מיזם צינור הגז של מזרח הים התיכון – הגיעה העת לחשב מסלול מחדש

ביולי 2020 אישרה ממשלת ישראל את הסכם צינור מזרח הים התיכון (EastMed) שנחתם חצי שנה קודם בין ישראל, קפריסין ויוון. הפרויקט תוכנן לחבר ישירות את מאגרי הגז הטבעי של ישראל וקפריסין ליוון ואיטליה ומשם לשאר אירופה. בימים האחרונים התפרסמו בתקשורת ידיעות על כך שארה"ב הודיעה ליוון שהיא מסירה את תמיכתה בפרויקט. הדבר גרם כמובן אכזבה לצדדים הנוגעים שהיו מעורבים במיזם זה.

עובדה זו לא אמורה להפתיע אף גורם מקצועי הבקי בתחום שכן מלכתחילה ניצב המיזם השאפתני בפני אתגריים משמעותיים כמו התכנות טכנולוגית של הנחת קו הגז, מחירי אנרגיה משתנים, סכסוכים גיאופוליטיים, יחס לדלקים מאובנים ויותר מכל, נכונות חברות אנרגיה להשקיע ולאפשר את מימוש המיזם. ואמנם, בחמש השנים שחלפו מאז הודעת שר האנרגיה דאז ד"ר יובל שטייניץ ועמיתיו היוונים, הקפריסאים והאיטלקים על התוכנית, הוכח כי המצב אכן מורכב. מחד, עלו מחירי הגז באירופה, ומדינות האיחוד האירופי ביקשו לגוון את מקורות הגז שלהן עם התערערות האמון בשוק האנרגיה הרוסי. מאידך, המתיחות במזרח הים התיכון בין טורקיה מחד ליוון, קפריסין, ישראל ומצרים מאידך הקטינה את היכולת והרצון של החברות הפרטיות לחפש ולפתח שדות גז חדשים בהם מתקיימים סכסוכים ועימותים בין מדינות האזור.

ממשל ביידן - במיוחד היועץ לנושאי אנרגיה של הנשיא איש מחלקת המדינה עמוס הוכשטיין, המופקד גם על המו"מ בין ישראל ללבנון על תיחום הגבול הימי ביניהן ועל הניסיון לספק ללבנון אנרגיה שלא ממקורות איראן והחיזבאללה - הכיר לאחרונה במציאות שתוארה לעיל. העילה של הגנה על איכות הסביבה הימית בה השתמש הממשל האמריקאי כדי לנמק את הסרת תמיכתו מהפרויקט, תואמת את מדיניות הממשל. ואולם, המחסור הקיים במשאבי אנרגיה והאמרת המחירים של הדלקים השונים הביאו הן את הממשל האמריקאי והן את מדינות האיחוד האירופי לשקול מחדש את המשך השימוש בגז טבעי לפחות בשנים הקרובות. לכן, נדמה שאת הפתרון למצב שנוצר צריך למצוא בכיוון מעט אחר.

אחד ההסברים המתקבלים על הדעת לדרך בה פועל הממשל האמריקאי היא התמונה הגיאו-אסטרטגית הרחבה יותר. הממשל שואף להוריד את המתחים במזרח התיכון בצורה שתקטין את הסיכוי לגרירתו חזרה להתערבות ישירה באזור זה. זאת בתקופה בה עיקר מאמציו מוכוונים לבלימה והכלה של ההשפעה הסינית הגוברת באזור האינדו-פאסיפי. טורקיה, מצדה, עושה מאמצים לשפר את יחסיה עם מצרים, איחוד האמירויות וישראל. שיחתו האחרונה של ארדואן עם הנשיא, יצחק הרצוג, על מנת לנחמו על מות אמו מהווה חלק ממאמצים אלה. ממשל ביידן תומך בזהירות במהלכים אלה מתוך הרצון לקדם שיתוף פעולה אזורי על בסיס הכלה, ללא הדרה של שחקנים חשובים כמו טורקיה או ישראל.

אילו חלופות נוספות אפשריות לישראל אם יסתבר שלא ניתן לממש את פרויקט הצינור של מזרח הים התיכון? ישראל, כידוע, מחויבת לאפשר לחברות האנרגיה לייצא את רוב הגז על מנת להבטיח את הכדאיות שבפיתוח מאגרי לווייתן ותמר. אין ספק שנטישת הפרויקט עתידה ליצור משבר עם יוון וקפריסין אליהן התקרבה ישראל בעשור האחרון בצורה חסרת תקדים. נוסף על כך, אפשרות ההנזלה של הגז והעברתו באוניות לאירופה מהווה פתרון יקר, שגם אם יהיה כדאי מול מחירי גז עולים, מכבידה על ההתקדמות בתחום.

נראה כי הפתרון נמצא בחשיבה מחודשת לאור מציאות שונה ומורכבת. הנכונות של האמריקאים מחייבת את ישראל לחשוב על תוכנית חלופית. לצד האיתותים האחרונים שהגיעו מכיוונה של טורקיה לנרמל את מערכת היחסים בין שתי המדינות בתחום ולבחון יחד עם יצואניות נוספות של גז באזור כמו מצרים, את אפשרות שיתוף הפעולה עם טורקיה. חשוב להבהיר כי כל התקרבות מחודשת לטורקיה לא תבוא על חשבון נטישת בעלות ברית קיימות של ישראל בצורה שתפגע במהימנותה. יתרה מכך, לא ניתן להתעלם מהמורכבות של היחסים בין ישראל וטורקיה לאורך השנים במישורים רבים.

בתחום האנרגיה והאזור הכלכלי הבלעדי במזרח הים התיכון המצב מורכב לא פחות. גירוש אניית המחקר הישראלית, בת גלים, על ידי כלי שייט מהצי התורכי מהמים הכלכליים של קפריסין בסוף 2019, הסקרים התת מימיים אותם עורכת טורקיה במים הכלכליים של קפריסין ויוון, והמציאות בה מדינות מתייחסות למים כלכליים בצורה שהולכת ודומה למים טריטוריאליים, כל אלו מקשים על ההיתכנות של הקשר עם טורקיה. למרות כל זאת לאור המצב שנוצר יש לבחון בחיוב את הרעיון של "אנרגיה תחילה". קרי, יצירת בסיס לשיתוף פעולה אזורי הכולל טורקיה בתחום יצוא הגז. אנו סבורים שהצורך הישראלי, הרצון האמריקאי, הנכונות התורכית והמצב הגיאואסטרטגי מחייבים לבחון את החלופה הזו למרות מורכבותה.

ד"ר עומרי אילת הוא חוקר במרכז חיפה ובאוניברסיטת חיפה לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית, ותחום התמחותו הוא טורקיה המודרנית

פרופסור שאול חורב הוא ראש מרכז חיפה לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה