משפחות מתפרקות והסחר בבני אדם מרים ראש: 5 המכות שהנחית פוטין על העולם

את השבוע החולף העבירו שליחי גלובס לאוקראינה במעברי גבול, במרכזי קליטת פליטים בפולין, בשיטוט במחסני לוגיסטיקה צבאיים ואזרחיים ובביקור ארוך בלביב האוקראינית • הנה חמש תובנות שלהם על המכות שהביאה המלחמה שיזם פוטין, אבל גם על מדינות אירופה ועל העולם בכלל

ולדמיר פוטין / צילום: Alexander Zemlianichenko
ולדמיר פוטין / צילום: Alexander Zemlianichenko

1. פירוק משפחות

נסו לדמיין עולם שבו כל הגברים בגילאי 18 עד 60 נעלמים. אמהות, בנות, בנים, ולעיתים גם סבים וסבתות, חתולים וכלבים. וזהו. זה לא סרט אימה - זו המציאות כעת במעבר הגבול מדיקה שבגבול פולין-אוקראינה, אליו הגיעו בשבועות האחרונים מאות אלפי פליטים, והיא מתפשטת משם הלאה כמו מגפה לשאר אירופה.

מעבר לתחושות הפחד והדאגה, המשפחות מתרגלות למצב כלכלי חדש. הגברים שנותרו מאחור על פי חוק ונאלצים להתכונן לקרב במקום לעבודה, ויתר בני המשפחה שמגיעים ליעדים חדשים, בפולין או במדינה אחרת באירופה, במוקדם או במאוחר - פוגשים גם מציאות אחרת. כעת, החיים החדשים שלהם כוללים תבניות חדשות. לא עוד זוג הורים שיוצאים לעבודה ומפרנסים את משק הבית. המבנה המסורתי התפרק. זהו עוד תוצר אכזרי של המלחמה שפוטין אסר על אוקראינה, ויש לו השלכות רבות.

אישה וילדה בוכות לאחר שהגיעו למעבר הגבול האוקראיני עם פולין / צילום: Associated Press, Visar Kryeziu
 אישה וילדה בוכות לאחר שהגיעו למעבר הגבול האוקראיני עם פולין / צילום: Associated Press, Visar Kryeziu

ארגוני הסיוע והמדינות הקולטות מעניקים אומנם סיוע רב בציוד, בסל קליטה ובמציאת קורת גג חדשה, אך עבור המשפחות הקרועות זה לא יספיק. המלחמה שנכנסה לשבוע החמישי שלה לא נראית כאילו היא עתידה להסתיים בקרוב, וגם אם כן, למשפחות רבות פשוט אין לאן לחזור.

על פי הניו יורק טיימס, הטיפול בפליטים באירופה שכולל מגורים, מזון, רווחה וכדומה יעלה כ־30 מיליארד דולר בשנה הראשונה בלבד. לשם הפרופורציות, התמ"ג של אוקראינה כולה, מדינה של 44 מיליון בני אדם, עומד על 155 מיליארד דולר. כרגע יש 3.6 מיליון פליטים.

מה יקרה בעוד מספר חודשים כשהאמפתיה הבינלאומית אולי תקטן? קשה להעריך כעת אבל הסכנה ברורה למדי. כשבאירופה עוד מתאוששים מנזקי משבר הקורונה ומשבר הסחורות העולמי ומתמודדים עם אינפלציה גואה בקצב של 5.8% בשנה, הכלכלה פוגשת אתגר חדש שכולל עומסים גדולים על מערכות הדיור, החינוך והרווחה. גם התחרות בשוק העבודה תגדל ועשויה לאתגר את שיעורי התעסוקה וליצור מעמדות חדשים, כשבתחתית הנשים שהובילו את משפחתן מחוץ לטווח האש.

2. חזרת האופציה הגרעינית לשולחן

המלחמה הקרה הסתיימה באופן רשמי עם הרמת מסך הברזל מעל אירופה וקריסתה הסופית של ברית המועצות בסוף 1991. חלפו מאז 31 שנים, שבהן מלחמה גרעינית מכחידת־כל כבר נראתה מחוץ למחסן האפשרויות. אבל לרוסיה יש 6,257 ראשי נפץ גרעיניים במחסנים. מתוכם 1,456 פרוסים כעת ומוכנים לשימוש.

לפני הפלישה לאוקראינה, פוטין הבהיר למערב באופן שאינו משתמע לשני פנים כי התערבות של המערב במעשיו תביא ל"תגובה רוסית שלא ראיתם בכל ההיסטוריה שלכם". לא מדובר רק ברמז עבה במיוחד, כדי להבהיר את רצינות כוונתיו, פוטין הורה להעלות את רמת הכוננות במערך הגרעין. עידן המלחמה הקרה חזר.

טיל בין־יבשתי במצעד בכיכר האדומה במוסקבה / צילום: Reuters, Andreea Alexan
 טיל בין־יבשתי במצעד בכיכר האדומה במוסקבה / צילום: Reuters, Andreea Alexan

העיתונאי והסופר ג'ונתן של, שעסק בעיקר בנשק גרעיני, כתב בספרו "גורל כדור הארץ" מ־1982 כי "השאלה שסכנת ההכחדה מציבה בפני החיים היא: למי יחסרו חייהם של בני האדם, אם הם יכחידו חיים אלה? התשובה בעלת ההיגיון הרב ביותר היא 'לאף אחד'. ומכיוון שכך, עלינו להסכים, שההכחדה איננה הפסד מפני שלא ייתכן הפסד כאשר אין מפסיד".

ג'ונתן של מוסיף עוד כי מכיוון שכך, המשמעות של השימוש בפצצת אטום או הכחדה של האנושות היא "אך ורק בציפייה של האנשים החיים לקראתה". ג'ונתן של טוען כי עצם הציפייה למשהו כל כך נורא - קץ החיים של חפים מפשע ברגע אחד - "משחיתה ומנוולת אותם". כי אם גם ככה החיים יכולים להסתיים בכל רגע, מדוע לחיות עם פי "ערכי הטוב"? מדוע לא לבחור ברע?

ב"חטא ועונשו" וב"אחים קרמזוב" ובספרים אחרים שלו, הסופר הרוסי פיודור דוסטייבסקי מבהיר לאנושות מה קורה כאשר האדם חי על פי העיקרון של "אם אין אלוהים - אז הכל מותר". האופציה הגרעינית עלולה לדרדר את העולם בדיוק למקום הזה. עצם חזרתה של האופציה הגרעינית לשולחן השרטוטים הגיאופוליטי העולמי, מחזירה לא רק את מאזן האימה אלא את האימה והפחד ללב האנושות.

וכמו שהפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסקי לא היו רק "פצצות שהביאו לסיום מלחמת העולם השנייה" אלא גם כלי נשק מרכזי במאבקי השליטה של ארצות הברית וברית המועצות שיצרו אפילה בעולם במשך 45 שנה - כך, מנתחים אנליסטים מערביים, פוטין מנסה לפעול היום. מטרתו: להגדיל את כוחה של רוסיה ולהקטין את השפעתה של ארה"ב.

ובעוד שמנהיגים ומעצמות עושים שרירים, האנשים החפים מכל פשע ייאלצו לחיות שוב לצד הנוכחות האפשרית־בכל־רגע של קץ החיים.

3. סחר בבני אדם

ברומן האוטוביוגרפי "בשם כל בני ביתי" מתאר מרטין גריי, יליד פולין ששרד את השואה, את חוויותיו במהלך מלחמה, אך גם לאחריה. גריי שהיגר לניו יורק לאחר יום השחרור, מצא עצמו עובד בעבודות שונות ומשונות כדי לייצב את עצמו. אחת התובנות החשובות שלו בספר מתמצית במשפט הבא: "בלב כל עיר, בלב כל כפר, ישנו קו גבול המפריד בין בני אדם לבין תליינים".

"תליינים" הפכה למילת קוד בספר לאנשים שבוחרים בהשפלה, בדיכוי ובניצול של בני אדם וכן של סיטואציות אנושיות שבהן אנשים מוחלשים קלים יותר לניצול ועושק. כל זאת, דווקא בעולם שהוא פוסט־מלחמת העולם השנייה ובסביבה חיים נורמלית.

בו בעת שמתגלים פניה היפים של האנושות, בדמות המתנדבים הרבים, תרומות הענק, האנשים שפותחים את בתיהם לזרים וכן הארגונים והמדינות שנרתמות לעזרה, התגלו במקביל גם סיטואציות קשות שחושפות את הפנים המכוערות של בני אדם. אחת הפרקטיקות הגרועות שבהן, אולי הנוראית מכולן, היא תופעת הסחר בבני אדם לצרכי זנות ופורנו, שנחשפה באחרונה במעברי הגבולות.

אזהרה נגד סחר בנשים באוקראינה / צילום: Associated Press, Andreea Alexandru
 אזהרה נגד סחר בנשים באוקראינה / צילום: Associated Press, Andreea Alexandru

האיסור שהוטל על רוב הגברים לעזוב את אוקראינה, הביא לכך שרוב הפליטים הם נשים וילדים. הנתונים הרשמיים מדברים על כך שמחצית הפליטים הם ילדים. חלקם מגיע לבד וללא הורים או ליווי בוגר. כשהם מוחלשים, מבולבלים וחסרי ודאות, הנשים והילדים הפכו לטרף קל יותר לסוחרי אדם מאשר בימים רגילים.

ארגונים נגד סחר בבני אדם מזהירים כי נשים וילדות הנמלטות מאוקראינה נמצאות ב"סיכון חמור ליפול לידיים של כנופיות סחר בבני אדם".

כבר נרשמו דיווחים על נשים ומשפחות צעירות שקיבלו הצעות של הובלה "בחינם" ובמהירות אל מעבר לגבול האוקראיני, וכאשר הם הגיעו לצד השני, הם נדרשים לשלם בכסף או במין.

לורן אגניו, מעמותת CARE שעוסקת בסחר בבני אדם הסבירה בשיחה עם "הדיילי מייל" איך עובדת השיטה: "כנופיות של סוחרי אדם מגיעות לגבול, עומדות עם שלטים ומציעות 'הסעות בחינם' למקומות אחרים. הילדים והנשים בעיקר, נואשים, ובמצב כזה יש כאלה שמוכנות לקחת את הצעת העזרה הראשונה שהן מקבלות בלי אולי לחשוב על זה יותר מדי. מאוחר יותר אחרי שכבר יצאו לדרך או הגיעו ליעד כלשהו, הן נדרשות לשלם כסף עבור הנסיעה או להחזיר את החובות בצורות אחרות".

לדבריה, "הכנופיות רואות במלחמה הזו הזדמנות רווחית ביותר עבור העסקים שלהם. למרבה הצער נשים וילדים יהיו הקורבנות".

4. זהות במשבר

מלידה ועד מוות, האדם צובר נכסים - פיזיים (בית, מכונית, ספרים וכו'), רוחניים (ערכים, מוסר, דת וכו') ותרבותיים (שפה, השכלה וכו'). כל אלה מצטרפים יחד והופכים לרכיבים בזהותו. הם מגדירים את האדם, מעניקים לו מעמד חברתי ומשמעות. אך מה קורה כאשר חלק מהנכסים הללו או כולם יחד נקרעים ממנו ביום אחד? האם הוא נשאר אותו אדם? האם אדם שחלק מרכזי באישיותו הוא היותו אב לילדים או סבתא לנכדים, יהיו אותם אנשים אם הילדים הללו כבר לא יהיו בסביבתו?

מה קורה לאדם שבמשך שנים מתגורר בשכונה הכי טובה בעיר, קייב או מריופול לדוגמה, נאלץ לעזור את דירתו? ומה מרגישה קשישה שיודעת רק שפה אחת, ונזרקת יום אחד לסביבה לא מוכרת שבה לא דוברים את שפתה?

פליטה בתחנת הרכבת בלביב / צילום: Shutterstock
 פליטה בתחנת הרכבת בלביב / צילום: Shutterstock

אין תשובה אחת לכל השאלות הללו כמובן, אבל דבר אחד ברור - הזהות שנבנתה במשך שנים רבות מתפרקת. קחו מחברה את התרבות, הנורמות, הנימוסים הבסיסים, ותקבלו במקרים רבים הידרדרות חברתית אל שלב אנושי מפגר יותר. אדם מן השורה, שנזרק למצב הישרדותי, לא בהכרח ימשיך לפעול על פי אותם קודים חברתיים שהוא פעל על פיהם עד כה.

זה המצב הקיומי הבסיסי של חלק ניכר מהפליטים שעוזבים את בתיהם ונמלטים אל עבר ערים אחרות או באופן קיצוני יותר, למדינות אחרות. הפליטות היא אמנם מצב פיזי, אבל היא לא פחות מצב נפשי. אם לאט ואם במהירות, אישיותו של הפליט מתחילה להתפרק ואיתה כל דבר שמגדיר את אישיותו. וכדי להמחיש את המצב שיצרה המלחמה הרוסית באוקראינה, תכפילו את הפליט האחד בארבעה מיליון נפשות.

5. משק וחיים בזמן מלחמה

באזור העיר לביב המרוחקת מהקרבות הקשים במזרח וממוקמת במרחק של כ־80 ק"מ מגבול פולין במערב, הפעילות הכלכלית מנסה להימשך כרגיל. הרחובות מלאים, הכבישים עמוסים, הקניונים פתוחים ובתי הקפה פעילים. ובכלל, מי שמגיע מבחוץ למרכז העיר עשוי לקבל תמונה מטעה לגבי המציאות באוקראינה. אומנם פה ושם אפשר למצוא שקי חול וגדרות תיל או חיילים חמושים בקלצ'ניקובים ברחובות, אך לא הרבה מעבר. גם האזעקות שנשמעות כמה פעמים ביום, לא עושות רושם שהן מפרות את השגרה. הסירנות עולות ויורדות, אך ה"לביבים" ממשיכים ללכת ברחובות כרגיל. אפס התרגשות.

כשצוללים לעומק הדברים מגלים תמונה מורכבת הרבה יותר ופגיעה גדולה בכלכלה. שעות הפעילות הצטמצמו מאוד ולאחר 18:00 כשהשמש יורדת הדלתות ננעלות זו אחר זו, עד אשר בשעה 22:00 עוצר כללי עוטף את העיר. את המוני האנשים ברחובות מחליפים שוטרים וחיילים, המכוניות נעלמות מהכבישים והדממה הלילית שפגשנו בסגרי הקורונה משתלטת.

משחק שח ברחובות לביב, השבוע / צילום: בר לביא, רועי ברק
 משחק שח ברחובות לביב, השבוע / צילום: בר לביא, רועי ברק

בתי המלון כביכול מלאים כמעט עד אפס מקום, לא מדובר בתיירים שבאו להוציא את כספם על חופשה אלא בדיפלומטים, עיתונאים או אנשים שברחו מאזורי הקרבות ומבקשים כעת למצוא בה מקלט עד יעבור זעם.

במציאות הזו ענפים שלמים נותרים משותקים, בעיקר הפנאי והבילויים. בצל המלחמה נאסר על פאבים, חנויות ומסעדות להגיש אלכוהול בכל שעות היממה, לכל היותר תמצאו בירה ויין 0% אלכוהול. ככה זה כשצריך שכולם יהיו מפוקסים ודרוכים כל הזמן. בסופרים מורגש מחסור של מוצרים כשמדפים שלמים עומדים ריקים ומדבקות המחירים מחכות לסחורה שכנראה תקועה לה אי שם בדרך.

גם במרכזי הקניות משלמים את מחיר הקרבות. בנוסף לשעות הפעילות שהצטמצמו ולמרות שלטי המבצעים שמציעים 50%-70% הנחה, הקונים לא מסתערים. נראה שהם מעדיפים כוס קפה וקרואסון באוויר הפתוח. בקניון מרכזי בעיר, סניפים של רשתות בינלאומיות כמו זארה, ברשקה או מאק אפילו לא טרחו לפתוח את החנויות. ועדיין, התושבים במקום מבינים שיכול להיות הרבה יותר גרוע.

מסכי הטלוויזיה פתוחים על ערוצי החדשות בכל פינה ובכל שעות היממה, וגם אם האזעקות שנשמעות מספר פעמים ביום לא מרגשות כאמור את התושבים, הן בוודאי מזכירות להם, שהטילים של פוטין יכולים להגיע גם לכאן בכל רגע ולשתק את הכלכלה כולה.

במבט כולל על מצבה הכלכלי של אוקראינה, קשה לשמור על אופטימיות. על פי דוח של קרן המטבע הבינלאומית משבוע שעבר, הכלכלה במדינה עשויה להידרדר במהירות למיתון עמוק ולהתכווץ בעד 35% עוד השנה אם הלחימה תימשך.

צרו איתנו קשר *5988