

את השלכות ההתעמרות בעבודה היטיב לתאר פוסט עדות שפורסם ברשתות החברתיות, וכך נכתב: "כמו בן זוג אלים, גם אצל הבוסית שלי, אין חוקיות ואין ידיעה מתי ולמה אחטוף את המכה הבאה. אפשר רק לנחש כי ככל שאצומצם ואיעלם, אחטוף פחות".

למרות מספר תחקירים מתוקשרים שעסקו בסביבת עבודה פוגענית בעיקר בגופי תקשורת, רוב-רובם של הנפגעים עדיין נמצאים במחשכים. מקומות העבודה עדיין נוטים לגבות את הגורם המתעמר או מפגינים אוזלת-יד כאשר הם מבצעים ברור של המקרה. בעוד שבנוגע להטרדות מיניות נשמע קולם של הרבה גורמים בכלל המרחבים בציבוריות הישראלית, טרם נשמע קול ברור ותקיף בנושא התעמרות בעבודה. ביטוי נוסף לכך - עדיין לא נשמע וידוי אישי של מוביל דעה שסיפר כי חווה התעמרות בעבודה.

סיבה מרכזית לכך היא היעדר חקיקה בנושא.

בדין הישראלי לא קיים חוק מפורש האוסר על התעמרות בעבודה. האיסור על כך נובע מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בתי הדין לעבודה ובתי המשפט מתמודדים עם מקרים של התעמרות בעבודה באמצעות חוקים אחרים ובהם בין היתר, החוק למניעת הטרדה מינית, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק איסור לשון הרע.

בתוך כך, על המעסיק חלה החובה לפעול לברור טענות מצד עובדים על התעמרות, אולם דרכי הברור והפעולה אינם קשיחים ויעילים דיים. ביטוי לכך הוא היעדר היכולת לתבוע בבית הדין לעבודה באופן ישיר את הגורם המתעמר, אלא רק את הגורם המעסיק. זאת משום שבית הדין לעבודה נעדר הסמכות לדון בתביעות אישיות כנגד הגורם המתעמר. ביולי 2015 עברה בקריאה טרומית בכנסת הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה. ההצעה מגדירה מהי התעמרות בעבודה, אוסרת עליה בכל מרחב תעסוקתי, קובעת פיצוי כספי לנפגע ומחייבת את המעסיק לנקוט פעולות על-מנת למנוע אותה.

יש לקרא לחברי הכנסת לקדם הצעת חוק בנושא ולהשלים את אישורה בספר החוקים הישראלי. עליה לכלול רכיב שיסמיך את בית הדין לעבודה לדון בתביעה בגין התעמרות מעסיק או ממונה מטעמו. כך גם באשר לסעיף שיחייב את המעסיק לפעול להגברת המודעות לתופעה, לחנך למניעתה ולשמור על סביבת עבודה נטולת פוגענות. פעילות כקביעת תקנון שיפרט את עיקרי החוק, את דרכי הגשת התלונות ואופן הטיפול בהן - תסייע לבסס תפיסה ציבורית שתוקיע התנהגויות פוגעניות בסביבת העבודה. בכך יתאפשר ליצור שינוי מהותי ומשמעותי ברווחת העובדים בשוק העבודה בישראל.

הכותבת היא דירקטורית ב"עבודה שווה" המקדם שוויון מגדרי בשוק התעסוקה בישראל

צרו איתנו קשר *5988