יום אחרי יום, ווילבר ארל טננט, חוואי בקר מוורג'יניה שבארה"ב, ספר את מתיו. כשאיבד יותר מ-100 פרות מעדר הבקר שלו, החל לחשוב שהנהר הסמוך לביתו, המספק לו לאורך שנים רבות מים, פרנסה, שעות בילוי וזיכרונות, מורעל. כשניסה לדבר עם רשויות הבריאות או תושבים על האפשרות שאל הנחל מחלחלים שפכים רעילים של "דופונט", החברה המוכרת שמייצרת בין היתר את מחבתות הטפלון הפופולריות, התייחסו אליו כאל משוגע.
שנים לאחר מכן, במאבק עיקש, הצליחו תושבי האזור להוכיח: כימיקלים הנקראים PFAS, נמצאים בדמם של אמריקאים רבים, מסכנים את בריאותם וחייהם, ונסתרים מהרגולטור. דופונט נאלצה לאורך שני העשורים האחרונים לפצות ב-753 מיליון דולר אלפי אמריקאים ששתו מים רוויי כימיקלים מסוכנים, ותביעות משפטיות דומות צצו בעולם.
עם השנים, החלו רגולטורים להוציא משימוש חלק מהכימיקלים המכונים "כימיקלים נצחיים" או לפקח על ריכוזם בסביבה. אך אף שהסכנות הבריאותיות ידועות זה מכבר, ישראל נעדרת כל רגולציה בנושא, משתרכת הרחק מאחורי המדינות המפותחות, לא בודקת ולכן לא יודעת מהי מידת השימוש בהם בשטחה, ואף מפרה את מחויבויותיה הבינלאומיות בתחום.
אז מהם אותם "כימיקלים נצחיים"? בשנות ה-40, התגלו בטעות במעבדה כימיקלים שמחברים בין פחמן ופלואור, ויוצרים את הקשר החזק ביותר שניתן ליצור בכימיה אורגנית. מאז, במשפחת ה-PFAS ישנן כ-9,000 תרכובות, ההופכות מוצרים יומיומיים לעמידים בפני לחות, חום, מים וכתמים.
הם לא מתפרקים באופן טבעי לעולם, אלא בתנאים מיוחדים כחום כבד מאוד, ולכן יכולים להיוותר בסביבה וגם בגופם של בני האדם, לאורך זמן רב. התכונות המיוחדות הללו הקנו להם את השם "כימיקלים נצחיים".
בשל יעילותם, הם פופולריים מאוד במגוון תעשיות ויישומים, ויכולים להימצא בשלל מוצרים בהישג ידינו: מעכבי בעירה וקצף כיבוי אש, כלי בישול נון-סטיק, מזרנים, שטיחים, מוצרי טקסטיל כמו גורטקס או בגדים מנדפים, מוצרי קוסמטיקה ואפילו באריזות מזון חד פעמיות, בקבוקים, קרטוני פיצה, שקיות פופקורן למיקרוגל ועוד.
במילים אחרות, ה-PFAS חדרו לחיי היום-יום שלנו, בכל מקום בעולם. לפי מחקר שפורסם החודש, כמעט 75% מהמוצרים העמידים במים מכילים PFAS, למרות הראיות הקושרות את הכימיקלים האלו למגוון של בעיות בריאות חמורות, ואף שקיימות חלופות בטוחות יותר.
הדרך אל שרשרת המזון שלנו
הכימיקלים הנצחיים היו יכולים להיות נפלאים, אילו היו נותרים אך ורק על המוצרים בהם התכונות הנהדרות שלהם נדרשות. אך הם זולגים לסביבה, ומפני שאינם מתפרקים, מצטברים באדמה ובמים ובגוף האדם. מחקרים שנערכו ברחבי העולם מצביעים על נוכחות של מזהמים מסוג PFAS בקרקע, במקורות מים, במערכות אספקת מי שתייה ובשפכי תעשייה בעולם.
הם יכולים להגיע למקורות המים דרך מכונות הכביסה, כשהם 'משתחררים' מהבגדים שלנו, להשתחרר ממזבלות, להישטף לביוב ולנוע עם מי הגשמים. מרבית מפעלי השפכים ומקורות המים, אינם מתקדמים דיים בכדי לסנן אותם החוצה, ולמנוע את חדירתם לשרשרת המזון. לאחרונה, בדיקות גילו את הכימיקלים הנצחיים בבשר, בדגים, בירקות, בחלב ובמזון מעובד.
לפי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), חשיפה ל-PFAS יכולה להביל לשורה של השפעות בריאותיות: סיכון מוגבר לסרטן כליות או אשכים, נזק לכבד, ירידה בפוריות, רמות כולסטרול מוגברות, משקל לידה נמוך בתינוקות, סיכון מוגבר לאסטמה, סיכון מוגבר לרעלת היריון ומחלות בלוטת התריס.
"השפעת הכימיקלים האלו על המערכת האימונולוגית היא מאוד מדאיגה", אומרת ד"ר רות אסטרין, עד לאחרונה מנהלת הקרן לבריאות וסביבה, שנסגרה זה עתה. "מחקרים מראים שילדים שיש להם רמות גבוהות יותר של PFAS בגופם בגלל משקלם הנמוך, מפתחים פחות נוגדנים לחיסוני השגרה, שהופכים פחות אפקטיביים. זאת ממש נורה אדומה".
בעולם: מאיסור מוחלט ועד הגבלה משמעותית
גם אם הרגולציה הנוכחית בעולם סובלת מחסר - למשל, טרם נקבעו מגבלות בריאותיות להימצאות ה-PFAS במזון - המדינות השונות מגבילות את החומרים. באיחוד האירופי, השימוש בתרכובות ארוכות השרשרת, PFOS ו-PFOA, שלגבי מסוכנותן נצבר ידע רב, מוגבל תחת תקנות, לרבות נוכחותם במוצרים המיוצרים או מיובאים לאיחוד.
כעת, נבדקת האפשרות להוציא משימוש בהדרגה את כלל תרכובות ה-PFAS. באיחוד גם מתכוונים לאמץ תקן מחמיר בנוגע להימצאות הכימיקלים במי השתייה כמדד לסגירת מקווי מים נגועים.
בארה"ב, מספר מדינות כבר החלו ליישם איסורים על שימושים ב-PFAS ובלפחות 32 מהן נשקלות עשרות הצעות חוק להגבילם לחלוטין. לממשל ביידן יש תוכנית פעולה והשקעות בנושא, ובאוסטרליה ישנה תוכנית לאומית לניהול החומרים הללו, לרבות חובת ניטורם.
אמנת שטוקהולם נחתמה על ידי מגוון מדינות ובהן גם ישראל בשנת 2001 כדי לחסל או להגביל שימוש במזהמים. האמנה קובעת כי PFOS ו-PFOA יצאו משימוש במגוון יישומים, התרכובת הראשונה ב-2009, והשנייה, ב-2019.
אז קורה בישראל? מדובר בכשני עשורים של מחדל מתמשך. הכימיקלים המסוכנים כבר נמצאו בבדיקות נקודתיות שנעשו, בין אם במקורות מים או אפילו במדגם מצומצם בדמם של הישראלים. ראשית, אמנת שטוקהולם מעולם לא הובאה לכדי יישום, שכן אף שנחתמה לפני כשני עשורים, עד היום לא נכתבו תקנות ליישומה. בנוסף, ישראל מפרה את ההתחייבות עליה חתמה עם הצטרפותה ל-OECD לפני יותר מעשור, לייצר מנגנון לרישום כימיקלים כדי לנטר את הסיכונים לאדם, לבריאות ולסביבה מחשיפה יום יומית לכימיקלים שונים, לצמצם סיכונים ולקדם פיתוח תחליפים מופחתי סיכון.
על הקמת המנגנון הופקד המשרד להגנת הסביבה, אך עד כה - הדבר לא קרה. לכן, נכון להיום, למשרד להגנת הסביבה אין מידע קונקרטי על מפעלים או חברות המשתמשות ב-PFAS והתוכנית הלאומית לבריאות וסביבה, המתייחסת לניטור ולטיפול בכימיקלים, הוגשה למנכ"לי משרדי הגנת הסביבה והבריאות בשנת 2018, אך מעולם לא פורסמה, ולא הובאה לכדי אישור או יישום.
לאורך השנים, ב-OECD ניסו להפעיל לחץ על ישראל כדי שתממש את המחויבות. בשנת 2017 הלחץ גבר, ובמשרד ראש הממשלה אף קיבלו מכתב נזיפה חמור מהארגון על כך. בשנת 2020 פורסם תזכיר חוק לפיו המשרד להגנת הסביבה יקים מנגנון שיאסוף מידע על הכימיקלים, ינהל סיכונים ויפעל עם המשרדים השונים כדי להחליט האם לאסור שימוש בכימיקל כזה או אחר.
אלא שאותה הצעה לא הובאה לאישור הממשלה. גם במידה שהחוק יאושר, תינתן לעסקים תקופת הסתגלות של כשנה וחצי, ולפי ההערכות, החלטות יחלו לצאת אל הפועל רק שנתיים וחצי מעת אישור החקיקה.
למרות החוק: תקן השתייה בישראל לא עדכני
בשל היעדר חקיקה ותקינה בנושא, לישראל אין כלים לטיפול בבעיה, ולכן הרשויות מנסות לפעול כמו הילד עם האצבע בסכר, ולקבוע במקרים מסוימים עובדות זמניות בשטח, או לבקש מגופים שונים שיחדלו מיוזמתם שימוש בחומר המסוכן.
כיום ידוע בוודאות כי החשיפה העיקרית של בני האדם למזהמים היא דרך מקורות המים. תקן מי השתייה בישראל, לא עודכן לא עודכן מאז שנת 2013, אף שהחוק קובע שיש לעדכן אותו כל ארבע שנים. לעת עתה, אומץ התקן הקנדי הקובע את הריכוז המרבי המותר של הכימיקלים במים, אך הוא אינו מחמיר כמו התקן האירופי שייכנס לתוקף בקרוב.
"גם אם יש תקן שאמור להגביל את הימצאות הכימיקלים במי השתייה, הם מצטברים ביולוגית בגוף האדם וריכוזם יהיה רבה יותר גבוה", מסבירה ד"ר אינס צוקר, ראש המעבדה לננוטכנולוגיה סביבתית, באוניברסיטת תל אביב. "יש הערכה שאומרת שבדמם של 99.7% מהאמריקאים, יש PFOA. ברגע שהכימיקלים האלו מגיעים למי התהום או לאוויר, הם נעים איתם וממשיכים להתפזר בסביבה ויכולים להגיע לכל מקום בעולם. גם אם אנחנו מגיעים לבעיה הזו מאוחר, אי אפשר להתעלם ממנה. האם נמנע את הנזקים לחלוטין? כנראה שלא. האם אפשר למצוא תחליף ולהימנע מהם? אני משוכנעת שכן. אנחנו לא נחיה עם מזהמים כל כך מסוכנים במטבח שלנו, אם אנחנו מבינים שהם יכולים לגרום לנו לנזקים בלתי הפיכים".
"אנחנו פח הזבל של העולם. שוק נוח"
בישראל החלו לדגום את הימצאות הכימיקלים הללו במי השתייה רק ב-2020, באופן מצומצם ובאיחור ניכר אחרי העולם. ההערכות המתבססות על מחקרים עולמיים מראות כי מרבית האתרים המזוהמים ביותר ב-PFAS הם אלו שבסמוך אליהם נעשה שימוש בחומרים לכיבוי אש, בהם הכימיקלים מהווים רכיב דומיננטי וברור כיום כי מהווים סיכון מרכזי.
וכך, זיהום של PFAS במי התהום בישראל נמצא בריכוזים גבוהים מאוד באזור בתי הזיקוק, כנראה כתוצאה משימוש בקצפי כיבוי: באתר בזן בחיפה, ליד חוות המכלים בתש"ן ובפז בתי זיקוק באשדוד.
ריכוזים גבוהים נמדדו גם בקידוח הפקת מי שתייה בקיסריה. ריכוזים בינוניים, נמצאו בקידוחים בשדות תעופה ובבסיס חצור. בכל המטמנות שנבדקו נמצאו עקבות מזהמי PFAS אך בריכוזים נמוכים מאוד. שני קידוחים, נסגרו לשימוש בשל הריכוזים הגבוהים שנמצאו בהם. בקידוחי מי השתייה, הכמות שנמצאה, לא הייתה משמעותית ביחס לתקן. משרד הבריאות מקיים ניטור ב-100 מוקדים נוספים כיום.
כשמעכבי בעירה נחשבים לאלו הדורשים טיפול חירום בשל מסוכנותם הברורה, באין תקינה בנושא בישראל, בשירותי הכבאות הפסיקו באופן וולונטרי רכישה של מעכבי בעירה וקצף כיבוי המכיל את שתי התרכובות ארוכות השרשרת, ובבזן הופסקה רכישה של קצף המכיל PFAS לחלוטין.
אולם, עדיין קיימים מלאים גדולים המכילים את התרכובות הללו. באין תקן מחייב, במפעלים הנדרשים להחזיק או להשתמש בציוד כיבוי, לא ניתן לכפות שינוי. "במשק האנרגיה או במחסן של משקאות, חייבים להחזיק קצף כיבוי, ואי אפשר לדעת מה הם מחזיקים כי אין רגולציה. באירופה הקצף הזה אסור לשימוש שנים. אם רוכשים אותו כאן, זה אומר שאנחנו פח הזבל של העולם. שוק נוח", אומר גורם בממשלה.
צה"ל, מבצע שימוש תדיר ביחידותיו בחומרי כיבוי המכיל PFAS, בתרגילים ובחירום. אף שבמשרדי הממשלה ניסו לדחוף לוויתור וולונטרי על החומר המזיק, הדבר טרם צלח. לאחרונה, אף נפגשו גורמים בצה"ל עם עמיתיהם בצבא ארה"ב, שהחליט להפסיק לחלוטין את השימוש בכלל חומרי ה-PFAS, בהשקעה של מיליארדים.
כך, גם נמצאו תחליפים זמינים, לכל השימושים הקיימים. אך ללא "הנחיות מלמעלה", קשה להאמין שצה"ל יאמץ בעת הזו החלטה דומה.
למרות שהמשרד להגנת הסביבה התרשל לאורך שנים בקידום המנגנון לרישום הכימיקלים, נושא הנוגע באופן ישיר לבריאות ולסביבה, לפי רעות רבי, מנהלת אגף רישום כימיקלים במשרד להגנת הסביבה, החוק יאושר עוד השנה, גם אם באיחור של שנים רבות מאוד.
"חוק רישום כימיקלים אמור להגיע לוועדת השרים לחקיקה בזמן הקרוב", אומרת רבי. "המנגנונים האלו קיימים באירופה לפחות 15-20 שנה. אנחנו צריכים לסגור את הפער. חוק יעניק לנו את הסמכות לדרוש מתעשיינים ויבואנים למסור מידע. יהיה לנו מצאי של 25 אלף כימיקלים ונדע מה הסיכונים שלהם ואיזו רגולציה נדרשת. לא נהיה חצר אחורית שאפשר לייבא ולייצר בה כימיקלים שבעולם כבר הובן שהם יוצרים סיכון. אך זה תחום שנוגע למספר משרדים, לא נכנס לנעליהם. זאת מחויבות ממשלתית ולכן חשובה עבודת הצוות".
הניטור בישראל עד כה ראשוני ומצומצם
במשרד הבריאות, ביצעו בשנה שעברה ניטור ביולוגי ראשון מצומצם, כדי לברר מהי מידת החשיפה ל-PFAS. בבדיקה של 20 משתתפים בגילאי 19-66, בדגימה שנלקחה בעת תרומת דם, נמצאו 4 מתוך 12 הכימיקלים שנבדקו, בכל הדגימות. מלבד מזהם אחד, שלושה נמצאו בשיעור נמוך יותר בהשוואה לרמתם בסקרים שהתבצעו בדנמרק, בקנדה ובגרמניה.
ואולם, במדגם לא נבדקו ילדים, שריכוזים דומים במשקל גופם הנמוך יכולים להיות משמעותיים יותר, ובמשרד הבריאות הדגישו כי המשתתפים לא בהכרח מייצגים את האוכלוסייה, וכי "נדרש המשך איסוף נתונים על חשיפת האוכלוסייה וכן ניטור התרכובות במזון, במי שתייה, במי תהום, בקולחים, בבוצה ובקרקע".
ד"ר תמר ברמן, הטוקסיקולוגית הראשית של משרד הבריאות, מסבירה כי "ברוב מקורות המים לא נמצאו שאריות PFAS, ובמקורות בהם נמצאו, קבענו כי אסור לספק את המים לשתייה. חשיפה לכימיקלים האלו עלולה לפגוע בבריאות הציבור גם בריכוזים מאוד נמוכים. תוצאות בדיקות הדם מעידות על חשיפה של האוכלוסייה הכללית למזהמים. מכיוון שמדובר במזהמים רעילים מאד, עלינו לעשות כל מאמץ לצמצם את חשיפת הציבור. בשלב ראשון, צריך להספיק לחלוטין את השימוש ב-PFAS ארוכי שרשרת (התרכובות ארוכות השרשרת הוכחו כרעילות ביותר בחשיפה לריכוזים נמוכים מאוד ואילו קצרות השרשרת נחשבות כיום פחות רעילות, אם כי גם הן עמידות ביותר בסביבה וגם להן השפעות בריאותיות שליליות - ש.א.). כך נעשה כבר באירופה ובארצות הברית ואין ספק שזה ישים. לגבי PDAS קצרי שרשרת צריך לעקוב אחר הרגולציה בעולם ובינתיים לצמצם את השימוש ככל הניתן, למעט שימושים קריטיים".
חזרה לסיפורה של חברת "דופונט". כבר בשנת 2005, נחשף כי הסתירה מהציבור ומהשלטונות מחקרים שהעידו שנים רבות קודם לכן כי הכימיקלים המדוברים, בהם היא עושה שימוש רב, מזיקים לבריאות. מסמך של החברה הראה בשנת 1987 שהחומר דולף מאריזות המזון למזון עצמו בריכוז גבוה מהמותר, ומסמך אחר משנות השבעים, הראה שבעלי חיים שנחשפו לחומר, סבלו מאנמיה, כולסטרול גבוה ונזקים לכבד ולכליות. הסיפור של דופונט התגלגל גם לסרט ההוליוודי Dark Water, אך זהו רק צהר אחד למורכבות השימוש בכימיקלים בקרב בני האדם. מאז המהפכה התעשייתית, יצרה האנושות 100 אלף חומרים חדשים בלתי טבעיים, שלא היו מעולם על פני כדור הארץ. וכך, עשרות אלפי חומרים סינתטיים שמשתחררים לסביבה מדי יום, כאשר פעמים רבות השפעתם מזיקה לסביבה ולבריאות, או לא ידועה. ללא מעקב הדוק של השלטונות, לרבות ניטור, פיקוח ורגולציה - הציבור יוותר חשוף לחומרים המזיקים על סכנותיהם.
"יש הרבה כימיקלים בסביבה שלנו שאנחנו לא שואלים האם באמת צריכים אותם או מה ההשלכות", מסכמת אסטרין. "יכול להיות שבריהוט במטוס צריכים מעכבי בעירה, אבל בטוח שלא צריכים אותם במזרן וספה. הכימיקלים של ה-PFAS שדוחים שומן ורטיבות, האם הם באמת נדרשים בבגדי שיעור אירובי וכדי לעטוף את הפיצה? אני לא חושבת. אנחנו חייבים להבין איך הכימיקלים משפיעים על בריאות האדם, ולא להחליף משהו מזיק במשהו מזיק אחר".
המשרד להגנת הסביבה מסר בתגובה כי "אסדרת השימוש בכימיקלים בישראל כיום חלקית, מבוזרת בין משרדי ממשלה שונים ומיושמת באופן אקראי לפי סיכונים חדשים שמתגלים בארץ ובעולם. מטרת חוק רישום כימיקלים שחקיקתו תושלם השנה, היא להפוך את הקערה - ממצב שבו התעשייה מפתחת כימיקלים המתגלים בדיעבד כמסוכנים ומחייבים פעולות מתקנות, כדוגמת תרכובות PFAS, למצב שבו כימיקלים נבדקים בטרם כניסתם למוצרים ולשוק. תפיסה זו נהוגה ברחבי העולם המערבי, והמשרד פועל להטמיע את התפיסה בישראל בהקדם אצל כל גופי הממשלה, לטובת בריאות הציבור הישראלי והסביבה. המשרד להגנת הסביבה עורך סקר לאיסוף מידע מהמפעלים שבהם עשוי להיות שימוש ב-PFAS: מפעלי מוליכים למחצה, מפעלי כימיה, צבעים, טקסטיל ומתקנים המחזיקים קצפי כיבוי לטיפול בדליקות גדולות (בתי זיקוק, תחנות כוח)".
ממשרד הבריאות נמסר כי "באין רגולציה מחייבת, כדי לצמצם את חשיפת הציבור למזהמים מסוג PFAS ולעודד שימוש בתחליפים פחות מסוכנים לאדם ולסביבה, הוקם צוות עבודה הכולל את המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות ורשות המים. הצוות פועל לבניית תמונת מצב ולקידום צעדים לצמצום הסיכון. משרד הבריאות פעל לסגירת קידוחי מי שתייה שנמצאו מזוהמים ובודק כ-100 קידוחים נוספים. הסקר יסתיים עד תחילת מרץ. המשרד להגנת הסביבה בצע סקר PFAS בנחלים ושפכי תעשייה, והנתונים הוצגו למשרד הבריאות (במשרד להגנת הסביבה טוענים כי מדובר בממצאים ראשוניים, וכי בשל ריג'קטים, הועבר הסקר להשלמות - ש.א)".
כתבות
ני"ע
