גרמניה רוצה לחזור להיות מעצמה צבאית ומתחמשת בנשק ישראלי

הכתבה הוקלטה בספרייה המרכזית לעוורים ולבעלי לקויות קריאה

בחודש שעבר התייצב קנצלר גרמניה אולף שולץ לנאום מיוחד בפני הפרלמנט והציבור, שבו הצהיר על "נקודת מפנה" בהיסטוריה המודרנית של המדינה. הזמנים שבהם הצבא הגרמני הלך והצטמצם נגמרו, אמר. הימים שבהם רק שלושה מטוסי קרב גרמנים כשירים לפעולה, ואף צוללת אינה יכולה לצאת לים בגלל בעיות טכניות, תמו. הגיע הזמן להשקיע מחדש ב"בונדסוור", הצבא הגרמני שהלך והתנוון אחרי קריסת מסך הברזל ותום המלחמה הקרה. יש מלחמה חדשה בשכונה. רוסיה פלשה לאוקראינה ללא כל פרובוקציה, והקרבות הגדולים ביותר על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם השנייה מתחוללים כמה מאות קילומטרים בלבד ממזרח לבירת גרמניה. "בקרוב", הבטיח שולץ, "יהיה לגרמניה את הצבא הסדיר הגדול ביותר באירופה".

 הקנצלר אולף שולץ מבקר את חיילי הבונדסוור, בשבוע שעבר. ''בקרוב יהיה לגרמניה את הצבא הגדול באירופה'' / צילום: Associated Press, Mindaugas Kulbis

דיבורי ההתחמשות הללו כבר נשמעו מברלין כמה פעמים במאה השנים האחרונות, בגלגוליה הקודמים והאלימים של גרמניה. תעשיית הנשק הגרמנית, זאת ששיכללה וייצרה בסדרתיות את הטנק המודרני, שפיתחה את הרקטות הראשונות, צוללות מתקדמות ומטוסי קרב חדשניים, כבר הניעה שתי מלחמות עולם שגרמניה עמדה מאחוריהן. אבל הפעם, ההחלטה שקיבל הפרלמנט הגרמני מיד לאחר הנאום - להקצות באופן מיידי מאה מיליארד אירו נוספים להתחמשות מסיבית של הצבא הגרמני על כל חילותיו - לא עוררה גלי פחד עולמיים, אלא תשואות. בניגוד לעבר, ההתעצמות הצבאית של גרמניה אינה נתקלת בדאגה אירופית. גרמניה הדמוקרטית הנוכחית מעוגנת היטב בנאט"ו ואף יותר מכך באיחוד האירופי. התחזקותה נעשית לאחר שנים של הפצרות מצד המערב למעורבות גדולה יותר בפעילות צבאית.

● ההתחמשות המאסיבית מעוררת אי נוחות | יואב קרני, פרשנות

המטוטלת הגרמנית, זו שניצבה בעשורים האחרונים ביציבות בקצה הדיפלומטי, שבו עדיף תמיד דיאלוג על פעולות חד-צדדיות ונשמעים תדיר מושגים כמו "כוח רך" ו"שינוי באמצעות סחר", נעה בשלושת החודשים האחרונים בחדות שוב לקצה השני. גרמניה הולכת כעת במסלול ברור להתחמשות צבאית, אחרי עשורים של הזנחה ושל צמצום הצבא, של ביטול חובת הגיוס שהייתה נהוגה במדינה ושל רכש צבאי מוגבל. "אני זה שחייב לתת תשובות לגבי חוסר המוכנות של צבא גרמניה", כתב הרמטכ"ל ברשתות החברתיות ימים בלבד אחרי שפרצה המלחמה, בפוסט ביקורתי כלפי המדינה; "במשך עשורים ניהלנו מדיניות צבאית מוטעית", היכתה על חטא שרת ההגנה לשעבר. ניכר כי כעת, כשהוא זוכה ללגיטימציה ציבורית שהייתה חסרה בעבר, הגיע זמנו של הצבא הגרמני "לזרוח מחדש".

והפעם, לא רחוק מכוונות ההתעצמות הגרמניות הנוכחיות, מדינה אחת קטנה-יחסית, עם תעשיית נשק משגשגת ו"יחסים מיוחדים" עם גרמניה, מוצאת את עצמה לפתע בלב מסע הרכש הגרמני. מה שהחל בשנות ה-90' בפיצוי גרמני חד-צדדי וחד-פעמי לישראל בדמות צוללות, הפך בעשור האחרון ליחסים ביטחוניים הדוקים מתמיד והדדיים מאי פעם, המגלגלים מיליארדי אירו. מטוסים ללא טייס שנבנו בישראל, טילי אוויר-קרקע המשוגרים ממל"טים שפותחו על ידי התעשייה הביטחונית, נשק קל, כלי שיט גרמנים, מערכות לוחמה אלקטרונית וכמובן צוללות מתוחכמות תוצרת גרמניה - כולם כבר החליפו ידיים. אפילו מערכת ההגנה מטילים "חץ 3", עם המכ"ם המשוכלל נמצאת על השולחן לרכישה, כמו גם מערכת "כיפת ברזל" להגנה מרקטות לטווח קצר.

 מערכת כיפת ברזל. הרכישה בדרך / צילום: Reuters, Amir Cohen

שינוי-הכיוון הגרמני, ה"צייט-ונדה" עליו דיבר הקנצלר, תופס את ישראל כשהיא בעלת יחסים ביטחוניים הדוקים מאי-פעם עם הכלכלה הגדולה באירופה, ועם הזדמנות לבוננזה כספית. "מהרגע שבו פורסמה רשימת הרכש של הצבא הגרמני, כלומר על אילו תחומים מרכזיים הוא מתכוון להוציא את הקרן שהוקמה בשווי 100 מיליארד אירו - הטלפונים לא מפסיקים לצלצל", מספר ל"גלובס" גורם ישראלי הבקיא ביחסי הרכש הביטחוני בין שתי מדינות. "כל חברה ישראלית, ממשלתית או פרטית סבורה שהיא יכולה למצוא סעיף שיתאים למערכות שהיא מפתחת ושזה הזמן למכור לגרמנים".

העסקה שהשתבשה

שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל לגרמניה היה תמיד אחד היסודות של ה"יחסים המיוחדים" בין שתי המדינות, המונח המקובל לתאר את היחסים שהתפתחו בין המדינה שאחראית לשואת יהודי אירופה למדינת המקלט לעם היהודי. אך הם השפיעו על אופי היחסים הרבה יותר משהיה גלוי לציבור. בשנת 2015, כאשר שתי המדינות ציינו 50 שנות יחסים דיפלומטיים ביניהן, הפוליטיקאים העדיפו לדבר בעיקר על הקשרים המדעיים שסללו את הדרך, על הסכם השילומים ועל בקשת הסליחה ההיסטורית. הם פחות הזכירו את העובדה כי היחסים הדיפלומטיים עצמם נוסדו בעיקר בגלל עסקת נשק שהשתבשה.

למעשה, מאז הסכם השילומים ב-1952 ועד אמצע שנות ה-60 הייתה גרמניה אחת מספקיות הנשק הגדולות ביותר של ישראל, ככל הנראה הגדולה ביותר אחרי צרפת. טנקים, תותחים, מטוסים, תחמושת, נשק קל, הכל זרם לכיוון ישראל. לפעמים הדבר נעשה בחשאי, כאשר ציוד "נעלם" בכמויות עתק ממחסני הצבא הגרמני ומצא את דרכו לישראל. משרד הביטחון הגרמני קיים קשרים ישירים עם מקבילו הישראלי, והסתיר לעתים את מכירות הנשק ממשרד החוץ הגרמני.

אבל כאשר באמצע שנות ה-60 נחשפה בתקשורת במדינות ערב ובגרמניה הכוונה לבצע עסקה גדולה לאספקת טנקים לישראל, בברכת האמריקאים, הגרמנים קיבלו רגליים קרות. החשש הגרמני אז היה מהזעם של מדינות ערב, שיוביל אותן להכיר במזרח-גרמניה ואולי להחרים מוצרים מערב-גרמנים. זו גם היתה הסיבה שהעסקה, שנחשפה בדיווח עיתונאי בסוף 1964, טורפדה לבסוף. הפיצוי על אי-קיום העסקה היה הכרה בישראל ויחסים דיפלומטיים, ביחד עם מרכיב כספי.

גם לאחר מכן, היחסים הדיפלומטיים העדינים שנרקמו חייבו את בון להושיט כתף קרה לישראל, שוב מחשש לתגובת מדינות ערב ולהכרתן במזרח-גרמניה. גרמניה המערבית סירבה לבנות צוללות לישראל, ואלו נבנו במספנות זרות לפי תכנון גרמני. נקודת המפנה ביחסים אירעה רק אחרי מלחמת המפרץ ב-1991, שהתרחשה במקביל לאיחוד-מחדש של גרמניה, ולרצון של המדינה המאוחדת לקבל לגטימציה מישראל. בימים ההם, עצם האיחוד-מחדש של גרמניה הפחיד את המערב, אחרי שתי מלחמות העולם.

גרמניה היתה מוכנה לעשות הרבה בעד ברכת דרך ישראלית לאיחוד. העובדה כי ישראל התאפקה מלהגיב לתקיפות עיראק במלחמת המפרץ, והעובדה שמדענים גרמנים (כולל מחברת תיסן, שלאחר מכן תבנה את הצוללות בעבור ישראל, א"א) סייעו לתוכנית הטילים של סדאם חוסיין, לא עזרה לגרמנים להרגיש טוב יותר עם עצמם. צירוף המקרים ההיסטורי הביא לכך שהקאנצלר דאז, הלמוט קוהל, הבטיח פיצוי לישראל, ומשרד הביטחון הישראלי דרש בתוקף צוללות גרמניות, פרויקט ממנו נסוג קודם לכן משיקולי עלות. כך החלו "יחסי הצוללות" בין המדינות שממשיכים עד היום וככל הנראה יימשכו עשורים רבים קדימה.

 חלוקת מדליית ארנסט קרמר למפקדי חיל האוויר של גרמניה וישראל בברלין בחודש שעבר. אות כבוד על שיתוף הפעולה הישראלי-גרמני / צילום: ג'יין שמידט חיל אויר גרמני

מאז היחסים הלכו ופרחו. חמש צוללות גרמניות כבר סופקו לישראל, והפכו בין היתר, לפי פרסומים זרים, לעורף האסטרטגי הישראלי כשהן מסוגלות לשגר "מכה שנייה" של טילי שיוט גרעיניים במקרה של התקפה אטומית. גם ארבע ספינות מגן סופקו. הצוללת השישית נבנית כעת במספנות HDW בקיל ואמורה להיות פאר היצירה של התעשייה הימית הגרמנית - כשהיא הגדולה ביותר שנבנתה בגרמניה מאז מלחמת העולם השנייה. בשנה שעברה אף נחתם חוזה לאספקת שלוש צוללות מתקדמות עוד יותר בסכום שקרוב לשלושה מיליארד אירו. לפי מאגר SIPRI השבדי לסחר בנשק, בשלושת העשורים האחרונים הפכה ישראל ליעד יצוא הנשק הרביעי בעולם של תעשיית הנשק הגרמנית, אחרי יוון, טורקיה ודרום-קוריאה.

אך מה שהשתנה בשנים האחרונות זו ההדדיות. הצבא הגרמני מוצא בישראל צבא מודרני וקרוב יחסית כדי ללמוד ממנו, עם אויבים פוטנציאליים דומים כמו איראן ורוסיה הפועלת בסוריה. בנוסף, ישראל היא יצואנית נשק מובילה בתחומים שבהם גרמניה חלשה-יחסית כמו לוחמה מודרנית. במקום רק לקבל צוללות, ישראל מוכרת כיום לגרמנים רקטות נגד טנקים ומערכות הגנה לטנקים מפני טילים. היא אף מחכירה לצבא הגרמני מל"טים מתקדמים ואפילו תחמש אותם בקרוב בטילי אוויר-קרקע מתקדמים. היחסים הביטחוניים פורחים, וניסיונות עבר להתנות אותם בהתקדמות בחזית המדינית מול הפלסטינים, כפי שמרקל ניסתה לעשות לתקופה קצרה, התאיידו.

   / צילום: באדיבות התעשיה האווירית, משרד הבטחון

"גרמניה משנה בימים אלה את דעתה בנוגע לדרך שבה היא חושבת על מלחמה ועל חימוש הצבא שלה", מסביר למגזין G ד"ר פיטר לינטל, מהקרן הגרמנית ליחסי ביטחון וחוץ ( SWP ) ומומחה ליחסים שבין גרמניה לישראל. "הגרמנים רואים בעיניים שהנשק של הישראלים עובד, ואין ספק שישראל היא מדינה מובילה בתחום זה. בנוסף, חשוב לזכור שבעבור רוב הפוליטיקאים הגרמנים ישנה שאיפה בסיסית לחזק את היחסים בין ישראל לגרמניה. ישנם המון שיקולים בקניית מערכות נשק, אבל אליהם ללא ספק מצטרף תמיד שיקול גרמני ותיק - חיזוק הקשרים בין המדינות, בגלל ההיסטוריה".

ד"ר לינטל סבור כי בימים האלה "ישנו קונצנזוס שלא למכור נשק שקשור לכיבוש, אבל רק מיעוט במערכת הפוליטית אומר כי לא צריך למכור ולרכוש נשק לישראל בכלל בגלל העימות מול הפלסטינים". אך לדבריו, "הרבה תלוי במה שיקרה בשטח. אם יהיה עימות נוסף מול עזה, יצופו מחדש קולות שיאמרו כי גרמניה צריכה להיות יותר זהירה. למעשה, יש מתח תמידי בין השאיפה לחזק את היחסים המיוחדים, בגלל העבר, לבין העימות בין ישראל לפלסטינים".

באופן יוצא דופן, השואה יצרה חיבור מיוחד בין המדינות, סבור ד"ר לינטל. "באותה מידה שבגרמניה עד כה הפציפיזם היה חלק מהזהות הלאומית, כך בישראל הנכונות למלחמה. שני הצדדים יצאו מהשואה כשהם אומרים 'לעולם לא עוד'. בגרמניה המשמעות הייתה "לעולם לא עוד מלחמה", ובישראל המשמעות הייתה ועודנה 'לעולם לא נלך עוד כצאן לטבח'".

כעת, הצייטגייסט הגלובלי נוטה בבירור לכיוון הגישה הישראלית. המלחמה באוקראינה הובילה להכרזות מצד צבאות אירופיים רבים על התחמשות, וגרמניה מוצאת בישראל תעשיית נשק שמפצה על הגורמים שחסרים בה - יצירתיות, מחשוב, חדשנות וכל מה שקשור לדיגיטציה ולתוכנה. היחסים ההדוקים בין המדינות משתקפים למשל בעסקה הגרמנית לחכירת שבעה מל"טים מסוג HERON-TP שנחתמה ב-2018, ומאפשרת אימונים ושיתוף מידע בין הצדדים, ולא רק קנייה של מערכת נשק כ"קופסה שחורה". באפריל האחרון, אף הודיעה הממשלה הגרמנית כי תחמש את המל"טים בטילים מישראל, ועבורם תשלם לפחות 150 מיליון אירו, תלוי בהיקף השימוש. הגרמנים מקווים כי הדבר יסייע להם גם בפיתוח מל"טים אירופיים עתידיים, ומוכנים לשלם בעבור זה מיליארדי אירו.

חילופי הדורות בצבא הגרמני עושים גם הם את שלהם. "הדור הזקן עם הטפסים והחותמות הלך, ונכנסים אנשים צעירים יותר לתחום", מספר גורם ישראלי הבקיא ביחסים. "הם נוסעים לישראל, הולכים לים, מבקרים בבסיסי חיל האוויר, רואים את מערכות הנשק בפעולה - ומתלהבים. אותה הדינמיקה שהופכת את ישראל למדינת סטארט-אפ עובדת גם במכירת נשק מתקדם".

מטסים ואימונים משותפים

כ-40 מיליארד אירו מתוך 100 המיליארד שאושרו - מוקדשים להצטיידות חיל האוויר הגרמני, שמנהל את הקשרים החמים ביותר עם מקבילו הישראלי. המטסים המשותפים מעל דכאו או מעל הנגב הם אמנם סמליים, אך משקפים את עומק היחסים שנרקמו בין החילות, במיוחד בשנים האחרונות. בבסיס "תל-נוף" של חיל האוויר הישראלי פועלת טייסת גרמנית לאימון טייסי מל"טים, משפחות מסתובבות בבסיס וכולם אוכלים צהריים יחד, כל אחד עם המדים שלו, כתף-אל-כתף. את שם הטייסת "הברון האדום", הציעו הישראלים על שם אלוף ההפלות הגרמני ממלחמת העולם הראשונה.

עדות לעומק היחסים נרשמה בחודש שעבר, בטקס שהתקיים סמוך לשער ברנדנבורג בברלין. שני מפקדי חיל האוויר הישראלי והגרמני - עמיקם נורקין (שפרש לפני כחודשיים מתפקידו) ואינגו גרהרץ מגרמניה - קיבלו במשותף את "מדליית ארנסט קרמר", אות של האגודה הישראלית-גרמנית ( DIG ) על שם הפובליציסט היהודי-גרמני. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הפרס הוענק לאנשי צבא, ומפקדי חיל האוויר של שתי המדינות נאמו והעלו על נס את שיתוף הפעולה ביניהם. מפקד חיל האוויר הגרמני גרהרץ אמר מאוחר יותר לעיתון "די ולט" עד כמה הוא מעריך את מקבילו הישראלי. "לישראל יש את חיל האוויר הכי פעיל בעולם ותעשייה צבאית מאוד יעילה. לנו, לעומת זאת, יש מבנים ביורוקרטיים מורכבים". גרהרץ אף הוסיף כי חיל האוויר הגרמני אפילו מתכונן ליום פקודה, בו ייקרא להתייצב לצד ישראל בשם ההתחייבות שהשמיעו אנגלה מרקל והקנצלר הנוכחי אולף שולץ, לראות בהבטחת קיומה של ישראל חלק מ"סיבות הקיום" של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית. "אם אנחנו אומרים את זה", אמר גרהרץ, "הרי שאנחנו צריכים גם לעמוד מאחורי זאת. זה אומר ששני חילות האוויר צריכים להיות מסוגלים לפעול יחד. השאלה אם זה יקרה בפועל תהיה תלויה בהחלטה פוליטית".

יורם ארליך, ישראלי החי בגרמניה כבר יותר מארבעה עשורים ועוסק בתיירות, הוא אחד מחברי נשיאות ה- DIG, שהחליטה להעניק לשני המפקדים את המדליה. "זה היה מאוד טבעי בעיניי", הוא אומר למגזין G , "התמונות מהתרגילים בערבה והמטסים המשותפים מעל ירושלים או דכאו הם חלק משיתוף פעולה רחב מאוד בנושאים ביטחוניים, הרבה יותר משהיו בעבר". מעבר לכך, הוא אומר, "יש יחסים אישיים מאוד קרובים בין גרמנים רבים לישראלים בימים אלה. לגרמנים יש מעין 'משיכה' לישראל, בגלל העבר. יש המון נסיעות לביקורים הדדיים, בין אם מדובר בנוער, בעיתונאים, באנשי צבא וגם בפוליטיקאים".

ארליך מספר כי חש את התהדקות היחסים הביטחוניים כשהתחיל למצוא עוד ועוד אנשי צבא גרמנים, במיוחד מחיל האוויר, במלונות תל אביב שפקד במסגרת נסיעותיו. "באחת הטיסות מצאתי את עצמי יושב ליד הרמטכ"ל הגרמני שכנראה בא לבקר בארץ לדיונים ביטחוניים, ובביקור נוסף פגשתי בלובי של מלון תל אביבי טייסי מסוקים גרמנים שהתפארו בפניי כי רכשו רכיב חשוב מחיל האוויר הישראלי".

"אבל כמובן שצריך להיות לך מוצר טוב", מוסיף ארליך, "הצבא הגרמני לא יקנה סתם, רק בגלל ההיסטוריה או היחסים המיוחדים. כל המכרים הגרמנים שלי ראו בטלוויזיה את הביצועים של מערכת 'כיפת ברזל' בשנה שעברה. אחד הדברים הראשונים שאמרו לי מאז שפרצה המלחמה באוקראינה הוא שגם גרמניה צריכה מערכת כזו".

נגיסה מהתקציב

בינתיים התעשיות הביטחוניות לא מבזבזות זמן וכבר מנסות כולן לקחת נתח מההחלטה הגרמנית על התקציב הצבאי הכבד. בשבוע הבא תיפתח בברלין התערוכה האווירית ILA , אחרי שנתיים בהם מגפת הקורונה בלמה קיום כנסים ביטחוניים בינלאומיים, וישראל, שמוגדרת על ידי מכון SIPRI כיצואנית הנשק התשיעית בגודלה בעולם - תקבל ייצוג מפואר בשלל ביתנים של התעשיות הביטחוניות. במקביל, DND , חברת-בת גרמנית של רפא"ל כבר זכתה בחוזה גדול לאספקת מטולי רקטות נגד טנקים לצבא הגרמני.

בימים אלה גם נדונה הבקשה הגרמנית להיות הלקוח הראשון בעולם של מערכת "חץ 3" להגנה מפני טילים ארוכי-טווח. משלחות של פוליטיקאים גרמנים כבר ביקרו בישראל כדי לדון ברכש המערכת, וגרהארץ אמר לתקשורת כי המליץ לממשלה בגרמניה לרכוש אותה. מכ"ם "אורן ירוק" המשוכלל כחלק מהמערכת, אמור להגן לא רק על גרמניה - אלא גם על המדינות הבלטיות ועל פולין, כשהעלות הראשונית של הפרויקט מוערכת בשלושה מיליארד אירו.

המיליארדים האלו שמתגלגלים מעידים כי היחסים הביטחוניים בין ישראל וגרמניה כמעט לא היו יכולים להיות הדוקים יותר - וכי פחות מ-80 שנה אחרי השואה, צוללות גרמניות מגנות על ישראל וארכיטקטורת ההגנה על מערב אירופה עומדת להיות "Made in Israel".