"כשהגענו היה כאן כלום ושום דבר. רק הר של זבל": ביקור בפארק אריאל שרון

הם עומדים כמו כולם בפקקים וסובלים מהרעש והצפיפות של גוש דן - עד שהם נכנסים לעבודה ופתאום מוקפים בהר ובטבע. ומה לגבי הריח מהעבר המפוקפק של חיריה? • ביקור בפארק אריאל שרון • הברזייה

גלי לביאון בוקובזה, באתי אדמוני, עידן חזן, פארק אריאל שרון / צילום: איל יצהר
גלי לביאון בוקובזה, באתי אדמוני, עידן חזן, פארק אריאל שרון / צילום: איל יצהר

המטבחון של:

פארק אריאל שרון

משתתפים בשיחה

1. גלי לביאון בוקובזה, 40, מנהלת אירועים ודיגיטל, נשואה ואם ל-3, מבית יהושע. 4 שנים בפארק

2.  באתי אדמוני, 58, מנהלת משאבי אנוש, נשואה ואם ל-3, ממודיעין. 3 שנים בפארק 

3. עידן חזן, 34, אחראי מחלקת גינון, נשוי ואב ל-3, גר בבת ים. עשור בפארק

על מה מדברים: 

פארק אריאל שרון השוכן בלב גוש דן - ובמרכזו הר הזבל חיריה, שעבר שיקום - משתרע על שטח של כ-8,000 דונם - כפול מפארק הירקון.

המשרדים ממוקמים למרגלות ההר, בקצה מטע, במבנים נמוכים עם גגות רעפים. המראה הכפרי משתלב היטב בטבע. גלי מדריכה אותי במשרד: "זה ההר, תראי איזה מהמם", היא מצביעה מלמטה על הגבעה הירוקה שצמחה מעל הר הזבל. לאן נעלם הריח? "האדמה כוסתה ביריעות שמונעות אותו", מסביר עידן, האחראי על הנוף והגינון.

הנוף והגינון הם חלק מחייו של עידן כבר עשור. הוא הגיע לפה בן 23, מיד אחרי הצבא. "כשהגעתי היה כאן כלום ושום דבר. רק הר זבל", הוא נזכר. בהמשך, יצא ללימודי גינון ואדרכילות נוף והפך לאחראי מחלקת הגינון. "לאט־לאט התחלנו לפתח את המקום. אני זוכר את העלייה להר, כשרק סללנו את הכביש. נטעתי פה במו ידיי אולי אלף עצים". היום הוא אחראי על 16 עובדים שמתחזקים כ־300 דונם מגוננים בפארק.

גלי הגיעה ב-2018 והקימה את מערך ההופעות והתרבות, ובאתי (במקור בת שבע), עשתה מעבר חד מניהול כוח אדם בחברות גדולות שמעסיקות מאות עובדים - ל-25 עובדי הפארק. "עשיתי סוויץ': לא הכמות מעניינת, אלה האיכות. היו פה כמה שנים קשות, אבל בשנתיים האחרונות הפכנו את הקערה על פיה", היא אומרת ב־ר' מתגלגלת ומדגישה: "אני לא דרום אמריקאית, ה-ר' זה באג בייצור. אני בכלל 24 קראט מרוקאית".

באתי נכנסת ב־9 וחצי בסערה למטבחון הקטן, ומכינה לעצמה נס. היא הגיעה ב-7:30 לעבודה, ורק עכשיו הצליחה לפנות כמה דקות לקפה. עידן נחת ב-7:00 היישר לסיור בשטח הפארק, "לראות אם היו בלילה נזקים של חיות בר, פיצוצי מים או ונדליזם. לפעמים ציפור מנקרת צינור טפטוף וצריך לטפל בזה מיד". לגלי יש נסיעה של יותר משעה וחצי בבוקר, והיא מתחילה לעבוד כבר מהאוטו בטלפונים למפיקים ורגולטורים. באופן רשמי היום מסתיים ב-16:30, "אבל הטלפון אף פעם לא מפסיק", אומרת באתי, וגלי מהנהנת: "עולם ההפקות דינמי ואין לו שעות".

בשעות הלילה הפארק הופך את עורו - והופך למרכז תרבות והופעות. "הקמה ופירוק של אירוע היא תמיד בשעות הלילה", מספרת גלי, ומסבירה שבשעות היום הפארק פתוח למבקרים ו"אסור להפריע להם עם משאיות של ספקים". רגע מרגש במיוחד היה לה כשסוף סוף, אחרי חודשים של קורונה, הצליחו להרים הופעה: "החברים של נטאשה עומדים, ברקע הנוף של גוש דן ופתאום האורות נדלקים ו-1,500 איש מתרגשים ושרים איתם".

עידן התרגש כשזרע פרחי בר עם העובדים שלו "ויצאו לנו המון תורמוסים, צמח ארצישראלי מוכר בצבע סגול. עם הזמן ראינו שיש זן אחד ורוד. לא הבנו איך הוא הגיע לפה. לא הכרנו תורמוס ורוד קודם", הוא מספר. בדיקה עם אגרונומים העלתה כי הוא גדל רק בפארק. "נעשתה פה הכלאה בין הזרעים. אנחנו קוראים לו 'תורמוס אריאל שרון'". ובכלל, הטבע שם שולט: "יש שועל שמטייל בהר בלילות וחזירי בר, וכמובן להקות תנים ושלל ציפורים".

השטח הפתוח מנוצל היטב. באתי הולכת לבקר את העובדים על ההר כדי להתרענן, "במקום שהפגישה תהיה פה במשרד". אבל את ארוחת הצהריים שלה, למרות הכל, היא עדיין אוכלת מול המחשב.

צרו איתנו קשר *5988