ההכרעה על חוק האקלים קרובה. האם הממשלה שוב תפספס את ההזדמנות?

לאחר שנים של כישלון עקבי בהשגת יעדי האקלים והטמעה של עקרונות ליצירת מרחב ציבורי בר קיימא, תתכנס בקרוב הממשלה לאשר את חוק האקלים • לא מדובר בהצעה 'חלומית', אלא במינימום ההכרחי לאחר התנגדויות של משרדי ממשלה • יש מי שעדיין משמיע תירוצים וקורא לממשלה להשתמט מאחריות לפליטות הגבוהות של ישראל ולשלוח מדינות אחרות לנקות אחריה

ישיבת ממשלה. האם היא שוב תפספס הזדמנות? / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
ישיבת ממשלה. האם היא שוב תפספס הזדמנות? / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

כחצי שנה לאחר שננזפה הממשלה על חידלון ארוך שנים והפקרת הציבור למשבר אקלימי וסביבתי הולך וגובר, ושבועות בודדים לאחר ששוב נכשלו משרד האנרגיה ורשות החשמל בהשגת יעדי האנרגיה המתחדשת הצנועים מאוד אותם הציבה לעצמה ישראל לשנת 2020, תצביע ב-10 באפריל ועדת השרים לענייני חקיקה על חוק אקלים לישראל.

זאת, כמובן, ככל שלא יהיה כל שינוי של הרגע האחרון, וככל שמשרדי הממשלה לא ימשיכו לחפש דרכים פתלתלות ללכת עם ולהרגיש בלי, בדיוק כפי שעשו לאורך שנים ארוכות שבהן שפעו הבטחות לציבור, אותן הפרו בעקביות, או כפי שהיטיב לנסח מבקר המדינה: "ההתקדמות בתחום האקלים נעה בטווח שבין פיגור לאפס".

בנובמבר, חוק האקלים ירד מהפרק לאחר שמשרדי האוצר והאנרגיה ניסו לעקר מתוכן את הנוסח עליו עמל המשרד להגנת הסביבה. המשרדים הבינו היטב שהתחייבות ליעדי הפחתת פליטות בחוק עלולה להעמידם בעתיד בפני בית המשפט אילו לא יעמדו בהצהרות, כפי שקורה כיום במדינות אחרות בעולם. לבסוף, ישראל הגיעה לוועידת האקלים העולמית ללא חוק אקלים, עם יעדים עלובים למדיי בהם לא טרחה מעולם לעמוד, ועם רשת חשמל שמתבססת כמעט באופן מוחלט (93%) על דלקי מאובנים, המזיקים לאקלים ופוגעים בבריאות התושבים.

בחודשים האחרונים זרקו השרות, השרים ואפילו ראש הממשלה מספר חסר תקדים של הודעות שיווקיות על כוונותיהם בנושא האקלים. גם אם אין בו די, חוק אקלים משמעותי הוא ההזדמנות של נפתלי בנט, אביגדור ליברמן, קרין אלהרר, מרב מיכאלי, יאיר לפיד, ותמר זנדברג לעמוד מאחורי חלק מההבטחות שנזרקו עד כה לאוויר ללא כיסוי, ולא להפקיר את הדורות הבאים למערכת חסרת חזון, משותקת בין שבי רגולטורי ודלתות מסתובבות, שמשתמטת מאחריות לבריאותם ולחייהם.

אז מדוע לחוקק חוק אקלים, והאם הממשלה תנסה דווקא להחליש את הפיקוח הסביבתי המגן על בריאות הציבור באמצעותו?

החוק 'יאותת' למשק לגבי רצינות הממשלה

קביעת יעדים בחוק אקלים נדרשת כדי לייצר למשק וודאות נדרשת, שתאפשר להאיץ מעבר לאנרגיות מתחדשות ולכלכלה מאופסת פחמן. החוק מגיע בין כה באיחור רב: המשק מקבל היום סיגנלים שונים ומנוגדים מהממשלה, ולכן אין פלא שישראל נכשלת באופן עקבי בהשגת יעדי אקלים, ובראשם מעבר לאנרגיה מתחדשת, התייעלות אנרגטית והפחתת הנסועה הפרטית. חוק האקלים לבדו לא יספיק ללא תוכניות מפורטות לדה קרבוניזציה במשק, אך הוא ייצר פלטפורמה שתאפשר קבלת החלטות מושכלת, יעילה וזולה יותר לאורך זמן, ויטמיע במנגנונים הממשלתיים את החשיבה האקלימית, ויקשה עליהם להמשיך ולהתעלם ממשבר שכבר מורגש בשטח.

לפי פאנל המדענים של האו"ם, כדי להגביל את עליית הטמפרטורה למעלה וחצי עד סוף המאה ולמנוע מהאנושות התדרדרות מהירה שתוביל לעליית ההסתברות לאירועי אקלים קיצוניים וקריסה של מערכות אקולוגיות עליהן מסתמכת הציוויליזציה האנושית, נדרשות כלל מדינות העולם להתגייס ולהפחית כ-50% מפליטות גזי החממה עד סוף העשור, ולאפס אותן עד סוף המאה. בחוק האקלים ישראל תיוותר עם יעד בלתי מספק של 27% הפחתה עד 2030, ותיישר קו עם ההבטחה הרחוקה של איפוס הפליטות עד 2050. זהו המינימום הסמלי שהיא חייבת לעמוד בו.

חוק אקלים שאפתני יותר, כבר קיים במדינות רבות בעולם. בבריטניה חוקק חוק בשנת 2008, במקסיקו ב-2012, בפינלנד, צרפת ודנמרק ב-2015, בהולנד ובניו זילנד ב-2019, בשוודיה ובנורבגיה ב-2017. מדינות אחרות, התחייבו להרבה יותר מיעדיה הצנועים של ישראל: ביחס לפליטות בשנת 2015, תפחית גרמניה 51%, בריטניה 68%, צרפת 46%, ארה"ב 49%, יפן 43%. אילו תהדק הממשלה שורות מאחורי חקיקת אקלים מתקדמת ולא מאחורי חוק יחצני חסר מהות, בניגוד להצהרותיה הריקות מתוכן עד כה, ותצמיד לכך תוכניות אופרטיביות, היא תעמוד לשם שינוי לעמוד בקו אחד עם המדינות הפועלות בנושא.

ישראל לא יכולה להמשיך לפלוט ולצפות שמדינות אחרות ינקו אחריה

למרות גודלה הקטן, פליטותיה של ישראל הן בסדר גודל של מדינה בינונית. אך בניגוד לכלל מדינות ה-OECD, היא לא טרחה עד היום להגיש לאו"ם מפת דרכים להשגת יעדיה הצנועים, או הכינה כזו עבור עצמה. ישראל לא יכולה להמשיך לפלוט ולצפות ממדינות אחרות לנקות אחריה, בזמן שאוכלוסייתה גדלה. בריחה מאחריות תוביל גם מדינות אחרות לתהות מדוע הן צריכות לבצע את העבודה הקשה, כשמקבילותיהן מלכלכות ומשתמטות. קיבוע היעדים בחוק יחייב את המערכת כולה להתכוונן סביב תוכניות אופרטיביות לשינוי המציאות ולהסיר חסמים לאנרגיה מתחדשת או לפתרונות שונים בכל זירות החיים.

החוק לא מושלם - אבל קיים חשש שהוא ירודד עוד יותר

החוק במתכונתו הנוכחית כפי שעולה מטיוטה עדכנית שהגיעה לידי "גלובס", רחוק מלהיות מושלם. אך קיים חשש שהוא ירודד עוד ויהפוך חסר משמעות ואף מזיק - בחודשים האחרונים החוק קוצץ ורוכך. בין היתר, משרדי הממשלה מנסים להסיר את יעדי הפחתת הפליטות מהחוק כדי לעקרו מתוכן, ויכולים אף לעשות זאת במהלך הדיונים בכנסת, כך שלא תהיה חובה להשיגם אלא רק "שאיפה". הגדרה כזו תהפוך את החוק לקומבינה מקומית, מעין תיאטרון עבור הציבור, שיאפשר לפוליטיקאים להתהדר בהישג לבוחרים, אך לא לפרוע את הצ'ק בפועל. בנוסף, ייתכן כי לחוק ייכנס מנגנון לשינוי היעדים, שיאפשר לשנמך אותם בקלות אילו הממשלה תחפוץ בכך. לפי הנוסח הנוכחי, בוועדה המייעצת לשינויי אקלים שתקום לפי החוק, ישנו כעת רוב למשרדי האוצר, האנרגיה והכלכלה - המשקפים את תפישת עולמם של התעשיינים, ובמשרד האוצר אף לוחצים להפוך את הערכות סיכוני האקלים עבור גופי הממשלה לוולונטרית - עניין שכבר הפך מובן מאליו במדינות רבות.

אילו ימשיכו המשרדים לסרס את החוק, ארגוני הסביבה יפתחו בקמפיין נגדו. יוני ספיר, יו"ר עמותת "שומרי הבית", אף מזהיר כבר כעת כי "הצעת החוק הנידונה היא מופע להטוטים - חוק בלי חוק. מוטב שהצעת החוק הזו לא תאושר ולא תשמש לדיראון עולם של הפוליטיקה הישראלית. מוטב שבנט, ליברמן, אלהרר, סער, זנדברג, ברביבאי ושאר המעורבים במעשה אחיזת העיניים, ייחשבו דרכם מחדש. ישראל לא זקוקה לחוק אקלים רק כדי לצאת ידי חובתה, אלא כדי לבצע התקדמות שהינה מחויבת המציאות המרה".

הממשלה חוזרת בה מהחלטות סביבתיות

מאז הקמתה, נוגסת הממשלה ברגולציה הסביבתית, חוזרת בה מהחלטות סביבתיות ומתקשה לקבוע תוכניות יישומיות להחלטות ממשלה שהציגה. כך למשל, חזרה בה מהכוונה להגביל כניסה של מכוניות מזהמות לישראל, ובתמיכתה של זנדברג, מוסדו ערכאות ערעור מעל המשרד להגנת הסביבה, שתאפשר לחברות מזהמות לעקוף את הדרג המקצועי, ולזכות בהקלות בהשקעות סביבתיות על ידי המנכ"ל, דמות שלרוב הינה פוליטית. במשרד להגנת הסביבה אף מבקשים באופן תמוה לוותר על סמכויותיהם בחוק אוויר נקי, וכך למשל לאחר שנגררו לבית המשפט על ידי ארגון "צלול" מפני שלאורך שנים אינם מיישמים את החובה בחוק להטיל על מפעלים היטל על פליטת מזהמים, מבקש כעת המשרד להפוך את חובת השרה - לאפשרות בלבד.

בעוד שהממשלה מתהדרת במס על כלים חד פעמיים ומכנה את עצמה "סביבתית", 2,500 ישראלים מתים מדי שנה מזיהום אוויר, בהערכת חסר. במשרד להגנת הסביבה אמנם עסוקים בחוק האקלים, אבל במסגרתו גם קיים חשש שתנוצל פרצה באופן שיפגע שוב בחוק אוויר נקי (שבין כה אינו מיושם במלואו כיום) - חוק שעבור הציבור הוא שכפ"צ מפני זיהום סביבתי הגורם למחלות ומוות. על הפרק: דרישת המשרדים הלעומתיים להגנת הסביבה, למנוע קביעת ערך סביבה לגזי חממה לפי חוק אוויר נקי, ולמנוע הגדרת יעדי פליטות ארציים או מקומיים לפי חוק אוויר נקי, וכך גם לא יוכל המשרד להגנת הסביבה להגביל בהיתרי פליטה פליטות גזי חממה של מפעלים.

בנק ישראל מציע לממשלה פתחי מילוט מאחריות

השבוע, פרסם בנק ישראל לראשונה בדוח השנתי, פרק העוסק באקלים. אנשים העוסקים בתחום, קראו את הדברים ונדהמו לגלות שכלכלני הבנק לא מדברים על סיכוני אקלים והמשמעות לכלכלה בדומה לעמיתיהם בעולם, אלא מנצלים את גודל האירוע כדי לייצר לממשלה פתחי מילוט מביצוע אחריותה: "ישראל לא תעמוד ביעדי האקלים", קבעו, שעה שלישראל באמת אין תוכנית שתוביל לעמידה ביעדים. בבנק אף הציעו: אין לאן למהר. מנגנון קיזוז עולמי יאפשר לישראל להעלות את הפליטות שלה ולשלם למדינה אחרת כדי שתזהם פחות, ובמעין טריק חשבונאי גם לתקוע את התושבים עם הזיהום הנמנע.

ישראל צפויה לחוות שינוי טמפרטורות גבוהים יותר מהממוצע העולמי ורגישה יותר לתהליכי מדבור. בנוסף שינוי האקלים צפוי להחריף את מחסור המים באזורינו, עובדה העלולה לעורר אי יציבות פוליטית המתרגמים לסיכונים ביטחוניים ישירים על ישראל. אילו תפעל לכך, ישראל יכולה לעמוד ביעדי האקלים שלה, בדיוק כפי שמדינות אחרות מנסות לעשות זאת. חדשנות, שאפתנות ויוזמה, יכולות לאפיין את התהליך - במקום קומבינות ותירוצים, אילו הממשלה רק תחליט כך. עכשיו, זה בידיים שלה.

צרו איתנו קשר *5988