יום שני השחור של כלכלת רוסיה: הרובל קרס, הבורסה נסגרה, הריבית זינקה

במהלך כל סוף השבוע הצטברו ונערמו הסנקציות הבינלאומיות על רוסיה אחת אחרי השנייה. ממשלות המערב החריפו את התגובה שלהן כל כמה שעות, המונים יצאו לרחובות לתמיכה באוקראינה, והמגזר העסקי חש לאן נושבת הרוח והודיע כמעט בין-לילה על חיסול השקעות של עשורים בכלכלה הרוסית. את התוצאה חוותה רוסיה כולה ביום שני במלוא הכוח: פיחות דרמטי בערך מטבע הרובל, תורי ענק לכספומטים, חשש מאינפלציה מזנקת והגבלות על המסחר. המלחמה באוקראינה עברה למגרש הרוסי.

הבנק המרכזי הרוסי נערך מבעוד מועד לקרב הכלכלי מול המערב, שהיה צפוי להגיע במקרה של פלישה, אבל היו כמה מכות שערערו את יכולת התגובה שלו: ההצהרה שלשום על ברית מערבית, שתמנע ממנו לממש את יתרות המט"ח שלו הביאה לערעור יסודות "המבצר הפיננסי", שפוטין בנה בהדרגה מאז 2014; ההצטרפות של המגזר העסקי - חברות כמו "בריטיש פטרוליאום" או קרן העושר הנורווגית - הייתה מהירה וחדה מהצפוי; באופן כללי הרושם בשווקים היה שכל נכס רוסי הפך לסיכון, משהו להיפטר ממנו.

 תור לכספומט בעיר סנט פטרבורג ברוסיה / צילום: Reuters, ARND WIEGMANN

בבוקר אחד, רוסיה מצאה את עצמה על ספו של משבר כלכלי עצום. בניסיון להתמודד עם הגזרות וההשלכות של הסנקציות כמו צניחת ערך הרובל בעשרות אחוזים, ועלייה פוטנציאלית של האינפלציה, בזו אחר זו יצאו הודעות מהממשל ומהבנק המרכזי על צעדים שונים, ובהם איסור על ברוקרים לאפשר לזרים למכור ניירות ערך מקומיים, הקפצת הריבית ביותר מפי שניים, מ־8.5% ל־20%, ודחיית פתיחת הבורסה במוסקבה -בהתחלה בשלוש שעות, אחר כך עד 15:00 ולבסוף הודעה על אי־פתיחת המסחר בכלל ביום שני.

גם התוכנית הרוסית למכור מט"ח כדי לייסף את הרובל נתקעה וחברות מקומיות הצטוו למכור 80% מאחזקות המט"ח שלהן כדי לתמוך ברובל. בנוסף שער המטבע הוקפא על 110 רובל לדולר, אך במהלך היום נשמעו דיווחים על כך שהבנקים מציעים סכומים מוגבלים ב־160 רובל ואפילו יותר.

חלק מהצעדים הללו עבדו, והרובל תיקן למעלה בשעות הצהריים, אך מוקדם לדעת מה יקרה בהמשך. אלו צעדים משמעותיים, דרמטיים אפילו, השמורים למלחמה.

ההשפעה האדירה של דעת הקהל

המכות ניחתו בזו אחר זו. דומה שברוסיה לא העריכו את ההשפעה האדירה של דעת הקהל על ממשלות המערב. אפילו שווייץ, מעוז ניטרלי שרגיל לשבת על הגדר בסכסוכים בינלאומיים, שבה ככל הנראה מוחזק חלק ניכר מההון השחור של מקורבי פוטין והאוליגרכים הרוסים (בין 10 ל־15 מיליארד אירו, לפי דיווחים שונים) הכריזה כי היא שוקלת להקפיא נכסים. המערכת הבנקאית השווייצרית לא מסתפקת רק בזה, והמדינה הודיעה עוד כי היא גם לא תאפשר יותר פתיחת חשבונות ללקוחות רוסים. המקלט הבטוח לשעבר הפך לעוד חזית מאיימת.

מדיניות ה"הפרד ומשול" שפוטין ניהל בהצלחה בעשורים האחרונים מול המערב לא עבדה בזמן אמת. תחת הנהגת ממשל ביידן, ארה"ב והאיחוד האירופי, שהנשיא לשעבר דונלד טראמפ הגדיר בעבר כ"אויב הגדול ביותר שלנו", נוצר שיתוף פעולה בתיאום כמעט מלא. אמנם התלות הגרמנית באנרגיה רוסית הביאה לריכוך הסנקציות הבנקאיות, אך היא לא הספיקה כדי למנוע אותן כליל. נוסף לאלה, מדינות פרו־רוסיות כמו הונגריה יישרו קו בתוך האיחוד האירופי. אפילו יפן הצטרפה בנחרצות לברית המערבית, הכוללת גם את בריטניה וקנדה.

אירופה השתנתה מעבר לתחזיות 

בארבעה ימי מלחמה, אירופה השתנתה מעבר לתחזיות: גרמניה הודיעה על רפורמה צבאית שתחזק את ה"בונדסהווהר"; שבדיה הנייטרלית הודיעה כי תספק אלפי מטולי רקטות אנטי־טנקים, כשהיא זונחת את הנייטרליות שלה וגם שווייץ, כאמור, בדרך לומר שלום לנייטרליות.

במקביל, האיחוד האירופי הודיע כי יספק נשק לאוקראינה והממונה על יחסי החוץ שלו אפילו דיבר על אספקת מטוסי קרב למדינה. המהירות שבה החזית המערבית התגבשה, העוצמה הכלכלית שלה והזריזות שבה המציאות השתנתה מסחררים.

האיחוד שינה את המשוואה מול רוסיה. במקום שהכסף האירופי על האנרגיה יממן את המלחמה באוקראינה, האנרגיה הרוסית מנוצלת כעת כדי לייצר כלי נשק שיישלחו למדינה.

רק צד אחד בתנועת מטוטלת

אבל זהו רק צד אחד של תנועת המטוטלת. רוסיה היא הכלכלה ה־11 בגודלה בעולם. אף פעם לא הוטלו סנקציות כלכליות כה משמעותיות על כלכלה בגודלה. ההיגיון הרוסי, ההיגיון של פוטין, העריך אולי כי מעמדה בתור ספקית אנרגיה (נפט, גז ופחם) וסחורות (פלדה, אלומיניום, חיטה) תספיק כדי להגן עליה כלכלית במקרה של מלחמה.

הבסיס של אותו הגיון לא השתנה. האיחוד האירופי בינתיים הטיל את הסנקציות הבנקאיות בצורה כזו שייבוא האנרגיה שלו לא ייפגע משמעותית. אבל פוטין יכול לשים לכך קץ בהחלטה אחת. השאלה אם אירופה בכלל יכולה להסתדר כלכלית ללא גז, דלק ופחם רוסי עוד לא נבחנה בשטח. אנליסטים רבים אומרים כי הדבר בלתי אפשרי.

ההשלכות של ההתקפה הפיננסית הנוכחית על רוסיה יחרגו ממנה. הן ישפיעו על כל המדינות שעושות עסקים עמה. בנקים בקרואטיה ובאירופה, שהם שלוחות של בנקים רוסיים, כבר מאיימים לקרוס.

מניות חברות הנשק זינקו בעשרות אחוזים

המדדים האירופיים צנחו היום. מניות הבנקים החשופים לרוסיה "קומרצבנק" ו"דויטשה בנק" צללו ב־9%. גם הדאקס הגרמני ירד ב־3% עם פתיחת המסחר. לעומת זאת, מניות חברות הנשק "ריינמטאל" ו"הנזולדט" זינקו ב־40% מיד לאחת תחילת המסחר. זהו העולם החדש: סחר עם רוסיה, אאוט - הוצאות צבאיות, אין.

וכל זאת עוד ללא תגובה כלכלית רוסית משמעותית לסנקציות שהוטלו עליה. הציפייה לכך מעודדת עוד יותר את האי־ודאות בשווקים. רוסיה נמצאת בפינה, והמערב עדיין לא מציג לרוסיה דרך יציאה חזרה מהתהום הכלכלית שאליה היא קלעה את עצמה. ישנו הבדל מהותי בין לוחמה כלכלית ללוחמה בשטח, אבל כמו בהפצצות - גם חלק מהמהלכים הפיננסיים אינם הפיכים.

במקום שמעמדה של רוסיה יעבור שדרוג כפי שפוטין כנראה חשב שיקרה, ארבעת הימים האחרונים דירדרו אותה חזרה למצב בו הכלכלה שלה יכולה להיות מנוצלת על ידי גורמים חיצוניים. היפותטית, נכסים רוסיים מעולם לא היו כל כך זולים. המדינה יכולה להשעות את המסחר באופן זמני, למנוע מגורמים חיצוניים להיכנס לשוק, אבל כלכלת השוק היא שתכריע בסופו של דבר את גורלה. פוטין איים להזכיר לאוקראינה מה זה להיות חלק מברית המועצות, אבל כעת המערב מאיים להזכיר לפוטין כי הדבר כרוך בכלכלה עצמאית לגמרי כפי שהיה לפני נפילת החומה, דבר שאינו אפשרי יותר בשביל רוסיה, שכלכלתה שזורה בכלכלה הגלובלית.   

 מה שפוטין לא לקח בחשבון

אחת השאלות המרכזיות היא מה יקרה לאזרחי רוסיה עצמם. אם הריצה על הבנקים תלך ותגדל בימים הקרובים ותהפוך להסתערות של ממש, היא ככל הנראה תיעצר על ידי הגבלות משיכה.

בינתיים, בריחת הון מהמדינה כבר מתרחשת בהיקפים גדולים, והיא רק תגבר. האינפלציה שכעת חוששים ממנה במערב, הפכה כמעט לעובדה מוגמרת ברוסיה. מחירם של כל המוצרים המיובאים צפוי לזנק אם היבוא לא יפסיק בכלל. רוסיה אמנם התקדמה משמעותית באספקת המזון לעצמה אחרי הסנקציות של 2014 בעקבות הפלישה לחצי האי קרים, אבל ההשפעות של עליית מחירי היבוא יהיו דרמטיות.

מעבר לחזית הצבאית, מה שפוטין אולי לא הבין הוא המהירות, שבה דעת הקהל יוצרת מציאות בימינו. הוא זיהה היטב את האינטרסים הבינלאומיים - התלות הגרמנית בפרט והאירופית בכלל באנרגיה רוסית (40% מהגז באיחוד מגיע מרוסיה), או כיצד לונדון נהנית מהאוליגרכים הרוסים או כיצד שווייץ מרוויחה עמלות מהם. אבל הוא כנראה לא חזה כיצד בלחץ הציבור, האינטרסים הללו נחשפים לכל והתושבים מבהירים לממשלות כי אינם מוכנים להמשיך ולשחק את המשחק, גם אם ישלמו מחיר עבור נקיטת העמדה הזו. הוא לא הבין, אולי, את ההליך הדמוקרטי.

כעת רוסיה נמצאת על סיפו של משבר כלכלי שיש מי שהשוו למצב ב-1998. המצב שונה לגמרי, מחירי האנרגיה בשמיים, ורוסיה יכולה עדיין ליהנות מהם. הקרמלין משדר קור רוח. המסר שיוצא ממנו הוא שהמדינה מסוגלת להתמודד עם הסנקציות. אבל הבורסה שנותרה סגורה בשני מחשש להתפתחויות מלמדת, אולי, על תחושות אחרות בתוך הקרמלין והבנק המרכזי.

השאלה אם יש תסיסה בקרב האליטות הרוסיות, במוקדי הכוח, שמאפשרים את המשך שלטונו של פוטין, הופכת להיות כעת קריטית. והתגובה הרוסית עדיין לא הגיעה, אבל היא בוודאי תעמיד במבחן את האחדות המערבית שהופגנה עד עכשיו.