את מחיר אי ההתאמה בין החופשות במערכת החינוך לפעילות במשק משלמות בעיקר הנשים

הכותבת מכהנת כדירקטורית ב"עבודה שווה", חברה לתועלת הציבור הפועלת לקידום שוויון מגדרי בשוק העבודה, לשעבר עובדת הרשות לקידום מעמד האישה

חג פורים הסתיים ופסח עומד בפתח. השמחה והחגיגות של ההורים וילדיהם מהולות תדיר בצורך בתכנון מראש ובמציאת פתרונות לתעסוקת הילדים בימי החופש. כפי שבפורים היה פער בין ימי החופשה במערכת החינוך לאלו של פעילות המשק, כך צפוי להיות גם בפסח.

בחינה של הסדרי הפעילות במגזר הציבורי מלמדת, כי בשירות הציבורי יצאו לחופשה בין התאריכים 15-24 באפריל. במערכת החינוך, לעומת זאת, יצאו התלמידים לחופשה כבר ב-7/4 ויחזרו לספסל הלימודים ב-24/4. אם ננקה את ימי חוה"מ פסח, אשר במהלכם אמורה לפעול תוכנית "ביה"ס של החגים", אזי ההורים העובדים נותרים עם "כאב הראש" של חמישה ימים בשבוע שלפני ערב ליל הסדר.

בישראל קיים חוסר התאמה עמוק בין מספר ומועדי ימי החופשה להם זכאים העובדים לאלו של חופשות התלמידים והגנים. פער זה הוא מהגבוהים בעולם ומקורו בימי לימוד מרובים יותר במערכת החינוך הישראלית, בהשוואה למדינות ה- OECD, ובמקביל, הרבה פחות ימי חופשה שנתית בהשוואה למדינות האחרות.

מספר ימי החופשה שעובד ישראלי זכאי להם נקבע בהתאם לדרגת הותק, לחוק ולמשך תקופת יחסי העובד והמעסיק. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (יולי 2021), הפער בין ימי החופשות במערכת החינוך לפעילות במשק עמד בשנת 2012 על 66 ימים.

פער זה צומצם בשל תיקון חוק חופשה שנתית, כך שלמינימום ימי החופשה נוספו שני ימים; הפעלת תוכנית "בית הספר של החופש הגדול", אשר נועדה לספק מסגרת חינוכית מסובסדת בתוך בתי הספר במהלך שלושת השבועות הראשונים של חודש יולי; וההחלטה מ- 2018 על הפעלת תוכנית "בית הספר של החגים" בימי חופשת חנוכה ופסח. לפיכך, כיום הפער עומד על 39 ימים בשנה.

בישראל, אשר בה הנשים הן עדיין המטפלות העיקריות בילדים ובמטלות הבית, הן אלו שבעיקר משלמות את המחיר. והמחיר הוא כלכלי ואישי כבד. מדובר על מחיר כלכלי לשם מציאת מסגרות חלופיות לילדים וכן, בשל ההשפעה על פריון העבודה בשל היעדרויות מעבודה.

האמהות העובדות, אשר הן אלו שלרוב נעדרות מהעבודה כדי לשמור על ילדיהן, נדרשות לעבודה מאומצת יותר באותם ימים בהן הן נמצאות במשרד. בכך מצטמצם מבחינתן הזמן הפנוי לקיום "שיחות מסדרון" עם קולגות או מנהלים. שיח זה הינו למעשה נטוורקינג בעל חשיבות רבה, אשר יכול לסייע להן לקבל מידע פנים ארגוני ולהתקדם בארגון.

בכך מתחדד עוד יותר הקונפליקט בו מצויות הנשים, בין קידום הקריירה לטיפול בילדים ובמטלות הבית. המשק הישראלי מתאפיין בנורמות תעסוקתיות המקדשות שעות עבודה מרובות, על פני מתן דגש לעמידה ביעדים ובתוצאות. נורמות מסוג זה מבליטות עוד יותר את הקושי בשמירה על האיזון בין חיי המשפחה לעיסוק בעבודה.

הנשים אשר שכרן הממוצע הינו כ-68% משכרם של הגברים, נאלצות להעמיק עוד יותר את הפער בימי החופשה במערכת החינוך, שאינם תואמים לפעילות במשק. הפער הזה מצטרף ל"קנס האימהות", אשר מגדיל את הפער בין האם לאב כבר עם לידת הילד הראשון ועומד על כ-28% גם עשור לאחר הלידה. כל זאת מגולם בהעמקת התפיסות החברתיות הרווחות ממלא בישראל ולפיהן, האישה העובדת הינה המפרנסת השנייה בבית. לכל אלו מחירים בשכר ובקידום המקצועי.

התאמת ימי החופשה במערכת החינוך לפעילות במשק הינו צעד שיכול לתרום להגברת השוויון המגדרי בשוק העבודה ובכל מקרה, יתרום ליעילות הפעילות המשקית. דוח של חטיבת המחקר בבנק ישראל מ-2019, קבע כי היעדר הסנכרון בין חופשות מערכת החינוך לחופשות ביתר המשק פוגע ביעילות העבודה של הורים לילדים קטנים. המועצה הלאומית לכלכלה מצאה, כי התועלת למשק בעבור כל יום נוסף שבו תתקיים מסגרת חינוכית בימי חופשת מערכת החינוך, שתאפשר להורים לעבוד הינה בין 130 ל-250 מיליון שקלים.

המלצתו המרכזית של בנק ישראל היא יצירת התאמה בין ימי החופשה במערכת החינוך לנהּוג במשק באמצעות ביטול הלימודים בימי שישי ומעבר של מערכת החינוך לשבוע לימודים בן חמישה ימים. כך, המורים יעבדו ארבעה ימים בשבוע במקום חמישה, ויחזירו את שעות ההוראה של ימי שישי בימים ראשון עד חמישי. בתמורה לכך, יבוטלו 22 ימי חופשה באמצע השבוע, במהלך שנת הלימודים ובחופש הגדול. בימי שישי יהיה ניתן להפעיל "שישונים" - מסגרות העשרה חיצונית, שההשתתפות בהן תהיה רשות.

המלצה נוספת היא ביטול של ימי חופשה הנהוגים בימי העבודה של שאר המשק בהיקף שעות דומה, כך שסך ימי הלימוד לא ישתנה.

ארגוני המורים מצידם מצביעים על הקושי הטמון באפשרות של "ימי בחירה", מכיוון שאז יידרש שימוש נרחב במורים ממלאי מקום. כמו כן, מאחר ועבור חלק מהמורים, היום הפנוי במהלך השבוע משמש זמן לפיתוח מקצועי, ביטולו עלול למנוע מהם זאת. היבט נוסף הוא הפגיעה בתנאי העבודה של המורים מעצם ביטול ימי החופשה. אוכלוסייה זו כוללת בעיקר נציגות נשית, אשר מעצם כך סובלת מאפליה מובנית בשוק העבודה. בנוסף, עובדות מערכת החינוך סובלות מתגמול נמוך עבור עבודתן ומפוטנציאל שחיקה גבוה, המאפיין את עבודת ההוראה בישראל.

על-מנת להגיע לפתרונות מבוססי הבנות נדרש קיומו של שיתוף פעולה בין משרדי האוצר, החינוך וארגוני המורים. רתימת כלל הגורמים הללו לגיבוש תוכנית כוללת שתענה על הפער באמצעות הידברות והסכמה היא המפתח לפתרון. מענה לסוגיה זו יביא לגידול בפריון במשק וגם ייטיב עם כלל העובדים, ובעיקר עם העובדות.