הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף    

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" 

פרשת פִּינְחָס מהווה המשך ישיר לאירועים שהתרחשו בפרשה הקודמת, בָּלָק. בעת ההיא, כשבני ישראל ישבו בשיטים, על גבולה המזרחי של ארץ ישראל, פיתו בנות מדיין רבים מישראל לזנות עימן ולהתחבר לתרבות המדיינית־אלילית שלהן.

בעוד ה' הכה את העם במגפה, זִמְרִי בֶּן סָלוּא, נשיא שבט שמעון, הביא את כָּזְבִּי בַת צוּר, בתו של אחד מראשי המדיינים, למחנה ישראל, והכניס אותה לאוהלו. משה רבנו ואחרים נשארו חסרי אונים. לעומתם, פינחס, נכדו של אהרון הכהן, עולה לראשונה על הבמה, נוטל יוזמה ומכה למוות את זמרי והמדיינית. והמגפה נעצרה.

מזעור סיכונים

בזכות המעשה האמיץ פינחס זכה לשבח מפי ה': "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כ"ה, י-י"ב). התלמוד הבבלי (סנהדרין פ"ב, א) הדגיש את הסיכון שפינחס נטל על עצמו וקבע שהיה מותר לזמרי להתגונן ואף להרוג את פינחס. דרך קביעה זו התלמוד ניטרל את ההמלצה לחזור על המעשה הנועז.

עם זאת, קשה להתעלם מהמסר שעולה מן הפסוקים - יוזמה היא נחוצה ומבורכת, אפילו נוכח נטילת סיכונים. דוגמה עכשווית לגישה זו היא החיסון לקורונה שפותח בידי חברות פרטיות. חברות רבות השקיעו מאמצים וסיכנו ממון רב בפיתוח חיסון, למרות שהיה ברור שרק ספורות יזכו להצליח. אם אף אחד לא היה מוכן להסתכן, הקורונה היתה ממשיכה להכות באנושות. היוזמה והסיכון הועילו לעצירתה של המגפה.

לעומת זאת, הגישה הרווחת בעולם ההשקעות היא מזעור הסיכונים. אחת השיטות היותר מקובלות היא השקעה בקרנות אינדקס העוקבות אחר השוק כולו. הנחת העבודה של קרנות האינדקס היא שהשוק חכם יותר מכל מנהל תיקים, מוכשר ככל שיהיה. לכן, במקום לנחש אילו מניות יבטיחו ביצועים טובים מהממוצע, מוטב להשקיע במדד (אינדקס) המשקף את הנעשה בשוק. בנוסף, פיזור השקעות מפחית את הסיכון המגולם בתיק, כך שרכישת "השוק כולו" מהווה סוג של פיזור השקעות מקסימלי (בתוך הקטגוריה). כיום, כארבעים אחוזים מהכסף המנוהל בקרנות בארה"ב מושקע בקרנות אינדקס פסיביות (על פי האקונומיסט, אוקטובר 2021).

מגוון של אלילים

אימוץ שיטת האינדקס למעשה חותרת תחת היתרונות של שיטת התחרות הקפיטליסטית. אם משקיעים 'על עיוור' בכל החברות הקיימות בשוק, נשחקת ההנחה שאנשים פועלים באופן רציונאלי ובוחרים אקטיבית, על פי מיטב הכרתם וכשרונם, את המניות שהם מעדיפים כלכלית וערכית. בטווח הארוך, התרחבות שיטת ההשקעות הפסיביות בקרנות האינדקס עלולה להביא להחלשת התחרותיות, לגדיעת השוֹנוּת, לפגיעה ביצירתיות ולדעיכה כלכלית (כך על פי אטלנטיק, אפריל 2021, תחת הכותרת: ‘Worse Than Marxism’).

כשם שבעת העתיקה אנשים השקיעו באינדקס אלילים מגוון, כי ניסו לרצות את כולם, וכשם שחלק מבני ישראל פנו לאינדקס של נשים מעמים אחרים, גם היום אנשים לא מעיזים להכריע לכאן או לכאן. אי־וודאות שנובעת משינויים תכופים והיצע בלתי־מוגבל, מקשה על הבחירה.

אלא שכל מי ש"יושב על הגדר" ואינו מוכן לשלם מחירים או להשקיע מכל הלב, בידיעה שאולי יפסיד, לא יקדם את העולם לפיתוחים חדשים. והוא גם לא ייהנה מהשקעות המניבות תשואה גבוהה - אלפא. כך משלמים מחיר (סמוי) כפול על הבחירה לא לבחור.