ניסיון הפיגוע במאגר כריש: מה הסיכוי להסדר המחלוקות עם לבנון?

רגע לפני הפעולה החריגה של חיזבאללה בסוף השבוע, דווח כי ישראל הציעה ללבנון לרכוש את חלקה של ישראל במאגר הגז צידון שעומד בבסיס המחלוקת בין המדינות • בכל מקרה, פגיעה בכריש לא הייתה פוגעת במשק האנרגיה הישראלי

אסדת ההפקה במאגר כריש / צילום: באדיבות אנרג'יאן
אסדת ההפקה במאגר כריש / צילום: באדיבות אנרג'יאן

שיגור שלושת הכטב"מים של חיזבאללה לעבר אסדת הגז כריש בסוף השבוע הגיעה זמן קצר לאחר עוד מהלך מדיני שנועד לשים קץ לסכסוך על שדות הגז בגבול ישראל-לבנון. בעיתון אל-אח’בר הלבנוני שמקורב לחיזבאללה דווח, כי עוד קודם לאותה מתקפה, הציעה ישראל ללבנון באמצעות השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין לרכוש את חלקה של ישראל בשדה הגז צידון (שהלבנונים שינו את שמו לקנה - במסגרת התרסה לישראל).

שדה הגז צידון-קנה, שמחולק בין הצד הלבנוני לישראלי, עומד כעת במוקד המו"מ בין הצדדים. המחלוקת היא על המיקום שבו עובר הגבול הימי בין המדינות, שקובע גם את גודל החלק במאגר. לפי העמדות הישראליות והלבנוניות המעודכנות במו"מ, עיקר המאגר נמצא במים הכלכליים הלבנוניים.

יש לציין כי הבחירה של חיזבאללה לתקוף את מאגר כריש לא הייתה פוגעת בכל מקרה במשק האנרגיה הישראלי. כריש אינו מספק גז לתצרוכת שוטפת של ישראל ואינו מספק את משק האנרגיה המקומי. אם היה ניזוק, אז הפגיעה הייתה בעיקר בייצוא הגז למדינות אחרות ובהכנסות קרן העושר.

מהלך שנועד להעביר מסר פוליטי

בעיתון הלבנוני ציינו כי בירושלים לא מקבלים את הדרישה של בירות לחזקה לבנונית על שדה צידון-קנה. בישראל ציינו בפני הלבנונים כי גם לפי הגבול המקורי ("קו 23") שהציגה בירות לאו"ם - לישראל יש חזקה מסויימת על שדה הגז הזה. וזאת, אף שגם בירושלים מכירים באופן מובהק כי החלק הארי של השדה נמצא במים הכלכליים של לבנון.

בלבנון מבינים כעת כי עמדת וושינגטון ומעצמות אירופה דומה לזו של ישראל, שקובעת כי במטרה לפתור את המחלוקת על שדה צידון-קנה - לבנון נדרשת לרכוש את ההחזקה הישראלית באמצעות חברה בינלאומית שתיטול על עצמה את משימת הפקת הגז ומכירתו. לפי הדיווח באל-אח’בר, ישראל תומכת בהמשך ניהול המו"מ דרך המתווך הוכשטיין ולא בשיטה שהתבצעה בתחילה בשיחות בנאקורה.

המסר של חיזבאללה התבצע בתקופה רגישה מבחינה פוליטית בלבנון: בסוף השבוע נועד הנשיא מישל עאון עם ראש הממשלה המיועד נג’יב מיקאתי, שהציג לו את הממשלה המתוכננת. בחיזבאללה, שבלוק "הנאמנות להתנגדות" בראשותם מונה 15 חברים מתוך 128 חברי הפרלמנט בבירות, חוששים מאוד מתקדים של הסכם היסטורי בין ישראל ללבנון בכל הנוגע לקביעת גבולות המים הכלכליים של שתי המדינות.

"השיחות של הוכשטיין עם הבכירים הישראלים בנושא הגז היו פרודוקטיביות וחלה התקדמות בין הצדדים", סיפר בשבוע שעבר דובר מזכירות המדינה האמריקאית נד פרייס.

אופטימיות בנוגע להסכם בין ישראל ללבנון

הדמות הפוליטית שצפויה להיות משמעותיות ביותר בהחלטה הסופית בנוגע לתהליך עם ישראל הוא מנהיג אמל הוותיק, נביה ברי בן ה-84, שנבחר בחודש מאי האחרון בפעם השביעית ברציפות לתפקיד יו"ר הפרלמנט. הוא אמנם שיעי, אבל נחשב לפרגמטי בהרבה מחיזבאללה - ואין לשלול כי יביע תמיכה בהסכם עם ישראל, גם אם בשתיקה.

ד"ר זק נריה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מומחה ללבנון ששימש כיועץ המדיני של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ונטל חלק בתהליכי המו"מ עם מדינות האזור, מביע אופטימיות בנוגע להיתכנות הסכם הגבול הימי. "נשיא לבנון עאון רוצה להגיע להסכם, וההכרה בשדה קנה תמורת ירידה מקו 29 (קו הגבול שמגדיל את חלקה של ישראל - דש"א) היא פשרה לא רעה", קובע ד"ר נריה. "עאון מעוניין לפני סיום כהונתו להביא תרופה ומזור לכלכלה הלבנונית, שעשויה להרגיש זאת בעוד כמה שנים".

ד"ר נריה מגדיר את נסיגת לבנון מקו 29 הנרחב כהכרה הן במים הכלכליים הישראליים והן במדינת ישראל כשכנה. "בתקשורת הלבנונית לא מבינים מדוע חיזבאללה תוקף את כריש אם ממשלת לבנון ירדה מקו 29, ומאשימים אותם בניסיון להפיק רווחים פנימיים". את שליחת שלושת הכטב"מים של חיזבאללה לעבר מאגר כריש, ד"ר נריה תולה במתקפה האחרונה בסוריה. "המניע של חיזבאללה נובע הן מהאירוע דרומית לטרטוס והן בשל הפיצוצים למיניהם באיראן, שבעקבותיהם מופנית אצבע לישראל", הוא מסכם.

ישראל עמדה במבחן, לא בטוח שיספיק בהמשך | פרשנות

ניסיון הפגיעה של חיזבאללה באסדת כריש באמצעות שלושה כלי טיס בלתי מאוישים, אמנם סוכל על ידי מטוסי חיל האוויר וספינות חיל הים. אך לפני שמתבשמים בהצלחת היירוט המבצעי, צריך לזכור שמדובר בתרחיש פשוט יחסית, שבצה"ל היו מוכנים אליו. במערכת הביטחון ובצה"ל צריכים לחשוש מתרחיש משולב, בו יישלחו לעבר האסדה מטוסים לא מאוישים, טילי שיוט, ואולי אף מתקפה ימית. סביר להניח שאל מול תרחיש כזה מערכת הביטחון תתקשה מעט יותר.

במשך שנים ישראל מתכוננת ומתאמנת לתרחיש של פגיעה בנכסים אסטרטגיים בלב ים. בין היתר, פותחו אמצעי לחימה ייעודיים להגנה על מטרות ימיות, כמו טיל הברק 8, באמצעותו ייורטו שני כלי טיס בסוף השבוע. גם שיטות העבודה ותורת הלחימה של חיל האוויר הותאמה לאיומים החדשים בזירה.

אלא ששובר השוויון האמיתי בתקרית האחרונה היו יכולות המודיעין המקדים של ישראל. ההבנה, כך על פי הפרסומים, שבתל אביב ידעו על הכוונה לשגר את כלי הטיס, אפילו עוד לפני הנעת המנועים, הייתה קריטית לעצירתה.

בישראל גם השכילו להתכונן לאיום ייחוס רלוונטי: רכשו אמל"ח מתאים, אימנו צוותים, ועמדו במשימה. אלא שהאיום האמיתי על האסדות הוא לא תקיפה סמלית של שלושה כלי טייס, שבהשוואה לחיל האוויר שלנו נראים כאילו הגיעו מתקופת האבן. ההצלחה של ישראל למנוע ולסכל מתקפה רחבה, בדומה לזו שהייתה על מתקני הנפט עראמקו של סעודיה, תלויה במידה רבה במודיעין מקדים ואיכותי. מבלי הכנה מוקדמת, קשה להעריך את היכולות של ישראל למנוע מתקפה שכזו. 

יפתח מנדלבאום