האמנית שהביאה לארץ שיטות חדשות ומאמינה בשיווק מפה לאוזן: "אנחנו קטנים, אבל עושים דברים גדולים"

בשיחה שקיימתי עם מיכל ז'ורה (בת 57) ממושב תאשור שבנגב נפתח בפני צוהר לעולמם של הקדרים שהוא מלא בהתרגשות, ציפייה ויצירתיות שניתנת ביד אומן ובידי האש. העולם הזה כל כך מנוגד לעולם העסקים בנוסחתו היבשה: חשבונות, אישורים ורשימות סוף חודש, לכן העסק שלה ושל בעלה ז'יל פועל ללא רישיון עסק ("נורא קשה להוציא כזה") וכעוסק פטור למרות שזו פרנסתם העיקרית.

מיכל וז'יל (יליד צרפת) ז'ורה נכנסו לתחום הקרמיקה לפני יותר מ-30 שנה כאשר מיכל למדה בבצלאל, יחד הם בנו את תנור האנגמה הראשון בארץ, תנור יפני מסורתי לשריפת כלים. "אנחנו מפורסמים בתחום הזה מאז שבנינו לפרויקט הגמר שלי בבצלאל תנור אנגמה לאחר שהיינו בסיור בצרפת ולמדנו את הנושא. מאז יותר מ-30 שנה אנחנו בתחום, ב-20 השנים האחרונות במושב תאשור שבו בנינו תנור כזה בחצר הבית".

אם תהיתם מה זה בעצם אומר אז מיכל מסבירה "התנור היפני מייצר צבעוניות בכלים וגלזורה באמצעות משחק של צבע על ידי האש הלבנה והאפר של העצים שניתך על הכלי ויוצר זכוכית. כל כלי בתנור מקבל חותם ייחודי ומאוד עוצמתי של האש. יד אדם לא יכולה לעשות את זה". את מיכל אני תופסת לשיחה ברגעי התרגשות גדולים אחרי פתיחת תנור ששרפו בו מאות יצירות במשך ארבעה ימים בשבוע שעבר בחום של 1,300 מעלות, תארו לעצמכם. מאז התנור התקרר ורגעי השיא יהיו בשבת אז מוזמן גם הציבור לפתיחה החגיגית.

"התנור הוא כמו חדר ארוך בשיפוע, בתחילתו יש את האש ובהמשך יש מדפים שעליהם שמים את הכלים. האש שמדליקים הופכת נהר של אש והיא מביאה את האפר שנדבק לעבודות והופך לזכוכית ובסוף התהליך ניתן לראות איך עצים ואש יוצרים בחומר". בני הזוג מוכרים את יצירותיהם ומארגנים סדנאות לקבוצות ויחידים בחצר ביתם, אך כל גל של קורונה כופה עליהם את הלא נודע מבחינה כלכלית, וכך גם באומיקרון.

קורונה כפלטפורמה להגשמת חלומות

"הקורונה השפיעה עלינו מאוד. ז'יל כורם בצרפת באזור קוניאק, הוא מכין יין וקוניאק ובגל הקורונה הראשון הוא נשאר בצרפת שמונה חודשים, בזמן שהעסק שלנו כאן לא עבד. היו לי ביטולים וחוסר עבודה וחוסר פרנסה וחוויתי את זה מאוד קשה", אומרת מיכל. את הזמן הפנוי הקדישה להגשמת חלום כמו רבים אחרים ועברה ליצור בתנור אחר כשהיא מסתייעת במענקים ממשלתיים.

בגל האומיקרון היא מתארת חוסר ודאות גדולה מול הממשלה שפשוט לא הייתה שם. "בינואר האחרון היו לנו ביטולים של סדנאות אחרי שרקמנו ותכננו ופשוט לא נכנס כסף. שמענו פרסומים על סיוע ממשלתי אבל כששאלתי את רואה החשבון שלי הוא אמר שהפרסומים לא אמיתיים ואין באמת סיוע, אז הפעם לא קיבלנו כלום. התחושה היא שכולם כבר היו מותשים ולא רואים אותך ממטר". בגלים של מתיחות ביטחונית נדרשת מיכל גם כן להקפיא את פעילות העסק שלה מאחר שקבוצות מבטלות הגעתן.

מה הקשיים הרגולטוריים בעסק כזה?
"אין לי רשיון עסק כמו רבים אחרים כי זה נורא מורכב להוציא את הרישיון הזה לעסקים קטנים, אז אני עוסק פטור. אנחנו לא חזקים בשיווק אז מגיעים אלינו מפה לאוזן ואני עושה קצת פייסבוק. אנחנו עושים דברים גדולים אבל אנחנו קטנים", היא צוחקת. "בכל השנים האחרונות עבדתי גם במועצה האזורית ולימדתי סדנאות קרמיקה עד שסגרו את המקום".

זה מלחיץ להיות תלויה רק בעסק שלך?
"זה עושה לי סטרס ומועקה. אני בחרתי את הדרך שלי, אבל יש משהו מעורר קנאה בשכירים שהולכים הביתה אחרי שסיימו את העבודה ומקבלים כסף מסודר בכל חודש. אני יכולה לעבוד קשה מבוקר עד לילה בעבודה שיש בה אינטנסיביות גדולה ולהיות גם בתקופות בהן אין כלום - אז אין ביטחון וגם צריך להמציא את עצמך מחדש כל הזמן".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il