רק נדמה לכם שהכלב מחייך: עולם הרגש של החיות הולך ונחשף

פרופ' אנה זמנסקי חוקרת התנהגות ורגשות של בעלי חיים באמצעות בינה מלאכותית • דווקא הטכנולוגיה, היא אומרת, יכולה לעזור לנו להבין את החיות שסביבנו ולשפר את היחסים איתן

ניתוח ההתנהגות והתגובות הרגשיות של כלבים לגירויים מאפשר לדעת איזה כלב עצבני מכדי להתאים לנחייה או פחדן מכדי להתאים לשמירה / צילום: עינת לברון
ניתוח ההתנהגות והתגובות הרגשיות של כלבים לגירויים מאפשר לדעת איזה כלב עצבני מכדי להתאים לנחייה או פחדן מכדי להתאים לשמירה / צילום: עינת לברון

עד לפני כ-200 שנה, התפיסה הרווחת הייתה שבעלי חיים הם מכונות ללא רגש, אומרת פרופ' אנה זמנסקי, החוקרת התנהגות ורגשות של בעלי חיים בעזרת בינה מלאכותית.

המחקרים שלה הם חלק מטרנד עולמי המנסה לתת קול ודרכי ביטוי לאלה שאינם יכולים לדבר, בין שאלה בעלי חיים, אנשים עם הפרעות תקשורת וגם תינוקות. היכולת להתבטא קשורה קשר הדוק ביכולת להשיג ולממש זכויות אדם וחיה, ובמובן הזה מחקריה של זמנסקי, מהחוג למערכות מידע באוניברסיטת חיפה, עשויים להציב את בני האדם בפני דילמות אתיות. אבל עוד לפני השאלות הגדולות, הם יעזרו לנו להבין מתי הכלב שלנו מחייך באמת.

בעלים של חיות מחמד או של חיות משק יגידו ודאי שהם מבינים את הרגשות של בעלי החיים שלהם באופן בלתי אמצעי.
"הם טועים. או לפחות, הם לפעמים טועים. הם עושים האנשה של הבעות הפנים של החיה, ולמשל אומרים 'הכלב שלי מחייך' כי הפה מתעקל כמו חיוך אנושי, אבל אצל הכלב שפת הגוף היא שונה. כשאנחנו חושבים שאנחנו מבינים אותם, אנחנו עושים הרבה טעויות".

איך יודעים?
"אנחנו נותנים לבינה המלאכותית להסתכל על כלבים וחתולים שעברו חוויה שמחה או עצובה. נניח, כאשר מאלפים כלב לקבל אוכל אחרי שהוא ביצע פעולה מסוימת ואז פתאום לא נותנים את האוכל, זו אכזבה. כאשר כלב מופרד לזמן מה מהבעלים שלו ואז רואה אותו שוב, זו בדרך כלל שמחה. את הבעות הפנים הללו, אנחנו לא תמיד יכולים לראות בעין בלי שהמחשב מכוון אותנו לכך. מדובר במיקרו-תנועות של הפנים. וגם כשרואים, לא תמיד נצליח לקרוא את ההבעה או לייחס אותה לרגש הנכון".

חתולים מסתירים כאב

לדברי זמנסקי, בניגוד לבני אדם, בינה מלאכותית כן מצליחה לאתר את הבעות הפנים של בעלי החיים הקשורות במצבים מסוימים. "אנחנו רואים שיש הבעות פנים אופייניות לסיטואציות שתוכננו להעלות רגשות כמו אכזבה, שמחה ומגוון רגשות שגם אנחנו מכירים. נראה שכלבים וחתולים באמת מרגישים מגוון רגשות דומים לשלנו, ולכל אחד מהם יש הבעת הפנים שלו".

איך משתמשים בתובנות הללו?

"אחד השימושים הוא וטרינרי. אנחנו רוצים לזהות כאב אצל חתולים, שמסתירים כאב בצורה טובה בדרך כלל. עד שרואים בעין האנושית שהחתול מרגיש לא טוב, זה לעתים קרובות מאוחר מדי ואנחנו עלולים לפספס בעיה שאפשר היה לטפל בה. מרסלו פייגלשטיין, דוקטורנט במבעבדה, מפתח אפליקציה להערכה אוטומטית של כאב בחתול על ידי ניתוח סרטוני וידיאו שלו. האפליקציה אומרת לבעלי החתול אם הוא מרגיש כאב וצריך לקחת אותו לטיפול".

לעין אנושית קשה לזהות כאב שלהם. כלי של בינה מלאכותית יכול לומר לבעלים של חתול מתי לקחת אותו לווטרינר / צילום: Shutterstock
 לעין אנושית קשה לזהות כאב שלהם. כלי של בינה מלאכותית יכול לומר לבעלים של חתול מתי לקחת אותו לווטרינר / צילום: Shutterstock

גם לגבי כלבים, פענוח רגשות הוא חשוב. "כשלא מבינים את הכלב, התוצאה יכולה להיות נשיכות ואגרסיה. למשל, אם נבין את הבעות הפנים לפני נשיכה, נוכל ללמד הורים להסתכל על הכלב ולעצור את הילד מלשחק איתו בצורה שלא נעימה לו, אפילו אם הם עצמם לא יודעים עדיין שלכלב זה לא נעים. כשמבינים את הכלב, זה מקדם את הקשר שלנו איתו. אנחנו נדע כשהוא בסטרס, כשהוא מרגיש לא טוב. מחקרים מראים שככל שמבינים טוב יותר את הכלב, כך גם ההתנהגות שלו משתפרת".

ממשק משתמש לכלבים

יישום נוסף קשור בכלבי עבודה, נחייה וביטחון. מחקר שנעשה עם טלי בונה שטרית מהאוניברסיטה הפתוחה, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת ברן והמרכז הישראלי לכלבי נחייה, מנתח את ההתנהגות ואת התגובות הרגשיות של הכלבים לגירויים. "כך יודעים אילו כלבים מתאימים יותר לאיזה תפקיד. לדוגמה, כלב שהוא עצבני מדי להיות כלב נחייה או פחדן מדי להיות כלב שמירה. אותה טכנולוגיה אפשר ליישם גם בכלביות, כדי להתאים את הכלב לאדם מסוים".

היום, לרוב כאשר אדם מחפש רמה גבוהה של ביטחון באופי של הכלב שהוא מאמץ, הוא ייטה אולי לבחור אותו לפי גזע. אבל גישה כזו יכולה למנוע אימוץ של כלבים מעורבים, ובנוסף לכך המתאם בין גזע לאופי לא מושלם, אפילו לא אצל כלבים. "לכל אדם יש הדרישות שלו ובכלבייה לא יכולים להספיק ללמוד את האופי של כולם", אומרת זמנסקי.

פרופ' אנה זמנסקי / צילום: דודו אטרקצי
 פרופ' אנה זמנסקי / צילום: דודו אטרקצי

זמנסקי עובדת גם עם ד"ר עירית גזית וירון סיטבון מחברת Dsense, שמאמנת כלבי הרחה לאתר מחלות בגידולים חקלאיים. "העתיד הוא להריח סרטן אצל בני אדם או מחלות זיהומיות, או חומר נפץ. אנחנו רוצים לשפר את ההבנה שלנו איך המוח של הכלב קולט את הריח, וגם איך הוא מתרגם אותו להתנהגות. כלומר, אילו סימנים לחפש אצל הכלב כדי להקדים ולהבין שהוא זיהה משהו חשוד".

פענוח הרגשות וההתנהגות של בעלי החיים יכול לעזור גם בתכנון ממשקי משתמש עבורם. "לדוגמה, חברה המייצרת אביזרים לכלבי עבודה רצתה לעצב וסט שעליו כפתור שהכלב מפעיל. לבני אדם הכי נוח ללחוץ על כפתור. יש לנו ידיים. מתברר שלכלבים פחות. כשבמקום כפתור שילבו בווסט משהו שנראה כמו כדור טניס, זה היה הרבה יותר טבעי לכלב לנשוך את הכדור בעת הצורך.

"בשיתוף פעולה עם ד"ר איציק קליין מאוניברסיטת חיפה אנחנו מעצבים עבור כלבים דמנטיים משחקים שונים שעוזרים להם להיות פעילים קוגניטיבית, למשל נותנים להם לפתור חידות בטאבלט. במחקר אחר, לא שלנו, נבנה בגן חיות משחק של זריקת כדור וירטואלי בין אורנגאוטנים לבני אדם. האורנגאוטנים היו מאוד מרוצים וגם בני האדם היו מאוד מרוצים, כי הרגישו שהם באינטראקציה אמיתית עם החיות. אבל אז נשאלת השאלה, מה עושים האורנגאוטנים בגן החיות מלכתחילה".

אני תוהה אם כאשר בעלים של חיות מחמד יבינו מה החיה מרגישה באמת, האם זה יקשה עליהם לעשות עליה השלכה ומערכת היחסים איתה תהיה מורכבת יותר ודומה לזו שיש לנו עם בני אדם.
"אנחנו מאמינים שההבנה תשפר את הקשר עם הכלב. כבר היום זו יכולה להיות מערכת יחסים מורכבת, אבל אולי מהסיבות הלא נכונות. לדוגמה, הבעלים אומר שהכלב משתין על הספה כי הוא מעניש אותו. אבל אנחנו לא ראינו עדות לכך שכלבים מתנהגים באופן נקמני. אם הבעלים יבין מה באמת קורה לכלב כשהוא משתין על הספה, מערכת היחסים יכולה להשתפר".

התרעה על כריש עצבני

עולם הרגש של חיות המחמד עוד נדמה לנו מוכר, אבל בעלי חיים אחרים נמצאים בנקודת עיוורון מבחינתנו. מערכות הבינה המלאכותית של זמנסקי וצוותה, שכבר כולל היום 15 חוקרים, בוחנות גם את ההתנהגות של מינים רחוקים מאיתנו, ואולי יבחנו גם את הרגשות שלהם בהמשך.

"למשל, דגי הזברה", אומרת זמנסקי. "חשבנו שאנחנו מכירים את המין הזה מצוין. המון ניסויים בוצעו עליו. כאשר נתנו לבינה מלאכותית לבחון אותו, ראינו משהו חדש: תנועות מסוימות שהם עושים עם הפה כשהם עומדים לתקוף את הטרף שלהם".

איך נראים דגי זברה לפני שהם עומדים לתקוף זה אולי מסקרן אקדמית, אבל השאלה הזאת הופכת להיות הרבה יותר פרקטית כשמדובר בכרישים. "במחקר של ד"ר זיו צמח-שמיר, ד"ר אביעד שיינין ופרופ' טלי טרייביץ מאוניברסיטת חיפה, שסייעתי בו, חקרנו את הכרישים ליד חדרה. רצינו לראות אם הם אגרסיביים. האגרסיביות מתבטאת בכך שהם עושים פניות חדות, וזה דווקא ידוע, אבל מאוד מאתגר לעקוב אחרי התנועות הללו. הפרויקט שלנו משלב בין בינה מלאכותית לצילומי רחפן וצילומים תת-מימיים. 

 "מגיעים לכאן בחודש מסוים עשרות כרישים. אנחנו מסוגלים לזהות פרט מסוים שהוא אגרסיבי, והרעיון הוא להתריע או דווקא להרגיע את הציבור - שהמים בטוחים והכרישים רגועים. עם הזמן יהיה אפשר גם ללמוד אם התנהגות מסוימת מרגיזה את הכריש".  

כרישים. מחקר לזיהוי כרישים אגרסיביים בחדרה יוכל להתריע או להרגיע את הציבור לגבי בטיחות הכניסה למים / צילום: Associated Press, Ariel Schalit
 כרישים. מחקר לזיהוי כרישים אגרסיביים בחדרה יוכל להתריע או להרגיע את הציבור לגבי בטיחות הכניסה למים / צילום: Associated Press, Ariel Schalit

החיפושית הזללנית

במחקר אחר שיתפה זמנסקי פעולה עם ד"ר גור פינס ורועי כספי ממכון וולקני וד"ר דרור פריד מהאוניברסיטה הפתוחה כדי לחקור חיפושיות. "אנחנו לא יודעים על רגש של חרקים ואף אחד לא באמת מנסה לגלות אותו", היא אומרת, אבל מערכות הבינה המלאכותית שלה שימשו כדי לגלות איך החיפושיות מעבירות את יומן, כמה זמן הן מטיילות, ישנות או אוכלות.

מדוע אכפת למכון וולקני מתי חיפושית ישנה?
"החיפושיות הללו מסלקות חומרים לא רצויים, ואנחנו רוצים לאתר חיפושיות שזוללות כמה שיותר מהגורמים שאנחנו מנסים לסלק, כתחליף להדברה כימית. מחקר מהסוג הזה מתקשר לקיימות. הבריאות של בעלי החיים בכדור הארץ היא גם הבריאות שלנו".

מחקר בשיתוף מכון וולקני והאוניברסיטה הפתוח עוקב אחרי התנהגות חיפושיות כדי לאתר את אלה שאוכלות הכי הרבה מהחומרים שבני אדם רוצים לסלק / צילום: Shutterstock
 מחקר בשיתוף מכון וולקני והאוניברסיטה הפתוח עוקב אחרי התנהגות חיפושיות כדי לאתר את אלה שאוכלות הכי הרבה מהחומרים שבני אדם רוצים לסלק / צילום: Shutterstock

את חושבת שנגלה לבסוף שלחיות יש יותר רגש משחשבנו?
"מחקר של פרופ' רן חסין מהאוניברסיטה העברית הראה לאחרונה מודעות עצמית אצל קופים. זה מעורר שאלות אתיות. קיימת תנועה שאומרת שלפחות לגבי קופים, אנחנו כבר מבינים שאסור להחזיק אותם בשבי או בשמורות. אם נגלה דברים כאלה לגבי מינים נוספים, אולי נהיה בבעיה. יכול להיות שהתגליות האלה לא יהיו כל כך נוחות לנו. אבל אני אופטימית. הטכנולוגיה תעזור לנו לחזק את היחסים עם בעלי חיים".

האם נוכל בעתיד לשוחח עם הכלב שלנו?

קלינאית התקשורת האוסטרלית כריסטינה האנגר בטוחה שהיא משוחחת עם הכלבה שלה סטלה. היא אפילו כתבה על כך ספר: "איך סטלה למדה לדבר". סטלה הפכה לסנסציה בתקשורת וברשתות החברתיות, ובעלי כלבים רבים ביקשו ללמוד מהאנגר איך לשוחח עם חיות המחמד שלהם. 

מה זאת אומרת לשוחח? סטלה כמובן אינה מדברת במילים. היא משתמשת בשיטה שהפכה נפוצה בשנים האחרונות לתקשורת עם בני אדם שאינם יכולים לדבר - "לוח תקשורת". בלוח אפשר למצוא מילים כתובות או ציורים, והאדם יכול ללחוץ על כפתור וכך להביע את עצמו.

לא ברור עד כמה זו באמת שפה או התניה כמו זו שמשמשת באילוף, אבל בכל מקרה,  המערכת כנראה מאפשרת לסטלה להביע את רצונותיה טוב יותר מאשר באמצעות שפת גוף בלבד. לוח התקשורת שלה כולל מילים כמו "לצאת", "מים", "הליכה", "בואי", "תעזרי לי" ואפילו "אני אוהבת אותך". בסך הכול יש בו 48 מילים נכון למאי האחרון, והאנגר כל הזמן מוסיפה מילים חדשות.

כשהכלבה סטלה אמרה "קחי אותי לים" 

האם סטלה מבינה שהיא אומרת "אני אוהבת אותך" או שהיא רק יודעת מהי התגובה שלחיצה על הכפתור הזה מניבה מהבעלים שלה? זה לא ממש ידוע. עם זאת, האנגר טוענת שסטלה יכולה לחבר עד חמש מילים כדי ליצור משפטים במשמעויות שונות. לדוגמה, היא משלבת "לצאת, ים, אוהבת אותך" כדי לעודד את האנגר לקחת אותה לים. אם זה אמנם נכון, והיא עושה זאת באופן ספונטני בלי שלמדה כל רצף ורצף בנפרד, הרי שיש כאן שפה לכל דבר, הרבה מעבר למה שיוחס לכלבים עד כה.

בני אדם הם היום לא החיות היחידות שיודעות לשלב מילים. גם שימפנזות שלמדו שפת סימנים שילבו עם הזמן מילים כדי ליצור משפטים. אנחנו (גם ברגע זה ממש) עושים את זה באופן מורכב לאין ערוך מכל חיה אחרת בטבע, ככל הידוע לנו. אבל מי בכלל ייחס לשימפנזות יכולות שפה כלשהן עד לפני כמה עשרות שנים? בהחלט ייתכן שיש להן וגם לחיות אחרות יכולות שאנחנו לא מכירים, וברור שבינן לבין עצמן יש להן תקשורת מורכבת שאיננו מבינים. אף אחד לא יודע אם התקשורת הזאת היא שפה.

הדגמה של שימוש בלוח תקשורת / צילום: צילום מסך
 הדגמה של שימוש בלוח תקשורת / צילום: צילום מסך

האנגר מאמינה שכלבים יכולים ללמוד אלפי מילים, וזו המטרה שלה. עם זאת, יש לציין שאם היא הייתה מלמדת לא כלב אלא פעוט שכל הבעיה שלו היא חוסר יכולת לומר מילים פיזית, באמצעות לוח תקשורת או שפת סימנים, הוא כבר היה יודע בשלב הזה את השפה כולה. אז בכל זאת כלב הוא כנראה שונה מבני אדם ביכולת ללמוד שפה, לפחות כמו שאנחנו מבינים אותה.

בראיון ל-Philadelphia Enquirer, אמרה האנגר שהיכולת שלה לשוחח עם סטלה אפשרה לה ליצור איתה מערכת יחסים שוויונית יותר, שבה לא הבעלים היא שקובעת בהכרח מה מתרחש. היא טענה כי היום, יותר מבעבר, היא מביאה בחשבון את רצונותיה ואת רגשותיה.

מתקשרת גם אם לא מדברת

זמנסקי מכירה היטב את העבודה של האנגר. "זהו תחום מרתק. אני לא יודעת אם האנגר באמת לימדה את סטלה לדבר או פשוט לחזור על רצף מסוים של לחיצות כפתור, אבל כך או כך, לוח התקשורת שהיא יצרה הוא דבר נהדר. הכפתורים מעוצבים בצורה מצוינת, כך שקל ללחוץ עליהם, והם מעוצבים בצבעים שכלבים באמת רואים. והכלבה, גם אם היא לא מדברת, היא בהחלט מתקשרת. זו לא החיה היחידה שמתקשרת כך. גם קופים עושים זאת, וגם תוכים יכולים לא רק לחזור על מילים, אלא להשתמש בהן במידת מה כדי להביע את עצמם".

לבעלי חיים ישנם רעיונות מורכבים כמו אלה שאנחנו מביעים באמצעות שפה?
"אנחנו לא יודעים, אבל השיטות האלה של פיתוח התקשורת בהחלט מקרבות אותנו ללמוד את הקוגניציה שלהם ואת הגבולות שלה".

צרו איתנו קשר *5988