אירלנד | פרשנות

הנשים האיריות הצעירות שמקוות לקבור את בריטניה הגדולה

אחת מהן נחלה ניצחון היסטורי בבחירות לפרלמנט האוטונומי של צפון אירלנד • שנייה עומדת בראש המפלגה הגדולה ביותר ברפובליקה האירית • שתיהן שייכות לתנועה שנהגה להצדיקה טרור • הן רוצות משאל עם על איחוד אירלנד בתוך חמש שנים • הסבירות אינה גבוהה, אבל הדינמיקות עשויות להשתנות ולקרב את התפרקותה של בריטניה לגורמיה

מימין: מישל אוניל ומרי לו מקדונלד, מנהיגות מפלגת ''שין פיין' האירית / צילום: Reuters, Michael Cooper
מימין: מישל אוניל ומרי לו מקדונלד, מנהיגות מפלגת ''שין פיין' האירית / צילום: Reuters, Michael Cooper

מי שזקוקים לרמזים על פניה האפשריים של מדינה דו-לאומית עם זכות הצבעה כללית מוזמנים לצפון אירלנד. ביום חמישי היו בחירות לאסיפה המחוקקת שלה. היא אחת הארצות החצי-אוטונומיות המרכיבות את הממלכה המאוחדת של בריטניה ושל צפון אירלנד.

בפעם הראשונה בהיסטוריה בת מאה השנה של צפון אירלנד, מפלגה קתולית קיבלה את מספר המושבים הגדול ביותר באסיפה. על פי כללי צפון אירלנד, למפלגה הגדולה ביותר נמסרת הכהונה של ראש הממשלה (First Minister באנגלית, להבדיל מ-Prime Minister, העומד בראש הממלכה כולה).

המפלגה המנצחת היא 'שין פיין' (פירוש שמה הוא 'אנחנו עצמנו' בלשון האירית). היא אינה מכירה בקיומה הנפרד של צפון אירלנד. היא מתנגדת להשתייכותה לממלכה המאוחדת. מנוי וגמור איתה לאחד את ששת המחוזות של צפון אירלנד עם הרפובליקה האירית שבדרום. לפנים היא פעלה לאיחוד כזה באמצעים אלימים. היא היתה אמו- הורתו של אחד מארגוני הטירור המסוכנים ביותר באירופה, 'הצבא האירי הרפובליקאי'.

עכשיו היא רוצה את השלל הפוליטי. היא חושבת שהדרך אל האיחוד נפתחה לרווחה. נשים צעירות מנהיגות אותה משני עברי הגבול. זו שבצפון היא מישל אוניל, המיועדת להתייצב בראש הממשלה המקומית. זו שבדרום, המנהיגה העליונה של המפלגה, היא מרי לו מקדונלד, חברה בפרלמנט בדבלין, מועמדת סבירה מאוד להיות ראש הממשלה הבאה של הרפובליקה האירית. אף כי היא יושבת כיום באופוזיציה, מפלגתה היא כבר הגדולה ביותר בפרלמנט. עניין של זמן אפוא הוא לפני ש'שין פיין' תעמוד בראש שתי הממשלות באירלנד.

השוליים המרוחקים, המאיימים והבזויים

מקדונלד הכריזה ביום ו', כי מפלגתה תתבע משאל עם על איחוד אירלנד בתוך חמש שנים. אוניל קצת נזהרת. היא יודעת שאף כי מפלגתה קיבלה את מספר המושבים הגדול ביותר, זו לא היתה תוצאה של ניצחון מוחץ. רק 29% הצביעו בעד 'שין פיין'. היא יצאה נשכרת מפילוג במחנה הפרוטסטנטי. רוב הצירים באסיפה החדשה תומכים (לעורך: תומכים) בהמשך קיומה הנפרד של צפון אירלנד.

אבל גם כך, סמליותן של תוצאות הבחירות אינה מוטלת בספק. 'הרפובליקאים', כפי שהלאומנים הקתוליים קוראים לעצמם, עומדים על סף מהפכה פוליטית. הם עמדו בשוליים המרוחקים, המאיימים והבזויים של הפוליטיקה האירית במשך שנים ארוכות בשעה שאירלנד עלתה על מסלול של שגשוג ושל יחסי שכנות טובה עם בריטניה.

לפני 25 שנה, ראשי הממשלות של בריטניה ושל אירלנד היו השושבינים ב'הסכמי יום ששי הטוב', אשר סיימו את האלימות בצפון אירלנד, והעניקו לה נוסחה של חלוקת השלטון בין הרוב הפרוטסטנטי למיעוט הקתולי. על פי הנוסחה, סמכויות השלטון נועדו להתחלק בין שתי המפלגות הגדולות, עם זכות וטו לכל אחת מהן. זה פחות או יותר עבד, אם כי בשנים האחרונות גברו החריקות, והממשלה האחרונה התמוטטה בחודש פברואר.

צל כבד התארך מעל צפון אירלנד מאז 2016, כאשר רוב קטן של הבריטים הצביעו לטובת 'ברקזיט', ההסתלקות מן האיחוד האירופי. המפלגה הפרוטסטנטית העיקרית תמכה בהסתלקות, אבל רוב התושבים במחוזות הצפון הצביעו נגדה. משמעות הפרישה היתה קשה במיוחד: חידוש הגבול הבין לאומי בין שני חלקי אירלנד. חשש כבד השתרר שאם הגבול יתחדש, תתחדש גם האלימות. הסדר לא משכנע ולא מבטיח תחם גבול מכסים בין צפון אירלנד לשאר בריטניה. על הרקע הזה התפלג המחנה הפרוטסטנטי, מה שאיפשר את נצחון 'שין פיין'.

מתנגדות לעצם קיומה

היתכן שאנחנו מתקרבים אל איחוד אירלנד? התשובה הסבירה היא שלא בעתיד הנראה לעין. תוצאה כזאת אינה מתיישבת עם הדמוגרפיה הפוליטית של הצפון. אבל כמובן אין לדעת אילו דינמיקות יתפתחו ממעמדה החדשה של 'שין פיין'. משימתה העיקרית היא להוכיח עכשיו את כוחה בניהול ממשלה ובשינוי דימוי. הנשים המנהיגות אותה שייכות לדור שאחרי ה IRA. הן מתנערות בתוקף מכל ניסיון לקשור אותן בטירור ובאלימות.

הן מקוות להיות קברניותיה של בריטניה הגדולה, שה'שין פיין' חשבה מאז ומעולם לאויבת המושבעת ביותר של העם האירי. בקרוב אנחנו עומדים לצפות במחזה פוליטי מדהים למדי. בראש שתיים מן הארצות המרכיבות את בריטניה, צפון אירלנד וסקוטלנד, יעמדו נשים רדיקליות, המתנגדות לעצם קיומה של המדינה שאליה הן שייכות (אגב, שימוש-הלשון ״ארץ״ לתיאור כל אחד ממרכיבי בריטניה רווח שם מעשה שגרה).

סקוטלנד מנסה להסתלק זה זמן מה. אף כי הלאומנים הסקוטיים שולטים שם מאז 2010, וניצחו ברוב ניכר בשלוש בחירות, הם הובסו במשאל עם על עצמאות ב-2014. הם התחייבו שלא לחזור ולנסות לפחות 20 שנה. אבל מאז היה ברקזיט, סקוטלנד התנגדה ליציאה מאירופה, והלאומנים דורשים משאל חוזר. הממשלה בלונדון מסרבת, והעניין תלוי ועומד.

אין שום דבר נצחי בגבולות

גם כך, האפשרות של סיום בריטניה היא עכשיו יותר סבירה ממה שהיתה בכל רגע נתון מאז אנגליה בלעה את סקוטלנד, ב-1707. קשה לדעת מה יקרה אז לוויילס, או אפילו לחלקים של אנגליה. אבל רושם התפוררותה של בריטניה על אירופה אינו ניתן כלל לשיעור. האם הוא יאיץ את התפרקותה של ספרד? אולי גם של בלגיה? אולי גם של אומות קטנות אחרות ביבשת, או בכל יבשת שהיא?

אנחנו יודעים זה זמן מה, ובדרך הקשה, שאין שום דבר נצחי בגבולות, גם ביבשת אירופה. בדיוק לפני 30 שנה ראינו את התפרקותה של ברית המועצות ל-15 ארצות נפרדות. התפעלנו אז מן האופי הלא-אלים של ההתפרקות. כיום כמובן יש לנו פרספקטיבות אחרות, לנוכח המלחמה באוקראינה והמלחמות בקווקז. בשנות ב-90 התפרקו גם צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה, זו האחרונה בדם ואש. בסך הכול, 23 מדינות קמו על הריסותיהן של שלוש.

הפוטנציאל של התפרקות היה קיים תמיד גם בחלקים אחרים של אירופה. גרמניה המאוחדת קמה רק לפני קצת יותר מ-150 שנה, איטליה - לפני 160 שנה, בלגיה - 190. ספרד נולדה לפני קצת יותר זמן, 530 שנה, אבל מפעם לפעם הסתובבה בה הצנטריפוגה, ונעשו נסיונות לפרק אותה. ניסיון כזה תלוי ועומד בקטלוניה, ויש פוטנציאל של התבדלות גם בין הבסקים.

בצפון איטליה היתה עד זה לא כבר תנועה בדלנית, שהגיעה להשגים אלקטורליים לא מבוטלים בלומברדיה. בלגיה התרגלה לשתי ארצות נפרדות תחת כתר אחד.

התפרקות של מערב אירופה אמנם אינה עומדת על הפרק, אבל שינוי דרמטי של גבולות בארץ אחת יכול בהחלט להשפיע על ארצות אחרות. במובן הזה, אירלנד מצדיקה מעקב צמוד.

כמה שהיא שונאת את ישראל

'שין פיין' היא מפלגה רדיקלית. חזונה אינו נוגע רק לאיחוד טריטוריאלי של אירלנד, אלא גם לכינון חברה סוציאליסטית. יש לה גם חזון בין לאומי, המצדיק את התווית ״אנטי-מערבית״. בשנים האחרונות היא נקטה עמד פרו-רוסית, ונהגה להטיל את אשמת המשבר באוקראינה על ארה״ב ועל ברית נאט״ו. את נאט״ו היא נהגה לתאר כ״אימפריאליסטית״, וקראה לפירוקה. היא מיתנה את לשונה בעקבות פלישת רוסיה לאוקראינה, ואפילו מחקה 4,000 הודעות פרו-רוסיות מדפי המדיה החברתית שלה.

היא לא שינתה לעומת זאת אף כלוא הנימה את הקו האנטי-ישראלי הקיצוני שלה. היא המפלגה היחידה על סף השלטון בארץ דמוקרטית, הכופרת בזכות הקיום של ישראל. לפני שנה בדיוק, במהלך מלחמת עזה, מנהיגתה, מרי לו מקדונלד, נשאה נאום חוצב להבות בפרלמנט בדבלין, שבו הכריזה, ״הבה נקרא לישראל בשמה. היא אינה אלא משטר אפרטהייד גזעני״.

את הטענה שישראל משתמשת בזכות ההגנה העצמית שלה מקדונלד תיארה כ״מגונה״. דוברים של מפלגתה דרשו שאירלנד תגרש את שגריר ישראל. דיבורים כאלה אינם נשמעים בשום פרלמנט אירופי. אם יתאמתו סקרי דעת הקהל ו'שין פיין' תרכיב לא רק את ממשלת צפון אירלנד, כי אם גם את ממשלת הרפובליקה האירית, ישראל תתנסה בתופעה חדשה: ארץ אירופית עוינת לכל דבר.

______________
רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny