גם אם לא אהיה המנכ"ל: התיקונים שנדרשים, ומהר, בביטוח הלאומי

הכותב הוא דיקן הקמפוסים של הקריה האקדמית אונו

בתחילת השבוע למדתי מהודעה לתקשורת שהוציאה ועדת גילאור כי כוונת שר הרווחה מאיר כהן למנותי כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי לא אושרה. מאחר שעד עתה טרם ניתנה ההחלטה המנומקת, לא פורסמו פרוטוקולי הדיונים (שנעשו בצורה סגורה ללא השתתפותי), וטרם נחשפו חוות הדעת המשפטיות שהנחו את הוועדה (למען האמת, אפילו איני יודע מי החבר השלישי שישב לצד שני חברי הוועדה הקבועים) - איני יכול להתייחס אליה.

אולם, כמי שמחנך משנת 1995 דורות של פרחי משפט לחשיבות ההגנה על מוסדות שלטון החוק גם אם אתם לא מסכימים להחלטותיהם, שהרי אם לא כן "איש את רעהו חיים בלעו" - אני מניח מראש את תקינות ההליך, ומתקדם הלאה. ברצוני לשתף בעיקרי התוכנית שהצגתי בפני ועדת האיתור לתפקיד במרץ, שכן גם בלעדיי (איני כותב זאת בצניעות מתחסדת) זה מה שבאמת חשוב לעשות במטרה להפוך את המוסד למה שאמור היה להיות: זרוע הביטחון החברתי של המדינה, היועץ החברתי של הממשלה, והגורם העיקרי שאמור למגר מצוקות ועוני.

נגישות לכל האוכלוסייה

שתי הערות מקדימות: הראשונה היא שבשנים האחרונות אנו שומעים בתקשורת חדשות לבקרים על "מהפכות" במוסד. הכנסת כל מחלה חדשה לספר הליקויים (אקט שגרתי שבעבר לא פורסם) מיוחצנת כ"רפורמה", כל הקלה טכנית במבחן זכאות נחגגת, וכו’. מבלי לזלזל בחשיבות צעדים מבורכים אלה, הם בחזקת "אקמול" לגוף שזקוק לאנטיביוטיקה ולניתוח דחוף. הם רק משייפים את מגרעות השיטה, ולא ישנו אותה. ההערה השנייה היא שאת התוכנית לא כתבתי לבד, על סמך הניסיון המקצועי שאצרתי ב־30 השנים שבהם אני עובד מול ועם המוסד, אלא יחד עם עשרות מומחים - כאשר מרביתם גמלאי המוסד שסיפקו את הפרספקטיבה הפנימית.

את התוכנית כיניתי "ממודל הריינג’-רובר למודל האופניים", מתוך תפיסה כי ריינג’־רובר היא מכונית שמעטים יכולים לרכוש ומעטים עוד יותר מסוגלים לנהוג בה בתנאי שטח קשים, בעוד שהביטוח הלאומי צריך להיות כאופני שטח. עם מעט עזרה, כל אדם יכול לרוכשם, וחשוב יותר - כל אחד יכול לרכב עליהם גם באזור אסון. את האופניים ניתן להתאים בקלות למצבים שונים, כפי שגם הביטוח הלאומי צריך להיות נגיש לכולם ולתפור פתרונות ייחודיים לכל מצב.

בבסיס המודל עמדו כמה שינויים מרכזיים: החשוב מכולם הוא מענה טכנולוגי לאיסוף נתונים, שייאפשרו מדיניות Tailor-made לכל נזקק. כיום יש בביטוח הלאומי עשרות מערכות מחשב נפרדות, חלקן בנות 50 שנים, שאינן "מדברות" זו עם זו. מיזם "תבל", שהחל לפני 12 שנים וכילה (נכון ל-2020) יותר מ-800 מיליון שקלים, היה אמור לטפל בכך - אך הוא תקוע. וזאת, אף שמבקר המדינה ביקר זאת בחריפות ב-2019.

את התוצאה ראינו בקורונה: לא הייתה דרך לדעת מי זקוק לסיוע מיידי, ולכמה בדיוק, כדי לשרוד. לכן, הממשלה נאלצה לחלק כסף לכולם בצורה הרסנית. נחשפתי לכך כשייעצתי בזמן אמת לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו לעשות כן, משום שלא היה ידע שמאפשר חלוקה סלקטיבית ומושכלת. חיבור של כל המערכות לצורך ייצור תמונה כוללת ומדויקת של מצב כל אזרח, יאפשר אוטומציה של הזכויות שתקצר הליכים. במקום שאזרח במצוקה יפנה בבקשה לקצבה לאחר שבכלל הבין את זכותו, המוסד לביטוח הלאומי ישאב את הנתונים אחת לתקופה ממחשבי רשויות אחרות - והאזרח יקבל הודעה על זכאותו ישירות לאפליקציה ייחודית של המוסד. דרך זו לא רק טובה לאזרח, אלא גם יעילה מאוד למוסד.

ניתן לעשות זאת גם עם קצבאות שאינן ודאיות, כמו נכויות. למשל, אם התגלתה מחלה קשה או נערך ניתוח, המוסד ישאב באופן יזום ותקופתי את סיכומי הטיפול מבתי החולים - ויתאים לנתונים שנמצאו אצלו. בסיום התהליך, ללא ועדה, תישלח הקצבה לאזרח ללא שיהוי. בדרך זו ניתן יהיה לא רק לייעל ולהקל על האדם עצמו, אלא גם על העומס הכבד של הוועדות הרפואיות. נוסף על כך, מוגבלויות, מחלות כרוניות וקטיעת איברים לא ידרשו אשרור מחודש מדי תקופה. אין סיבה להציק לאזרח שגם כך סובל.

ועדות רפואיות לא במוסד

זה מוביל לשינוי העיקרי השני שנדרש: הוצאת הוועדות הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי לרשות לאומית לבדיקות רפואיות שתוקם. ליוויתי אלפי מבוטחים לוועדות הרפואיות, ואני מכיר את הזעם כלפיהן. הבעיה אינה בעובדי המוסד המסורים, אלא בעומס ובמיעוט הרופאים המומחים. כשתוקם רשות עצמאית שתשרת את כל הרשויות, יוגדל מספר המומחים, יקוצרו זמני ההמתנה ותובטח החלטה עצמאית. אסור שהגוף הבודק והגוף מעניק הקצבה יהיו אחד. לא ייתכן כי בוועדות יישבו פקידי מוסד ורופאים שמקבלים שכר מהמוסד דרך קבע.

השינוי השלישי בחשיבותו הוא מעבר לעבודה מניעתית זולה, במקום טיפול יקר בדיעבד. כיום, בוועדות רפואיות ממתינים להחמרה במצב כדי להגדיל סיוע. זו טעות. יש לתת זכאות מוקדמת למניעת ההחמרה שתמנע סבל מיותר ותחסוך בתקציב. בהקשר זה תוקם מחדש רשת ניידות ביטוח לאומי שינגישו את השירות בשגרת החיים, ימונה Case Manager לאזרחים מרובי בעיות, ועוד.

שינויים מבניים

במקום הרביעי נמצאים שינויים מבניים שנדרש לבצע במוסד לביטוח לאומי. ראשית, בממשל התאגידי שנקבע בחוק בראשית המדינה. את המוסד מנהלת מועצה שמרבית חבריה נציגי ההסתדרות ואיגודי מעסיקים. קרי: חובת הנאמנות היא כלפי גוף אחר והפוטנציאל לניגוד עניינים גדול. כך, למשל, בוועדת המינויים המוסדית יושבים נציג ההסתדרות הכללית ונציג ארגון מעסיקים. דמיינו שהוועדה דנה בקידום פקיד שסירב משיקולים מקצועיים להיענות לדרישת אותם מעסיקים. האם זה ראוי שאותו נציג הסתדרות ידון בעניינו של פקיד שחבר לרשימת עובדים מתחרה?

למדנו מחברת העובדים בשנות ה־80 כי אסור לאיגוד העובדים ליטול חלק בניהול. חובה לשנות את החוק כך שאת מועצת המנהלים ירכיבו אנשים נטולי חובות נאמנות ואינטרסים אחרים. דוגמה לשינוי נוסף הוא כינון דרג ביניים של מנהלי מחוזות בין מנהלי הסניפים לבין המנכ"ל. המצב כעת לא סביר. המנכ"ל עם לשכה קטנטנה אחראי ישירות על עשרות סניפים.

אלה השינויים העיקריים להבראת המוסד שהצגתי לוועדת האיתור, שלשמחתי בחרה בי פה אחד. קיוויתי להוציא אותם לפועל, אבל כעת זה לא ודאי. ובכל זאת אלה המהלכים שצריך לבצע, פשוט אין לנו ברירה אחרת.