סין | פודקאסט

שנגחאי עדיין תחת עוצר והתושבים כבר מיואשים: מתי סין תתפכח ממדיניות אפס ההדבקה?

שנגחאי - העיר הגדולה והעשירה ביותר בסין - נמצאת תחת עוצר מאז סוף מרץ, בשל התפרצות וריאנט האומיקרון • המשמעות: העיר סגורה לגמרי, פרט למוסדות רפואיים, והתושבים סובלים מרעב ובידוד, מה שהוביל כבר לתקריות אלימות מול הממשל • למה נשיא סין שי ג'ינפינג לא יכול להרשות לעצמו לנטוש את מדיניות אפס ההדבקה על אף המחיר האנושי הכבד שהיא גובה? • האזינו

שנגחאי, מוקדם יותר היום / צילום: Reuters, Aly Song
שנגחאי, מוקדם יותר היום / צילום: Reuters, Aly Song

בעוד כל העולם משתחרר ממגפת הקורונה - ובוודאי שממגבלותיה - דווקא בסין, המקום שבו פרצה לראשונה המחלה, מעל 300 מיליון בני אדם נמצאים תחת סוג מסוים של הסגר. מדובר בקצת פחות מרבע מכלל אוכלוסיית סין. הסגר הנוקשה והמתוקשר ביותר הוא זה שמוטל מאז סוף חודש מרץ על תושבי העיר הגדולה והעשירה ביותר במדינה, שנגחאי, בשל התפרצות וריאנט האומיקרון בה.

לאחר פרוץ המגפה לפני יותר משנתיים, סין הנהיגה מדיניות של "אפס קוביד" שבבסיסה שאיפה לעצור לחלוטין את התפשטות הנגיף. זו מדיניות שהוכיחה עצמה בשלבים הראשונים, כשסין התמודדה טוב יותר מאשר המערב עם המגפה ושבה לחיים כמעט נורמליים במהירות, אך גל אומיקרון האחרון שהגיע הציב אתגרים חדשים עבור המעצמה ממזרח.

גל האומיקרון הנוכחי וההתפרצות בשנגחאי חשפו את האכזריות והקיצוניות של מדיניות האפס קוביד, במסגרתה נדבקים אנשים שבאו עמם במגע מבודדים מהקהילה במתקנים שתנאי המחיה בהם קשים מאוד וכל בתי העסק בעיר נסגרים, אפילו סופרמרקטים. התוצאה הבעייתית ביותר של כל אלו היא המחסור במזון וחסימת הגישה של התושבים לאוכל. וכך קרה ששנגחאי - העיר העשירה ביותר בסין - מצאה עצמה רעבה. דווקא בתקופת תחילת המגפה בווהאן, שירותי המשלוחים עבדו היטב וסיפקו מזון לבתי האזרחים המסוגרים, אך הפעם מערך זה קרס לחלוטין.

גובר הסיכוי שסין לא תעמוד ביעדי הצמיחה שלה ל-2022

מדיניות האפס קוביד מובילה למחיר אנושי וכלכלי כבד כאחד. המחיר האנושי הוא אנשים הסובלים מרעב ואחרים שמשלמים בחייהם כי אינם מצליחים להגיע לטיפול רפואי במועד. בצד הכלכלי, בעקבות הסגרים ירדה תפוקת המפעלים בסין בחודש אפריל לרמתה הנמוכה ביותר מזה שנתיים, כאשר גובר הסיכוי שסין לא תעמוד ביעד הצמיחה שהציבה הממשלה ל-2022: 5.5%.

בסרטונים שמגיעים משנגחאי רואים תושבים שעומדים במרפסות ובחלונות, דופקים על סירים ומחבתות וקוראים: "הביאו לנו אוכל". במקרים אחרים המצב הסלים אפילו עד תקריות אלימות בין התושבים לבין הרשויות. כעת גם בירת סין, בייג'ינג, סובלת מגל התפרצות של אומיקרון, אף שבמספרים קטנים יותר, ויש מי שמעריכים כי היא עלולה להיכנס גם כן לסגר.

מדוע הממשל הסיני ממשיך לדבוק במדיניות האפס קוביד ואינו מוכן לשנותה גם מול וריאנט האומיקרון הפחות קטלני? והאם סין, שמבודדת כמעט לגמרי מהעולם החיצון מזה שנתיים, הולכת לכיוון של הסתגרות ארוכת טווח מהמערב? כל התשובות בפרק השבוע של "הצוללת של גלובס".