היועמ"שית תהפוך לדמות החזקה, באוצר יחכו עם החלומות: התקציב ההמשכי חוזר

אווירת נכאים וחוסר ודאות ירדה על משרד האוצר אתמול (ב') בערב עם ההודעה על פיזור הכנסת. בתרחיש האופטימי ביותר, אישור תקציב המדינה לשנת 2023 יידחה בחצי שנה ויעבור רק בסוף חודש מרץ. באשר לתסריט הפסימי, השמיים הם הגבול. במידה שמדינת ישראל תיקלע שוב לסחרחורת של מערכות בחירות ללא הכרעה, עם רצף בלתי נגמר של ממשלות מעבר, אנשי האוצר ייאלצו לחזור לנהל תקציב המשכי מוגבל לאורך זמן בלתי מוגבל, דווקא בתקופה שבה התחזיות מדברות על משבר כלכלי עולמי.

המשמעות המיידית של התפרקות הממשלה היא הקפאה כמעט גורפת של התוכניות הכלכליות. החל מ-30 הרפורמות שתוכננו במסגרת חוק ההסדרים, דרך תוכניות פיתוח שנועדו להיכנס לתקציב הכמעט-מוכן וכלה בהסכמי השכר שכבר נמצאים על שולחן המשא ומתן - כל אלה עלולים לחזור לתוך המגירה וספק מתי ייצאו משם בחזרה לאוויר העולם. מעבר לכך, גם מינויי בכירים בשירות המדינה לא יקודמו, למעט כאלה שכבר נמצאים בשלבים סופיים.

הבחירות הבאות לכנסת צפויות להתקיים בסוף אוקטובר. הקמת ממשלה חדשה, אם תיבחר אחת כזו, תארך בין חודש אחד לשלושה. לאחר מכן יידרשו כ-5-6 חודשים נוספים לאישור התקציב. האופטימיסטים שבאנשי האוצר מקווים שיוכלו לקזז חודש אחד מהתהליך. כלומר, גם אם תקום ממשלה, הצפי הוא שתקציב יאושר בין סוף מרץ לבין אוגוסט. עד אז, רק תוכניות שכבר אושרו במסגרת תקציב 2022 יוכלו להמשיך בשלבי היישום. פרויקטים חדשים ייגנזו, למעט במקרים חריגים וחיוניים שיצריכו כנראה אישור מהיועמ"שית, גלי בהרב-מיארה.

למעשה, הפן הכלכלי של פיזור הכנסת מתחלק לשתי בעיות שונות, שמחריפות אחת את השנייה. האחת היא העובדה שממשלת מעבר מוגבלת מאוד בכוחה להעביר מהלכים, שכול אחד מהם עלול להיחשד בגדר כלכלת בחירות. שנית, גם אם מהלכים כאלה יאושרו כלגיטימיים, בהיעדר תקציב לא יהיה אפשרי למצוא להם מקורות מימון, מבלי לקצץ בתוכניות קיימות.

לממשלת מעבר אין סמכות לאשר תקציב מדינה. ואפילו הטריק של העמדת "קופסאות" חוץ תקציביות, שנעשה בו שימוש נרחב בממשלת נתניהו-גנץ נטולת התקציב, אינו ישים כל כל עוד אין לממשלת המעבר רוב בכנסת הנדרש כדי לפרוץ את חוק יסוד תקציב המדינה.

אומנם, העבודה שנעשתה בחודשים האחרונים באוצר וביתר משרדי הממשלה על התקציב יכולה לשמש בסיס מסוים לתקציב שתעביר הממשלה הבאה. ובכל זאת, גם אם לא יחזרו את כל הדרך אל נקודת ההתחלה, יידרש עדכון של תחזיות וכמובן חידוד של סדר עדיפויות של ממשלה חדשה. ככל שהרכב הממשלה העתידית יהיה שונה מזה של הממשלה היוצאת, כך גם ההבדלים בין תוכניות התקציב יתרחבו ויצריכו עבודה נרחבת יותר.

התוכניות שימשיכו לחכות

טיוטת חוק ההסדרים, שפורסמה לפני כחודש והייתה אמורה לעבור בצמוד לתקציב, כללה רפורמות כמו הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות, חזון מיליון ישראלים בהייטק, מס נסועה שיחליף את הבלו על הדלק, איסור חתימה על הסכמי בלעדיות בין יבואני מזון גדולים למותגים, הרחבת סמכויות רשות התחרות במיזוגים בעולם המזון וכן תמריצים כספיים למוסדות חינוך חרדיים שילמדו לימודי ליב"ה ועוד. רבות מהתוכניות הן כאלו שכבר נידונו בשנים קודמות אבל מעולם לא יושמו, וימשיכו להמתין לשעת כושר על מדפי האוצר.

בנוסף, התקציב הבא אמור היה לכלול תוספת למשרד התחבורה לצורך קידום פרויקט המטרו בגוש דן, שכעת הולך ומתרחק. גם עסקת החבילה שנחתמה עוד בנובמבר האחרון, ובתוכה העלאת שכר המינימום, תוסיף להידחות לולא יימצאו פתרונות יצירתיים - וכנ"ל לגבי חקיקת רשת הביטחון לעצמאים.

התקופה הנוכחית הייתה אמורה להיות עמוסה גם בדיוני שכר בין האוצר לבין ארגונים שונים: המשא ומתן הסוער והמתמשך מול הסתדרות המורים, הדיונים שרק החלו מול ההסתדרות על הסכם המסגרת למגזר הציבורי אחרי שנתיים של הקפאת שכר בשל הקורונה, והשיח מול השוטרים, הרופאים ועוד. כרגע קיים חוסר ודאות בנוגע להמשך הדיונים. גם אם אלה יימשכו ואף אם יירשמו הבנות בין הצדדים - לא ברור איזה משמעות תהיה להם ללא תקציב מדינה שיתמוך בהעלאות השכר.

בימים הקרובים צפויה היועמ"שית להוציא הנחיות שיחדדו את גבולות הגזרה של האוצר בתקופת הבחירות. אתמול, שעות לפני הודעת ראש הממשלה נפתלי בנט על הכוונה לפזר את הכנסת, אמר שר האוצר אביגדור ליברמן בישיבת סיעת ישראל ביתנו: "שמעתי שחסרים שוטרים, מורים ונהגים בתחבורה הציבורית. תביעות השכר מסתכמות ב-41 מיליארד שקל. ברור שאי אפשר לתת את זה. צריך לנהל את זה בהיגיון ובאחריות. הכי קל זה לסגור עם הסתדרות המורים והשוטרים אבל לא יהיו שום שיקולים אלקטורליים, יהיו שיקולים ממלכתיים ואחראיים". גם אם ברור שהיענות לכל דרישות אלה תהווה כלכלת בחירות אסורה, כפי שמשתמע מדבריו של ליברמן, הרי שהגבול בין הסכמי שכר לגיטימיים להסכמים פסולים אינו חד וברור.

המינויים שלא נראים באופק

ולבסוף, גם סוגיית מינויי הבכירים בחברות הממשלתיות וברשויות המדינה הופכת סבוכה הרבה יותר. דווקא בשבוע שבו אמורה להתפרסם נבחרת הדירקטורים החדשה, שהייתה אמורה לשחרר מינויים תקועים רבים, צפויה הכנסת לפזר את עצמה. מבחינה משפטית, רק מינויים שכבר נמצאים בתהליך מתקדם והגיעו לתוך ה"צנרת" של רשות החברות וועדת גילאור לבדיקת מינויים יוכלו עדיין לצאת לפועל.

כך למשל, מינויו של מאיר שפיגלר לתפקיד מנכ"ל חברת החשמל, שאושר בוועדת גילאור שעה קלה לפני הבשורה על פירוק ממשלת השינוי, יישאר בתוקף. לפי עמדת רשות החברות, השרים הממונים - ליברמן וקארין אלהרר במקרה הזה - רשאים עדיין לחתום על המינוי. לגבי מינויים אחרים שלא התקדמו עד כה, כנראה שהם כבר לא יתקדמו, וממשלת המעבר שתקום בראשות יאיר לפיד תתקשה מאוד לחדשם.