"העבודה פה היא כמו באנטומיה של גריי, רק בלי הרומנים": ביקור במחלקת לב אסותא

ביקור אצל:

מחלקת לב-חזה בבית החולים אסותא רמת החייל

משתתפים בשיחה: 

1. יורי אביטוב, בן 59, נשוי+3, א.ק.גיסט. 20 שנה באסותא

2. ויקטוריה חנין, בת 28, אחות. 3 שנים באסותא

3. ד"ר ירון מושקוביץ, בן 58, נשוי+2, מנהל המחלקה. 22 שנים באסותא

על מה מדברים?

איפה אנחנו: במחלקת לב-חזה בבית החולים הפרטי אסותא. במחלקה שלושה רופאים, 23 אחיות ואחים, ועשרה עובדי כוח עזר. מדי שנה נערכים במחלקה כ-700 ניתוחי לב, "שזה בערך שני ניתוחים ביום", אומר ד"ר ירון מושקוביץ', מנהל המחלקה.

מאיפה באתם: ירון מנהל את המחלקה כבר 22 שנה, ומספר שמדובר בחלום "מאז שאני זוכר את עצמי". יורי, שמבצע בדיקות אק"ג, עלה מברית המועצות בשנת 90', ועבד תחילה כנגר: "ואז ראיתי מודעה שמחפשים סניטרים, והתקדמתי". ואילו ויקי הגיעה עם סיום לימודי הסיעוד.

בוקר: יורי מגיע ב-6 מראש העין, מחתים כרטיס וישר מקבל מטופלים לצילום: "אין קפה ואין שמאפה. אין שיחות חולין ב-6 בבוקר". ירון מגיע מכיכר רבין לפני 7 ומתחיל בטיפול נמרץ, ממשיך לסיבוב חולים במחלקה, ומהצהריים מנתח. גם הוא לא עוצר לסמול-טוק "אבל אני תמיד מוקף בצוות, אז מפטפטים תוך כדי הליכה". היום מסתיים ב-23:00, אך מכיוון שהוא מחלק את המספר שלו למטופלים "קורה שמתקשרים גם ב-2 בלילה".

דרמה: במחלקה מתרחשות לעתים סצנות שלא היו מביישות את האנטומיה של גריי. "העבודה פה דומה קצת לסדרות, רק בלי הרומנים", מספרת ויקי. "לפעמים רצים במסדרון בטירוף לחדר כשהמוניטור מראה שהלב חדל לפעום", ולפעמים זו אזעקת שווא: "אתמול רצנו למטופל בגלל משהו שנראה כהפרעת קצב, והתברר שהוא בשירותים והפרענו לו".

חיי אדם: ירון לא שוכח איך פעם הוזעק לבצע החייאה בצעיר בן 20 שליבו עצר לאחר ניתוח. למרות שהנוהל הוא להפסיק אחרי חצי שעה, הוא המשיך לעסות את הלב. "הזעתי כולי וחשבתי שעוד רגע יש לי פריצת דיסק, אבל אמרתי לעצמי 'תתנתק מהגוף שלך". אחרי ההחייאה וניתוח חירום - הצעיר השתקם. "זה סיפוק אדיר וזכות לא טריוויאלית להציל חיים".

שיקום: על אף אירועי הקיצון, ירון מספר שכיום "מאוד נדיר לאבד חולה בניתוחי לב. יש אצלנו 0-3 מקרי תמותה בשנה". ריקי נזכרת במטופל לשעבר ש"הגיע עם תמונה ממרתון, ופתאום בלי הפיג'מה בקושי זיהיתי אותו. השינוי מטורף".

רפואה פרטית: בבית החולים 10 קומות, בהן יותר מ-200 מיטות אשפוז. "הסטנדרט הוא שני חולים בחדר, ואפשר גם חדר לבד", אומר ירון, אבל ממהר להבהיר ש"זו לא רפואה לעשירים בלבד. 80% מאסותא זה רפואה ציבורית. יש לנו מטופלים משדרות ועד מגדלי צמרת בתל אביב".

אספנות: המשרד של ירון שופע פסלים מאפריקה והמזרח ועל הקירות תלויות יצירות אמנות. "הרבה מהפגישות עם החולים מתחילות בשיחה על היצירות. זה מאוד משחרר ומרגיע".

אוכל: יש חדר אוכל לצוות הרפואי, שבו מטופלים יכולים לאכול בתשלום, "כך שבאמצע הביס שואלים אותי שאלות", צוחק ירון. ויש גם פינוקים מצד המטופלים: "כבר חצי שנה שמטופל אחד שולח לנו סלטים ופלאפל", מספרת ויקי. יורי פעם קיבל כובע מחולה: "החמאתי עליו למטופל, והוא אמר 'אם אני יוצא מהניתוח, הכובע שלך'. הוא עדיין אצלי'".