איך שורדים את הסערה בשוק המניות?

עבור כמה משקיעים שאינם סוחרי שוק הון מקצועיים, הירידות מתחילת השנה בשווקים אינן נחוות כאסון אלא כהזדמנות

בורסת וול סטריט בניו יורק / צילום: תמר מצפי
בורסת וול סטריט בניו יורק / צילום: תמר מצפי

הישארו רגועים והמשיכו במעשיכם - עבור משקיעים פרטיים רבים, המשפט הזה הוא יותר מ-מם או הדפס על חולצה. זה הפך לדרך חיים.

כששוק המניות בארה"ב ירד ביותר מ־14% ושוק האג"ח בירידות של כמעט 9% עד כה ב־2022, התעניינתי אצל משקיעים לא מקצועיים השבוע איך הם מתמודדים עם הנפילות.

בוול סטריט רואים משקיעים פרטיים כעדר של אנשים אופטימיים, תמימים ולא ריאליסטיים הרודפים אחרי ביצועים לוהטים בזמנים טובים ובורחים משוק המניות עם הסימן הראשון לצרות. צריך רק לדבר כמה דקות עם אנשים אמיתיים כדי להבין כמה שזו קריקטורה מגוחכת.

משקיעים רבים הנחשבים "אנשים מן היישוב" הם גם אנשים מתודיים ומחושבים. העליות והירידות שחוו בשוק הקשיחו אותם.

כזה הוא לייל סטילמן, בן 43, חצוצרן בתזמורת קליבלנד. הוא החל להשקיע במניות ב־2009, בדיוק לאחר סוף המשבר הכלכלי העולמי. לפני כמה שנים קנה שתי בובות עץ - אחת של דוב ואחת של שור, תמורת כ־5 דולר כל אחת. הוא משתמש בהן ככלי עזר כדי "להפוך הכול" ו"להגן על תיק ההשקעות שלי מפניי", אמר.

"אני יודע שכשאני רואה אדום [כשמחירי המניות יורדים], אם אתן לרגשותיי להשתלט אני אשים סטופ לכל התהליך הזה", אמר סטילמן. "אז אני מניח את השור ליד המחשב שלי כדי להזכיר לי שכשהדברים יורדים בטווח הקצר, זו הזדמנות לעשות יותר כסף בטווח הארוך".

באופן הפוך, "כשהשוק עולה, אני מתרגש ואני יודע שאני עלול להתפתות לזרוק על זה עוד כסף", אמר. "אז אני שם ליד המחשב את הדוב, כדי לזכור שההחזרים בעתיד צפויים להיות קטנים יותר".

שמים את תיק ההשקעות על "טייס אוטומטי"

ג'וי בישופ, בת 73, מסרסוטה, פלורידה, היא בעלים לשעבר של חברת ייצור קטנה. היא מקפידה על רישום יומן השקעות מפורט על מנת לשמור תיעוד של החשיבה שלה. כשהמניות עולות, היא שואלת את עצמה, "אם השוק יצנח מחר ב־20%, מה הייתי רוצה שישתנה?".

כך, בנובמבר האחרון, קרוב לשיא של השוק השורי, צמצמה את החזקותיה במניות בכ־10%. במקום לרדוף אחרי ביצועים לוהטים, נמלטה מהם. מבחינת בישופ, הירידות השנה אינן אסון; היא חושבת שהן מהוות הזדמנות.

כשהמניות זולות, בכוונת בישופ לקנות: "אני מחפשת שמות איכותיים שנמכרים במחירי מבצע", אמרה.

פול ג'ייקובס, בן 63 תושב טקסס, הוא מנהל פיננסי בכיר לשעבר בתעשיית האנרגיה. הניסיון הפיננסי שלו לא הפך אותו לסוחר; במקום זה, הוא משתמש בגיליונות נתונים על מנת לשים את תיק ההשקעות שלו במצב של טייס אוטומטי.

זה נותן לו מה שהוא מכנה "שלווה סטואית", ולא משנה מה עושים השווקים - "אני מתמקד בדברים שבהם אני יכול לשלוט", אמר.

בבעלותו של ג'ייקובס כמה קרנות סל המחקות את החשיפה להשקעות האופיינית לתיק פרישה לפנסיה של בית ההשקעות ונגארד.

כשנכסים עולים או יורדים בחדות, הוא עושה איזון מחדש, ומוכר מספיק ממה שעלה כדי לקנות מספיק ממה שירד, על מנת לשחזר את הגודל שהגדיר מראש להחזקותיו.

באמצע מאי ג'ייקובס מכר חלק מקרן איגרות החוב לטווח הקצר המוגנות מאינפלציה וקנה מניות ואג"ח קונבנציונליות. התהליך כל כך אוטומטי שהוא "מאפשר לי להתעלם מהרעש היומיומי ולנקוט פעולה רק כשצריך", הסביר.

ג'ים וודס, בן 68, אורתודנט מקנטאקי, מעדיף מניות אינדיבידואליות/נבחרות על פני קרנות הדדיות או קרנות סל, באופן שגורם לוורן באפט להיראות כמו סוחר יומי. וודס החזיק מניה אחת, Computer Services Inc, חברה מפדוקה, במשך 42 שנים, ויש לו מניות של אפל כבר 25 שנים.

וודס מוסיף להחזקות הקיימות שלו וקונה מניות נוספות כשהמחירים יורדים.

"התרגלתי לכך שהשוק מגיב בהגזמה לעליות וגם לירידות", אמר. "מסחר לא נראה לי הגיוני, ופחות או יותר החלטתי שאני לא מתכוון אי פעם למכור את המניות האלה".

מושפעים מכל רוח אבל לא מאוד הפכפכים

ב־2021, סוחרים באינטרנט שהיו טירונים בעולם המסחר עלו לתהילה רגעית וגרפו רווחים כשמניות כמו גיימסטופ ו־AMC זינקו לשוויים מטורפים - ואז התרסקו לקרקע. ההתנהגות הבלתי זהירה שלהם לעתים עוררה סלידה בוול סטריט (אפילו כשמשקיעים מקצועיים לא הצליחו לעמוד בקצב של החובבנים).

עם זאת, מחפשי הריגושים בעלי האצבעות העצבניות לא היו המשקיעים הטיפוסיים; כאלה היו רק בשוליים, אנשים שהקורונה הותירה בבתיהם עם צ'קים של הסיוע הממשלתי שאפשר לשרוף.

אולי גם האנשים שאני דיברתי איתם אינם טיפוסיים. כולם קוראים את הניוזלטר שלי, המבקש להסתכל על השווקים בפרספקטיבה של הטווח הארוך.

הציבור בכללותו כנראה יותר נידף ברוח - אם כי הוא לא הפכפך כפי שבוול סטריט נוטים לחשוב. מאז 31 במרץ, משקיעים הוציאו יותר מ־51 מיליארד דולר מקרנות נאמנות וקרנות סל, על פי מכון חברות ההשקעות. זה נשמע כמו הרבה כסף, אבל מדובר על פחות משליש אחוז מכלל הנכסים בקרנות מנייתיות.

בשוק הדובי הקשוח של שנות ה־70, משקיעים פרטיים נטשו מניות שנה אחרי שנה, בהילוך איטי, כאילו ברחו מצי של ספינות טובעות. האם זה יכול לקרות שוב? אולי. אבל יהיה צורך בהרבה יותר מהירידות של השנה על מנת לערער את ההחלטיות של המשקיעים של היום.