פוטין מזמין את הרוסים להמשיך את מלחמת אלף השנה

במצעד לציון יום השנה ה-77 לניצחון על היטלר, דיקלם פוטין את שמותיהם של גנרלים רוסיים מן המאה העשירית עד המאה ה-20 • המשותף לכולם: הם הרחיבו את שלטון רוסיה באוקראינה והגנו עליה מפני מזימות מערביות • המערב "זומם לבטל את ערכי אבותינו", הוא אמר

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במצעד יום הניצחון / צילום: Associated Press, Alexander Zemlianichenko
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין במצעד יום הניצחון / צילום: Associated Press, Alexander Zemlianichenko

קצת קשה שלא להיות מופתעים מן המידה שבה היסטוריה, אפילו היסטוריה רחוקה, מכתיבה את מהלך המאורעות במשבר אוקראינה. אתמול, העבר צעד בלב ההווה, במצעד יום השנה ה-77 לניצחון על גרמניה הנאצית. אבל ולדימיר פוטין אינו מסתפק ב-77 שנה. הוא מדבר בשם אלף.

אקורד הפתיחה של מלחמתו באוקראינה ניתן ביולי שעבר, כאשר כתב מסה של 5,000 מלה על היסטוריה. הוא יצא מגדרו להראות שהמדינה האוקראינית, בוודאי בגבולותיה הנוכחיים, היא יצור מלאכותי, תוצאה של מניפולציה מצד אנשים שרצו להחליש את רוסיה. לא היתה מדינה כזאת, עצמאית או לא עצמאית, עד שהבולשביקים של לנין המציאו אותה, הוא אמר. הוא הרחיק את עדותו עד המאה התשיעית, אל שורשיה המיתיים של רוסיה.

זה היה הביסוס האידיאולוגי, הרוחני והמוסרי למלחמתו באוקראינה. אין זה אלא טבעי אפוא בשביל פוטין להזכיר לנתיניו שההווה מצריך חזרה אל התהילה ואל ההקרבה של עברם; ושהעבר גדוש בנסיונות חוזרים ונשנים של אויבי רוסיה להחליש, לשעבד, להשפיל ולהרוס אותה.

זה נרטיב רוסי ישן נושן, הכולל מאות שנים של התקפות ממזרח (בולגרים, מונגולים, טאטארים), מאות שנים של התקפות מדרום (טורקים, פרסים) ומאות שנים של התקפות ממערב.

ממערב תיפתח הרעה

ממערב נפתחה הרעה מאז תחילת המאה ה-17, כאשר הפולנים כבשו את מוסקבה, והחזיקו בה במשך שנתיים; ובתחילת המאה ה-18, כאשר השוודים - אז מעצמה צבאית - התכוננו לעלות על מוסקבה; ובתחילת המאה ה-19, כאשר נפוליאון כבש את מוסקבה; וב-1918, כאשר הקיסרות הגרמנית כבשה את מערב האימפריה הרוסית; ובין 1918 ל-1920, כאשר חילות-משלוח של ארה״ב, של צרפת, של בריטניה ושל יפאן התערבו במלחמת האזרחים הרוסית; וכמובן ב-1941, כאשר צבאות היטלר עמדו במרחק צפייה מצריחי הקרמלין.

ההיסטוריה הזו היתה מוסיקת הרקע להתקפתו המרה על המערב בכלל ועל אמריקה בפרט. הוא חזר אל מוטיב ישן בנאומיו, ״הניוון המוסרי״ של המערב. הוא הטעים את הניגוד בין הניוון הזה לנאמנותה של רוסיה ל״ערכי אבות בני אלפי שנה״, שבמרכזם עומדים ״אהבת מולדת ואמונה״. המערב זומם ״לבטל״ את הערכים האלה.

הוא העניק למערב שפע של הזדמנויות לחזור בו ממזימותיו נגד רוסיה. הוא הציע בסוף השנה שעברה לחתום על ״אמנה של ערובות ביטחון״. הוא הפציר במערב ״לערוך דו-שיח כן בחיפוש אחר פתרונות [...] ולהביא בחשבון זה את האינטרסים של זה״. אבל ״הכול היה לשווא״.

לא היתה לו בררה אלא לצוות על ״פעולת מנע״. הוא מוסיף לסרב לכנות את פלישתו לאוקראינה ״מלחמה״, והתבדתה הציפיה שהוא ינצל את נאום מצעד הניצחון כדי להכריז על מלחמה מלאה. ״פעולת המנע״ שלו נועדה לסכל הכנות התקפיות מצד אוקראינה, בחסות נאט״ו. הוא חזר על טענתו מלפני חודשיים ויותר, שאוקראינה ניסתה להשיג נשק גרעיני.

״איום בלתי מתקבל לחלוטין על הדעת התפתח והלך על גבולותינו. היה ברור שאין עוד מנוס מפני התנגשות עם הניאו-נאצים ועם הבאנדריסטים, בתמיכת ארה״ב ונושאי-כליה״, אמר פוטין. ״באנדריסטים״ הוא איפיון קלאסי של הזמן הסובייטי. סטיפאן באנדרה (Bandera) היה לאומן אוקראיני בזמן מלחמת העולם השנייה ומייד אחריה, ששיתף פעולה עם הנאצים, ונרצח בידי סוכן סובייטי במינכן לאחר המלחמה. הוא נעשה גיבור לאומי בעיני חלק מן האוקראינים לאחר התמוטטות ברית המועצות.

לגלוש על כנפי ההיסטוריה

פוטין לא דיבר במפורש על עתיד אוקראינה. הוא לא הקל על מאזיניו להבין לאן הוא בדיוק חותר, ומה יהיה שקול בעיניו כניצחון. הוא אמנם דיבר על חבל דונבאס, במזרח אוקראינה, ששם מתרכז עכשיו מאמץ המלחמה שלו (רוסיה גמרה אומר לקרוע את החבל מאוקראינה, כדי להגן על הרוסים המתגוררים בו). אבל במקום לדבר על ההווה הוא העדיף לגלוש על כנפי ההיסטוריה.

הצבא הרוסי ומגיני דונבאס, הוא אמר, הולכים בעקבותיהם של גיבורי רוסיה מכל הזמנים. הוא מנה אותם אחד לאחד: הנסיכים סבייאטוסלאב ונכדו ולדימיר מונומאך, ממייסדיה של 'רוס הקדושה', אמה-הורתה של רוסיה; הגנרלים רומיאנצב ופוטומקין, קציניה של הקיסרית יקתרינה הגדולה במאה ה-18; גנרל סובורוב, אשר שירת שלושה קיסרים במאה ה-18; גנרל ברוסילוב, המפקד הטוב ביותר של רוסיה במלחמת העולם הראשונה; ושלושה מפקדים מזמן 'המלחמה הפטריוטית הגדולה', הלוא היא מלחמת העולם השנייה, גנרל ניקולאי ואטוטין, מפקד הפרטיזנים סידיר קובפאק והצלפת האגדית ליודמילה פבליצ'נקו.

המשותף לכל השמות האלה, הידועים יפה לתלמידי בתי ספר רוסיים, הוא אוקראינה. הם לחמו על אדמת אוקראינה, הם התנגדו לפולשים על אדמת אוקראינה, והם הרחיבו את שלטונה של רוסיה באוקראינה. בשמם פוטין תובע חזקה על מזרח אוקראינה ועל דרומה; בשמם הוא היה רוצה לתבוע חזקה על קייב עצמה.

האם ההתעסקות הכפייתית הזו בהיסטוריה נועדה לספק כסות רטורית למלחמה, שמבקריה במערב רואים בה תוקפנות צרופה? או שההתעסקות הזו משקפת מצב דעת והצהרת כוונות? האם פוטין רואה את עצמו ממשיך של מלחמה על עיצוב גבולותיה של המדינה הרוסית, הנמשכת זה אלף שנה, ואולי תימשך עוד אלף?

אם עניין לנו במצב דעת ובכוונות, שטות תהיה להניח שפוטין יירתע, רק מפני שתכניות הפתיחה שלו לא עלו יפה, ומלחמת-הבזק הפכה למלחמת-התשה. זו צורת מחשבה מערבית. הוא, שליט רוסיה, מחויב רק ל״ערכי אבות״.

_________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988