ביטלה מתווה ממשלתי על בסיס שיר: השופטת מיכל אגמון-גונן שברה את שיא האקטיביזם

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר מיכל אגמון-גונן, שברה שיא חדש של בריונות משפטית ואקטיביזם שיפוטי. חשבתי שכבר ראינו הכול בנוגע לאקטיביזם השיפוטי, אך אז הגיעה ד"ר אגמון-גונן ולימדה אותי שעוד לא ראינו כלום.

אגמון-גונן, בהינף קולמוס ובהחלטה של רגע ובמעמד צד אחד, ביטלה כליל את המתווה של שרת הפנים איילת שקד. נזכיר כי נגד המתווה של שקד הוגשה עתירה לבג"ץ. השופט עוזי פוגלמן, שאליו הגיעה העתירה, לא סבר כי היא דורשת צו ביניים והסתפק בבקשת תגובה מהמדינה. כאשר התגובה הגיעה, הוא קבע כי העתירה תובא לדיון בתוך שבעה ימים, והותיר לעת עתה את המתווה על כנו.

השופטת אגמון-גונן החליטה שאין צורך להמתין לפסיקה של בג"ץ, ושבכלל לא מעניינת אותה התגובה של המדינה. היא החליטה ששערי המדינה ייפתחו לכל אדם שהחליט להגיע לישראל משדה תעופה באירופה לאחר שנמלט מאוקראינה.

בואו נתחיל בסיפור המקרה: ל', אזרחית אוקראינה, הגיעה לישראל בשנת 2017 באשרת תייר. לאחר מכן היא הגישה בקשה פרטנית למקלט. לאחר שבקשתה נדחתה על הסף, היא נשארה לשהות בישראל שלא כדין במשך ארבע שנים. בחודש מאי 2021 היא נעצרה בגין שהייה בלתי חוקית, והודתה שהיא פשוט נהנתה לשהות בישראל, ולכן לא יצאה ממנה. לטענתה, היא הכירה כאן בישראל גבר ורצתה להתחתן איתו (יש לציין כי היא טענה כי היא כבר נשואה לגבר אוקראיני), אך בסוף זה לא יצא לפועל. ב-10 במאי 2021 היא הורחקה מישראל.

כעת, מרץ 2022 היא חזרה שנית לישראל, לאחר שברחה מאוקראינה לסלובקיה, ומשם לבריסל בירת בלגיה. משם היא טסה לשדה התעופה בן גוריון. בבקרת הגבולות היא הציגה את עצמה תחת שם חדש מאשר השם בו הציגה את עצמה בשהותה הקודמת בישראל. בנוסף, היא אף פעלה בניגוד לנוהל ולא הסדירה מראש את הגעתה אצל מי שהיא מגדירה כחבר קרוב שלה.

האם נתניה יותר בטוחה מבריסל?

השופטת אגמון-גונן החליטה שלא מעניין אותה - היא לא צריכה שום נימוק משפטי, חוק, החלטת ממשלה או משהו. המקור היחידי שבאמת צוטט על-ידה של אגמון-גונן הוא שיר של המשוררת ויסלבה שימבורסקה. אתם חושבים שאני צוחק? לצערי ממש לא.

אגמון-גונן קבעה כי "אין לשלוח מכאן, מהרגע להרגע, את אלה שנמלטו מהתופת. את מי שברחו מאימת המלחמה. כיצד ניתן לצפות בשיירות הפליטים, מרביתן נשים וילדים, הבורחים מקייב המופגזת קשות, כשרבים מהם נהרגים בדרכם, ולהורות על החזרתה של המבקשת?!".

מדובר כמובן בדמגוגיה. כפי שקבע בית הדין לעררים, מדינת ישראל לא תחזיר אותה לאוקראינה אלא לבירת בלגיה, מדינה שחברה באיחוד האירופי שלא תחזיר פליטה חזרה לאוקראינה. האם נתניה יותר בטוחה מבריסל?

לדברי אגמון-גונן, "יש לאפשר לה להישאר בישראל ולנסות להתאושש ולו במעט מהטראומה שעברה". היא הוסיפה כי "במקרים אחרים, כאשר ברחו אנשים מתופת המלחמה, אפשרו להם, ולו בשלב הראשון, להישאר בישראל".

לצורך כך, אגמון-גונן מפנה להחלטה של בית המשפט העליון בתיק בר"ם 156/20 מיום 20.7.20. נכנסתי להחלטה, ולא כתוב שום דבר כזה. אגב, השופטת דפנה ברק-ארז כתבה בהליך ההוא בפירוש כי "בשלב זה ובמכלול הנסיבות איני רואה ליתן צו ארעי". גם בהמשך כתבה ברק-ארז כי "בשלב זה לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, נוכח העובדה שהסעד הזמני חופף, הלכה למעשה, לסעד העיקרי המבוקש בערעור". על מה מדברת אגמון-גונן? אין לי מושג.

אגנון-גונן מפנה להחלטה נוספת, הפעם בג"ץ 4630/17 מיום 25.4.21. מה היה הנדון שם? "לפנינו שתי עתירות הנוגעות לעיכוב המתמשך בטיפול בבקשות המקלט שהוגשו על-ידי מסתננים שהם נתיני סודן מחבל דרפור וחבל הרי הנובה והנילוס הכחול". מה הקשר בכלל למען השם בין פסק הדין של בג"ץ לבין הנדון שלנו? גם אם ממש מתאמצים למצוא קשר, אי-אפשר למצוא כזה.

אגמון-גונן בשבתה כבג"ץ הוסיפה וכתבה כי "אני סבורה כי לעת הזו יש להמתין ולאפשר למבקשת ושלכמותה להישאר בישראל. ראוי כי מדינת ישראל תשאיר את המבקשת ושכמותה 'בחיים כלשהם' כלשון המשוררת, עד לשוך הקרבות, שעדיין מתנהלים והופכים קשים ומרים מיום ליום. לעת הזו נדרשת חמלה. חמלה אנושית. על כן ניתן בזאת צו ארעי למניעת צעדי אכיפה נגד המבקשת, לרבות השמתה במשמורת, עד למתן החלטה בבקשה לגופה".

אגמון-גונן נוזפת במדינה במעמד צד אחד

למעשה, אגמון-גונן נתנה צו על סמך תחושת הבטן שלה, תוך התבססות על המשוררת שימבורסקה ותוך אזכור לא ברור בשום צורה של שתי החלטות של בית המשפט העליון. כדי לוודא שהמדינה לא תצליח לגרש את האישה שנכנסה, היא נתנה לעורך דינה שהות להמציא את הבקשה לרשות האוכלוסין עד אמצע השבוע הבא, והורתה למדינה להגיב בתוך שבועיים.

אגמון-גונן אף הוסיפה כי "טוב תעשה הרשות אם תסכים למתן הסעד הזמני בנסיבות הללו, ולא רק למבקשת".

כלומר, אגמון-גונן נוזפת במדינה, במעמד צד אחד - מבלי לשמוע בכלל את עמדת המדינה ואת שיקוליה - כי עליה להיעתר לשהייה של כל אזרח אוקראינה שינחת בישראל ולאפשר לו לשהות בארץ עד תום המלחמה.

בדיחה שמתגלגלת במסדרונות בית המשפט העליון מספרת על עורך דין שפותח את ערעורו באמירה כי הוא מערער על פסק הדין של השופטת מיכל אגמון-גונן. הרכב השופטים שואל אותו בתגובה: "או.קיי, ומה הנימוקים הנוספים?". אגמון-גונן קנתה את שמה כמי שלא מפחדת לפסוק נגד המקובל, לפעמים ללא סימוכין בחוק ולעתים גם בניגוד לפסיקה מפורשת של הערכאות שמעליה.

הפעם אגמון-גונן שברה את השיא של עצמה. בהחלטה של רגע, בלי שום נימוק משפטי ובמעמד צד אחד, מבלי להבין או לנסות להבין את השיקולים המערכתיים של משרד הפנים, אגמון-גונן ביטלה את כל מדיניות משרד הפנים לקליטת אזרחי אוקראינה. מבחינת אגמון-גונן, כל אוקראיני שמגיע, גם אם בעבר הסתנן לישראל, גם אם הוא מסורב כניסה לישראל, גם אם הוא לא עומד באף קריטריון - זכאי להמשיך לשהות בישראל, גם אם הגיע מבריסל, ולשם ישראל מבקשת להחזיר אותו, ואין חשש כי הוא יוחזר לאוקראינה.

לדעתי מדובר בבריונות משפטית הראויה לכל גנאי. אגמון-גונן מנצלת לרעה בבריונות את כוח המשרה שלה. זו בריונות שיפוטית. למעשה, מדובר בטור דעה שבטעות נכתב על נייר מכתבים רשמי של הנהלת בתי המשפט.