מה המדינה מנסה להסתיר בנוגע לסחר בבני אדם בישראל?

אור סדן הוא עורך דין בתנועה לחופש המידע ומרצה בפקולטה למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל

סתיו פס-חי היא עורך דין במחלקה המשפטית במוקד לפליטים ולמהגרים

ישראל, ככל מדינה הנתמכת על-ידי ארצות-הברית, מחויבת להעביר מדי שנה למחלקת המדינה האמריקאית דוח המסכם את המאמצים שהיא עושה על-מנת למגר את תופעת הסחר בבני אדם בתחומה. בהתבסס על הדוחות שמתקבלים מהמדינות השונות וכן מגופים נוספים, מפרסמת ארצות-הברית אחת לשנה דוח אשר מתכלל ומתמצת את המצב בכל מדינה ומדינה ומדרג אותן בהתאם למאמציהן בתחום הסחר. הדוח האמריקאי הוא כלי משווה מרכזי להבנה כללית של מצב הסחר בבני אדם במדינות השונות.

אילו הייתם אזרחי גרמניה, בלגיה, בריטניה או שלל מדינות מערביות אחרות, והייתם מבקשים לקבל דין וחשבון מפורט בנוגע למאמצי ממשלתכם למיגור הסחר בבני אדם, הייתם יכולים פשוט לחפש את הדוח השנתי שמפרסמת מדינתכם, והייתה נגלית לנגד עיניכם התמונה המלאה, בדיווח ישיר מהשלטון לאזרחים. אצלנו הדברים פועלים אחרת. כישראלים, עלינו להסתפק בארבעת העמודים הבודדים המוקדשים למדינתנו בדוח האמריקאי.

בהיעדר דוח מדינתי רשמי של ישראל, פנינו לפני כשנה, המוקד לפליטים ולמהגרים והתנועה לחופש המידע, למשרד המשפטים, בדרישה לקבל את הדוחות השנתיים המלאים המועברים על-ידי המדינה אל משרד החוץ האמריקאי. הבקשות נדחו שוב ושוב, בתואנה של חשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה וכן לפגיעה בתפקוד השוטף של משרד המשפטים. כל זאת, בנוגע למידע חשוב ששייך לכל אחד ואחת מאיתנו.

אז למה כל-כך חשוב שלכולנו תהיה גישה למידע הזה? סחר בבני אדם הוא אחת התופעות הבזויות שעודן נפוצות בעולם המודרני, שימוש באדם כבחפץ שניתן להעביר מיד ליד ולנצלו. המלחמה המתחוללת באוקראינה הפנתה שוב זרקור לתופעה הכאובה של נשים פגיעות המנוצלות ונסחרות לישראל למטרות זנות, ואין בידינו די מידע כיצד המדינה מנסה למנוע זאת.

החשש מפני ניצול וסחר בבני אדם אומנם גדול במיוחד בעתות מלחמה, כשרבים נמלטים מארצם חסרי כל ומצויים במצוקה קיצונית, אך הסחר בבני אדם מתפתח כל הזמן, ואנחנו לא יודעים כיצד המדינה פועלת בכל ימות השנה, ובכל השנים האחרונות, בהיבט זה.

הדבר חמור במיוחד נוכח העובדה שישראל, לדאבוננו הרב, ירדה בדירוג שלה בדוח האחרון של מחלקת המדינה האמריקאית, לסטטוס של מדינה שאינה עושה די על-מנת למנוע את תופעת הסחר בשטחה. על הירידה בדירוג פרסמה גם תמר איש-שלום במוצאי השבת בערוץ 13. שגשוג של תופעה חמורה זו בישראל, באין מפריע, צריך להדאיג כל אחד ואחת מאזרחי ישראל.

בימים שבהם הלחימה באוקראינה לא דועכת, אמר מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, תומר מוסקוביץ', כי חלק מהנשים האוקראיניות שמחפשות בימים אלה מפלט בישראל, בעצם באות לארץ כדי לעסוק בזנות; וכך גם שר האוצר אביגדור ליברמן התבדח על כך שחלק מהישראלים היו שמחים לו היו מגיעות רק "אוקראיניות". גם את הציבור הישראלי שהתבדח על כך ברשתות החברתיות צריך להזכיר.

סירובה של מדינת ישראל למסור לציבור הישראלי את הדוחות לא מפתיע נוכח האופן שבו מתבטאים כאמור אישים מרכזיים בנוגע לסוגיות הללו. נזכיר כי הפוקוס לא צריך להיות על הנשים שמגיעות ארצה ונאלצות לעסוק בזנות, אלא על מי שפועל על-מנת להביא אותן לכאן, מי ששמח מבואן לטובת בצע-כסף ומי ששוכח שקורבנות סחר הן תוצאה של עצימת עיניים מצד הממסד, ולכל הפחות, ממסד שלא עושה מספיק כדי למנוע זאת. כדי לשנות את המצב הזה, צריך לדרוש דין וחשבון מהמדינה.

אגב, אם תהיתם מה האמריקאים חושבים על הסירוב לפרסם את הדוחות, לא תופתעו לגלות כי השגרירות דווקא תומכת במסירת המידע. נוכח התעקשות המדינה בכל זאת כי מסירת המידע יפגע ביחסי החוץ שלה, עתרו הארגונים לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, על-מנת שזה יורה לפרסם את הדוחות המבוקשים. הח"מ חתומים על העתירה.