איך נקבעות המשכורות שמשלמת הרש"פ לאסירים בישראל?

האם הרשות הפלסטינית משלמת יותר לאסירים שביצעו פיגועים קשים? בדקנו • המשרוקית של גלובס

יום לאחר הפיגוע בבאר שבע בחודש שעבר, שבוצע על ידי אזרח ישראלי, התייחסה חברת הכנסת אורית סטרוק לסוגיית התשלום למחבלים שנתפסים ויושבים בכלא בישראל. "במרחק אופניים מאיתנו נמצאת הרשות הפלסטינית, אשר יש לה חוק. לפי החוק שלה מחויב אבו מאזן לשלם משכורות למחבלים, על פי טיב הפיגוע ועל פי מספר הקורבנות שהם הצליחו לפגוע בהם…", היא אמרה במהלך דיון בוועדת החוקה של הכנסת, שבו פנתה ליו"ר הוועדה ח"כ גלעד קריב. "אם המחבל הוא ישראלי, כמו אתמול, הוא מקבל יותר, לא יודעת אם ידעת את זה… ואם הוא ירושלמי אז הוא מקבל עוד יותר". קריב השיב לה כי לא ידע על כך, וכי זה אכן מטריד מאוד. אבל האם זה גם נכון? בדקנו.

חוק האסירים והאסירים המשוחררים הפלסטיני עוסק באסירים שיושבים בכלא הישראלי ("כלא הכיבוש", כלשון החוק). סטרוק העבירה לנו נוסח מתורגם של הסעיפים הרלוונטיים, והציטוטים שיופיעו כאן מבוססים על התרגום הזה, אך במקביל בדקנו בעצמנו את החוק בנוסח המקורי שלו בערבית. סעיף 7 בחוק קובע כך: "הרשות תשלם לכל אסיר משכורת חודשית שתיקבע בתקנון ותהיה צמודה למדד יוקר המחיה". בנוסף נכתב בו כי הרשות תשלם חלק מהמשכורת למשפחתו של האסיר.

 
  

פירוט התוספות מופיע בסעיף 12 של החלטת הרשות הפלסטינית מ-2010, ובחלקן עסקנו כבר בבדיקה קודמת של המשרוקית. מהסעיף הזה ניתן ללמוד כי המשכורת גדלה בהתאם לאורך המאסר. כך, למשל, מי שנמצאים במאסר של עד שלוש שנים יקבלו 1,400 שקל מדי חודש; מי שמרצים בין שלוש לחמש שנים יקבלו 2,000 שקל בחודש; וברף המקסימלי, מי שעונשם עומד על 30 שנה ומעלה, יקבלו 12 אלף שקל בחודש.

כלומר, החוק לא קובע באופן מפורש, כפי שהציגה זאת סטרוק, כי התשלום הוא לפי "טיב הפיגוע" ו/או "מספר הקורבנות", אך מובן כי אורך המאסר שמטילה ישראל על מחבלים מושפע במידה רבה מחומרת המעשים שביצעו, או אלה שתיכננו לבצע.

ומה לגבי תשלום היתר למחבל בעל אזרחות ישראלית או למחבל שמתגורר בירושלים? גם כאן לסטרוק יש על מה להתבסס, אם כי נראה כי במהלך דבריה היא התבלבלה מעט. החוק אכן מגדיר תוספת תשלום שקשורה למקום המגורים של האסיר, כך שאסיר מירושלים זכאי לעוד 300 שקלים בחודש, ואזרח ישראלי זכאי לתוספת של 500 שקלים בחודש. כלומר, המחבלים הללו מקבלים תשלום עודף, אך התשלום הגבוה ביותר הוא לאזרח ישראלי, ולא לתושב ירושלים כפי שעלה מדבריה של הח"כית בוועדה.

בשורה התחתונה: דבריה של סטרוק נכונים ברובם. אמנם הגדרת התשלום בחוק הפלסטיני אינה נוגעת ישירות למספר הקורבנות, אך היא כוללת תשלום גבוה יותר ככל שתקופת המאסר ארוכה יותר, וזו אכן קשורה בדרך כלל לחומרת המעשים. החוק כולל גם תוספת תשלום לתושבי ירושלים ואזרחי ישראל, אך התעדוף ביניהם הוא הפוך מזה שהציגה סטרוק.

תחקיר: אוריה בר-מאיר, היבא מדלג' ורע'ד ברהום

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: אורית סטרוק
מפלגה: הציונות הדתית
מקום: ועדת חוקה, חוק ומשפט
תאריך: 23.3.22
ציטוט: "לפי החוק (הפלסטיני) משלמים משכורות למחבלים לפי טיב הפיגוע ומספר הקורבנות. ישראלים מקבלים יותר, וירושלמים עוד יותר"
ציון: נכון ברובו

בצל הפיגועים שבוצעו בישראל בחודש מרץ 2022, חלקם נעשו על-ידי אזרחים ישראלים, ח"כ אורית סטרוק (הציונות הדתית) אמרה בדיון של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת (הדיון עסק ב"מניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם"): "במרחק אופניים מאיתנו נמצאת הרשות הפלסטינית, אשר יש לה חוק. לפי החוק שלה מחויב אבו מאזן לשלם משכורות למחבלים, על-פי טיב הפיגוע ועל-פי מספר הקורבנות שהם הצליחו לפגוע בהם. עכשיו בחוק הזה אזורי עדיפות לאומית. אם המחבל הוא ישראלי, כמו אתמול, הוא מקבל יותר, לא יודעת אם ידעת את זה אז אני אומרת לך. אם המחבל הוא ישראלי הוא מקבל יותר, ואם הוא ירושלמי אז הוא מקבל עוד יותר. עכשיו זה הטריד מאוד את הכנסת, כבר בכנסת ה-20, כשעוד לא היית פה, גם אני לא. ולכן הכנסת - ביוזמת בין היתר מי שהיה אז חבר הכנסת אלעזר שטרן, היום הוא שר המודיעין וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני - היא ביוזמתו חוקקה חוק מענה לחוק הפלסטיני האנטישמי הזה, והחוק הזה קובע שמדינת ישראל לכל הפחות לא תשלם את המשכורות האלה, ותקפיא את משכורות המחבלים, זה החוק בישראל, מי שאמון לבצע אותו זה שר הביטחון, שמביא את הנתונים לקבינט, הקבינט מקבל החלטה ואז אין ברירה אחרת על-פי החוק אלא להקפיא את הסכומים מדי חודש בחודשו, לפי התחשיב שהביא שר הביטחון לקבינט. זה החוק".

פנינו לח"כ סטרוק, והיא שלחה את הקובץ המקושר (מפורסם ברשותה), שמכיל תרגומים לסעיפים רלוונטיים מתוך חוק האסירים והאסירים המשוחררים מ-2004 והחלטת ממשלת הרשות הפלסטינית מס' 23 מ-2010. בדקנו את החוקים בנוסחם המקורי בערבית כדי לבחון שהתרגום מהימן.

חוק האסירים והאסירים המשוחררים עוסק באסירים שיושבים בכלא הישראלי ("כלא הכיבוש", כלשון החוק). תיקון לחוק הגדיר אסיר כ"כל מי שנכלא בבתי הכלא של הכיבוש בגין השתתפותו במאבק נגד הכיבוש". מטרות החוק מפורטות בסעיף 3, והן שחרור האסירים מהכלא הישראלי; מימוש זכויות האסירים ובני משפחותיהם, כפי שקובע החוק; מתן אפשרות למידה לאסירים ולבניהם; שיקום האסירים המשוחררים וכמו כן מציאת עבודה עבורם. כדי לממש מטרות אלו, החוק אוסר על הרשות הפלסטינית לחתום על כל הסכם שלום שלא יכלול את שחרור האסירים (סעיף 4), וכמו כן פטור משכר לימוד ודמי ביטוח בריאות לאסירים שנמצאים במאסר למעלה מחמש שנים ואסירות שנמצאות בו מעל שלוש שנים (סעיף 5).

הסעיף הרלוונטי לדבריה של סטרוק הוא סעיף 7 לחוק. לפי התרגום שסטרוק שלחה, "הרשות תשלם לכל אסיר משכורת חודשית שייקבע בתקנון ויהיה צמוד למדד יוקר המחיה". בנוסף, הרשות תשלם חלק מהמשכורת למשפחתו של האסיר.

אופן התשלום מפורט בהחלטת הממשלה מ-2010. סעיף 2(1) קובע שכל אסיר שיושב בכלא הישראלי זכאי למשכורת, ובתנאי שהוא לא מקבל כבר משכורת ממשלתית. במקרה שהוא כן מקבל משכורת ממשלתית, סעיף קטן (2) אוסר להפסיק לשלמה במקרה של מאסר בכלא הישראלי. סעיף 8 להחלטה קובע תוספות: נישואים וילדים מתחת לגיל 18 מזכים בתוספת. כמו כן, גם מגורים בירושלים (החוק לא מפרט אם מדובר במזרח העיר או בעיר כולה) או בישראל (מה שנקרא, "אסירי פנים").

פירוט התוספות מופיע בסעיף 12, שגם תורגם במסמך של סטרוק. הטבלה מראה (וכך גם בדיקה קודמת של המשרוקית בעניין משכורות האסירים) שהמשכורת גדלה בהתאם לאורך המאסר (למשל, מי שנמצאים במאסר של עד 3 שנים יקבלו 1,400 ש"ח מדיי חודש, בעוד מי שמרצים בין 3 ל-5 שנים יקבלו 2,000 ש"ח לחודש, וכן הלאה עד שמגיעים למי שנאסרו ל-30 שנה ויותר ויקבלו 12,000 ש"ח לחודש), ולכך נוספות תוספות שונות, שנשארות קבועות ואינן משתנות לפי אורך המאסר. אשתו של האסיר זכאית ל-300 ש"ח לחודש, כל ילד מתחת לגיל 18 מזכה בתוספת של 50 ש"ח נוספים בכל חודש. על כך גם נוספות תוספות המגורים: אסיר מירושלים זכאי לעוד 300 ש"ח לחודש, ומי שמגיע משאר חלקי מדינת ישראל (כלומר, אזרח ישראלי) זכאי לתוספת של 500 ש"ח. סטרוק לא דייקה כשאמרה שתושבי ירושלים מקבלים תוספת גדולה יותר, למרות שמהנתונים שהיא שלחה עולה בבירור שדווקא אזרחים ישראליים מקבלים יותר.

עוד עניין בו סטרוק לא דייקה היה שהתשלום הוא לפי מספר הקורבנות. אין קשר ישיר בין השניים, אלא עקיף: מדרג התשלום הוא לפי משך המאסר. ניתן להניח שככל שיהיו יותר נרצחים בפיגוע, כך משך המאסר שייקבע יהיה ארוך יותר וכך גם התשלום יעלה. עם זאת, באופן תאורטי שני מחבלים יכולים לרצוח מספר שונה של אנשים ולקבל עונשים באותה מדרגת שכר של הרשות.

כדי לתת קונטרה לתשלומי הרשות לאסירים הביטחוניים, ישראל העבירה ב-2018 את חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל. החוק קובע שבכל שנה שר הביטחון יציג לקבינט המדיני-ביטחוני דוח שיפרט כמה כסף "בזיקה לטרור" הוצא על-ידי הרשות הפלסטינית בשנה החולפת, וזה אמור לאשר אותו. בהתאם לסכום שאושר, ישראל אמורה לקזז מהכספים שהיא מעבירה לרשות הפלסטינית את החלק ה-12 מהסכום שאושר לגבי השנה הקודמת בכל חודש. אם ישנה שנה בה הרשות לא תעביר כלל משכורות לאסירים ביטחוניים, ניתן לשקול להעביר לה גם כספים שהוקפאו. הדוחות לאחר צנזורה מתפרסמים באתר המטה ללוחמה כלכלית של משרד הביטחון, ולפיו נראה שטרם אושר דוח לגבי התשלומים ב-2021. לא הצלחנו לקבל את התייחסות שר הביטחון לדבר.

עם זאת, יש לציין שבניגוד למה שעשוי להתפרש מדבריה של סטרוק, שישראל למעשה מממנת מקופתה הציבורית את המשכורות לאסירים ביטחוניים, מדובר בכספי מסים של הרשות שישראל גובה עבורה. בפרק ה' לחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) מ-1994, נקבע שישראל תוכל לגבות עבור הרשות הפלסטינית את מסי הייבוא על סחורות המיובאות לשטחי הרשות הפלסטינית ולהעביר אותם אליה, והחוק קובע במפורש שאסור לישראל להתייחס לכספים אלו כהכנסות של המדינה. פרק ב' לחוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות) מ-1995 מסדיר העברות נוספות. כלומר, לא מדובר בכספים של משלם המסים הישראלי אלא כספי מסים פלסטיניים, מהם ישראל מקפיאה חלק בהתאם לתשלומים לאסירים ביטחוניים. עם זאת, גם בדברי ההסבר להצעת חוק הקפאת הכספים נכתב שבעצם ההעברה ישראל מממנת בעקיפין את התשלומים לאסירים ביטחוניים.

לסיכום, תשלומי הרשות הפלסטינית לאסירים ביטחוניים עולים בהתאם למשך המאסר וכמו כן ניתנת תוספת של 300 ש"ח לחודש לתושבי ירושלים ושל 500 ש"ח לאזרחים ישראליים משאר חלקי המדינה, כך שדווקא אזרח ישראלי מקבל יותר מתושב ירושלים. עם זאת, התשלומים לא מקושרים באופן ישיר למספר הנרצחים אלא באופן עקיף, למשך המאסר, שבין השאר הוא נגזרת של מספר הנרצחים. לכן דבריה של סטרוק נכונים ברובם.