העליון מגביל את האשמה התורמת של פועל שנפגע בתאונת בנייה

ביהמ"ש המחוזי הטיל אשמה תורמת בגובה של 15% על פועל פלסטיני שנפצע ונותר משותק - ביהמ"ש העליון הפך את הפסיקה • השופט ניל הנדל: "יש לזכור את מעמדו הנחות באופן יחסי ואת הנסיבות שבהן הוא פועל"

מיצג לזכר עובדי בניין שנהרגו / צילום: שלומי יוסף
מיצג לזכר עובדי בניין שנהרגו / צילום: שלומי יוסף

פסק דין של בית המשפט העליון, שפורסם לאחרונה, קובע רף חדש לקביעת האשמה התורמת של הנפגע בתאונות בנייה.

רקע: התובע הוא אזרח פלסטיני שהועסק כעובד ניקיון באתר בנייה בבית שמש. במסגרת עבודתו הוא נפל מגובה ארבע קומות לפיר מעלית שלא היה מגודר, נפצע באורח קשה ונותר משותק בפלג גופו התחתון. על פי פסק הדין של העליון, בית המשפט המחוזי קבע שהחברה התרשלה בכך שהפיר לא היה מגודר, והיא לא סיפקה לפועל ציוד מגן, אולם קבע שיש לפועל אשמה תורמת לתאונה, בשיעור של 15% מהנזק שנגרם לו. הפועל ערער לעליון על קביעה זו (ועל נושא נוסף).

ההחלטה: בית המשפט העליון הפך את פסיקתו של המחוזי בעניין זה, וקבע כי "לא מדובר בעובד שנטל באופן יזום ומודע סיכון בלתי מחושב במהלך העבודה, אלא במי שפעל בתוך הגבולות שהותוו לו על ידי המעסיק, וטעה ברגע של חוסר תשומת-לב. טעות זו אינה עולה בנסיבות העניין כדי רשלנות תורמת".

המשנה לנשיאה, השופט ניל הנדל, אף מתייחס לפסק דין קודם שהוא עצמו כתב, ובו דווקא קבע אשם תורם לפועל, אולם מציין שבמקרה הקודם היה חוסר בהירות עובדתי, וכי שם היה מדובר בעובד מיומן, ובמקרה הנוכחי מדובר בעובד ניקיון, ובמצב שבו אף התריעו על היעדר הגידור לפיר המעלית.

"בהסתכלות רחבה יותר", כתב השופט הנדל, "המקרה שלפנינו הוא דוגמה נוספת לתופעה המדאיגה והנמשכת של תאונות עבודה בענף הבנייה... כמו המערער ישנם רבים מדי שהלכו בבוקר לעבודתם באתר הבנייה וחזרו כשהם סובלים מנכות חמורה באופן שהפך עליהם את עולמם - ובמקרים אחרים אף לא חזרו לביתם כלל".

השופט הוסיף וכתב: "כמובן שנדרש להרתיע גם את העובד מפני התנהגות לא בטוחה, וישנם מקרים רבים שבהם ראוי להטיל עליו אשם תורם. ואולם בהקשר זה יש לזכור את מעמדו הנחות באופן יחסי ואת הנסיבות שבהן הוא פועל".

ההשלכות: עו"ד עמית אוריה, שייצג את הפועל ביחד עם עו"ד אורי גלבוע, סבור שלפסק הדין חשיבות רבה: "למרות האמירות בדבר אחריות המעביד לבטיחות באתר הבנייה, מטילים אשם תורם עד 25% על העובד כדבר שבשגרה בטענה שלא נזהר מספיק. במקרה שלנו לפסוק 15% אשם תורם זה להפחית למעלה מ-50% מהפיצוי לניזוק - מדובר ב-740 אלף שקל. בשביל הנפגע וילדיו זה המון כסף, שראוי היה שהמעביד ישלם ולא יטילו את המשא על שכמו של העובד הנכה שאיבד את עולמו.

"מעבר לזה, רצינו שתהיה פה אמירה נורמטיבית. התאונות באתרי בנייה הן מכת מדינה. מנקה זוטר שישן בבניין ומנקה את הקומה ונופל תוך פיר מעלית שלא היה מגודר, הוא אשם? זה אתר בנייה של בנייני ענק, וכל השב"חים ישנים שם כאילו כלום. לא אפילו הייתה חקירה בתיק הזה - לא של המשטרה ולא משרד העבודה. הביאו אותו באמבולנס למעבר לשטחים.

"הוא לא קפץ למטה. הוא לא עשה משהו לא סביר. הצדק והמשפט נפגשו פה, וכשזה קורה בבית המשפט העליון זה טוב במיוחד. זהו פסק דין תקדימי ותהיה לו השפעה, בהפנמה לגבי הגורם האחראי ובהטלת מלוא האחריות על מי שהתרשל בקיום אמצעי הבטיחות".