אישה. קפה. אקזיט. בנק - סיפור קצר על הדרך להצלחה

הכתבה בשיתוף ONE ZERO

היא שאלה, שוב, איך קוראים לי. חזרתי על השם שלי, מלא חיוך שחיבר הפעם למיקרופון, והיא חייכה על פס מתוק בין שתי האוזניות. זה גרם לי להחזיר לה חיוך. אני זוכר שחשבתי כבר אז שהיא מסוג האנשים שגורמים לאנשים להתאהב תוך שנייה. בחוץ המתינו בסבלנות שני מנהלים אחרים, בכירים ממני, שהיו אמורים להקליט לפודקאסט הבית שלנו כמה מילים על המוצר החדש שהשקנו - אחד מהם הוטס במיוחד בביזנס מניו יורק כדי לתרום את שני המשפטים שלו - אבל היא נתנה לי את התחושה שאני היחיד שמעניין אותה בכל העולם. אחר כך ביררתי עליה. אמרו לי שהיא עובדת אצלנו בחצי משרה כדי לממן את הלימודים בשנקר. היה ברור שהיא הדבר האמיתי - אחת שמפזרת אבק כוכבים,
שמכוונת הכי גבוה שאפשר, שתהיה יום אחד הבוסית של כולנו.

ראיתי אותה שוב אחרי כמה ימים. נקלעתי לאופן ספייס שבו היא עובדת. אני עובד בבניין A והיא ב-B, אבל באותו יום הגעתי במקרה לפגישה בחדר הישיבות בקומה שלה כי אצלנו המזגן התקלקל, כרגיל באוגוסט. היא קלטה אותי ומיד שאלה אם בא לי אחרי הישיבה לשתות איתה קפה במטבחון. עפתי על הביטחון. כשנגמרה הישיבה, היא כבר המתינה בשולחן הכי פינתי. שאלתי אותה איך היא שותה וניגשתי למכונת הקפה כדי להכין לשנינו,
אבל היא עצרה אותי. אני לא מתה על הקפה פה, היא אמרה בטון נטול נימת התנצלות,
הציצה בסמארטפון והכריזה בעליצות ילדותית מקסימה שהוא אמור להגיע תוך שלוש דקות. חשבתי שהיא מסתלבטת עליי, גם כי מי לעזאזל מזמין קפה במשלוח וגם כי אף מקום לא עושה משלוחים של קפה. בשבילי הם עושים, היא חייכה ושוב הדביקה אותי.
נזפתי בה כמו שמנהלים נוזפים בעובדים שהם מחבבים, כמו שאח גדול שחוזר מהצבא נוזף באחותו התיכוניסטית, כמו בחור שנוזף בשותפתה לדירה של הבחורה שהוא יוצא איתה כבר חמש פעמים: אבל עם המשלוח והטיפ זה לא כלכלי! והיינו יכולים לקפוץ פה לקפה ממול! ובאיזה קטע את מזמינה אותי לקפה ולא מוכנה לקבל ממני חצי מהתשלום! די נו, אני מרוויח הרבה יותר ממך! היא צחקה. הייתה לה תשובה לכל שאלה. היא הסבירה
לי שהיא מוכנה להשקיע את הזמן שלה רק בדבר אחד - לחשוב, ללמוד, לפגוש, ליזום עד שתגשים את כל החלומות שלה. שיש דברים ששווה להשקיע בהם כסף אם הם עוזרים לנו להגשים את המטרה הגדולה. שהיא חיה בגישה של ONE ZERO.

אה? שאלתי. ONE ZERO היא חזרה על המילים לאט ובהדגשה. וואן, לייף, זירו סטרס. אני חיה רק פעם אחת, אז אני מורידה לדרגת אפס את הלחץ, את המאמץ בדברים שאני לא טובה בהם או לא רוצה להתעסק בהם, ודואגת שיטפלו בשבילי בדברים שמטרידים אותי. אני מוכנה לשלם על גט ולא לחכות 40 דקות לאוטובוס למרות שזה יותר זול. אני אזמין וולט ולא אעמוד לבשל בערבים הפנויים ובסופי השבוע כדי שתהיה לי ארוחת צהרים למחרת או כדי לחסוך 60 שקל. אני משלמת כל חודש לבנק שלי, כדי שהוא יטפל בכסף שלי, כי אני מודעת למגבלות שלי - אני לא מומחית בכסף, ואין לי זמן לעבור קורס עצמאי בחינוך פיננסי, ואם יש לי קצת זמן - הוא שווה לי הרבה יותר. בשעה שהתפנתה לי אני יכולה לפתח את עצמי ואת השאיפות שלי. כשעקצתי אותה שחינוך פיננסי זה חשוב, היא כבר ירתה בקצב מסחרר: אני מבינה בכסף, מכירה את מה שחשוב לדעת ופשוט עושה מיקור חוץ למי שעושה את זה טוב ממני וידאג לצמיחה הפיננסית שלי. כשיש לי מנהל כספים אישי שרואה את כל החשבונות והכרטיסים ומבין מה חשוב לכסף שלי, אני טרודה פחות ועושה את מה שאני אוהבת יותר. וחוץ מזה, בדיוק כמו שאני לא אנסה לאחות בעצמי שבר ברגל אלא אלך לרופא - ככה אני גם לא אנסה להתעסק לבד עם הבירוקרטיה הפיננסית. איך אתה לא רואה את הקשר בין בריאות פיזית לבריאות פיננסית? זה בול אותו דבר! פתאום, בקטע מוזר, הרגשתי קצת כמו בריאיון עבודה שבו היא מראיינת אותי לתפקיד חשוב וזה בלבל אותי. התנצלתי, קמתי והלכתי משם במהירות.

עברו כמה חודשים. לא ראיתי אותה מאז אותו קפה. את המזגן בבניין שלי כבר תיקנו. פה ושם חשבתי שאני מזהה את השם שלה מאחוריי ולא הסתובבתי, לפעמים היה נדמה לי שראיתי אותה אבל טעיתי. אחר כך סיפרו לי שהיא עזבה. מישהי ממחלקת המכירות ראתה אותה לא מזמן רוקדת בהופעה של טיילור סוויפט בלונדון, שורה ראשונה ליד הבמה בוי-איי-פי של הוי-איי-פי. ואז צצה שמועה שהיא קיבלה מימון אפ שלה - מנוע חיפוש שמוטמע בקבצי לסטארט וידאו ומבוסס על טכנולוגיית זיהוי פנים בתנועה או משהו כזה. ובסוף, כשהסגן שלי הודיע שהוא עוזב את המחלקה כדי לעבוד אצלה, גיליתי שהיא ישבה איתו לקפה ופיזרה מעליו את אבק הכוכבים שלה יום אחרי שהיא ישבה איתי. הוא ירוויח אצלה יותר ממה שאני מרוויח עכשיו. בדיוק הבוקר קראתי שהמוצר שלה שווה יותר ממיליארד דולר. למרות הקנאה, כמעט הצלחתי לשמוח בשבילה. דמיינתי אותה שוכבת בבית חולים עם רגל שבורה, שליח וולט דוחף את הראש לחדר ושואל: "מישהו פה הזמין קפה?".