המדינה רוצה שיותר מפעלים יתחברו לגז טבעי, אבל שולחת אותם לנהל בעצמם את המו"מ על המחיר

נקודת המוצא של הכתבה הזאת הייתה אופטימית. רצינו לבדוק כמה כסף חוסכים מפעלים ישראלים שהתחברו לרשת הגז הטבעי, מתוך תקווה שגל עליות מחירי האנרגיה פסח עליהם. קיווינו לכתוב שבזכות אוצרות הטבע אשר התגלו מול חופי הארץ, נהנה המשק מעצמאות אנרגטית ויכולת עמידות מפני המשבר שמטלטל את העולם סביבנו. הציפייה הייתה כי מפעלים שהקדימו את לעבור לגז וחתומים על חוזים ארוכי-טווח, יהיו לחוצים פחות לייקר את מוצריהם - וכך גם הצרכן ייצא נשכר.

אלא שבפועל, מרבית התעשיינים והמוסדות הגדולים שהתחברו לגז הטבעי, רוכשים אותו במחירים שצמודים לזינוק תעריפי הנפט בעולם, לעליות בתשומות ייצור החשמל או למדד המחירים לצרכן בארה"ב. מחיר חבית נפט זינק בשנה האחרונה ב־38%, והאינפלציה בארה"ב עומדת על 8.5%. לכן, אף שגז כחול־לבן מצוי בשפע, צרכניו משלמים עמלה על המחסור בחו"ל שהחל עוד לפני המלחמה באוקראינה והחמיר בעקבותיה.

  

מחיר הגז הטבעי שמשלם הצרכן נקבע באופן תמוה. בניגוד למים, לחשמל ולדלק, שאותם רוכש הצרכן בעיקר מרשויות המדינה או במחיר המפוקח על ידה - את נתחו העיקרי של מחיר הגז לצרכן (כ־65%) קובעים ישירות בעלי מאגרי הגז. כל מפעל נדרש להתקשר בעצמו עם חברות הגז המפעילות את מאגרי תמר, לוויתן ובקרוב גם כריש.

ענקיות הגז כבר הצליחו לפני עשור לקבוע מחירים מופקעים מול חברת החשמל, בהסכם שחטף קיתונות של ביקורת - ורק באחרונה תוקן סופית בהסכם חדש. אם חברת החשמל נפלה בזמנו, ניתן לדמיין מה מצבו של מפעל מתכות משדרות או מאפייה מהגליל, שצריכים לנהל משא-ומתן מול נובל אנרג'י בתמר או מול שברון בלוויתן.

למה לא הוחלט, למשל, שהחברה הממשלתית נתיבי הגז הטבעי לישראל (נתג"ז) תקנה את הגז מהמאגרים ותמכור אותו למשק בתעריף אחיד? בשנים קודמות, המדינה חששה כי ללא הפרטת מקטע שיווק הגז - ייווצר קושי בפיתוח לוויתן. לכן, הגישה שננקטה הייתה ליברלית בגמישות הכלכלית שניתנה לחברות הגז.

  

לא רק שמחיר הגז אינו מפוקח, כרגע הוא אפילו לא מפורסם. עד לפני כשנה הייתה רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה מדווחת מדי רבעון את ממוצע המחירים שנקבעו על ידי בעלות השליטה על מאגרי הגז, והן היו מחויבות לעמוד במחיר. בסוף 2021 פקע המתווה שקבעה הממשלה שש שנים קודם לכן. מאז, ברשות מנועים מלפרסם את המחירים, והמסחר בשוק מתנהל תחת מעטה איפול. ברשות מסבירים כי הם פועלים משפטית כדי לאפשר את חידוש פרסום המחירים.

עד אמצע 2021 היה מחיר הגז בישראל במגמת ירידה. מ־5.48 דולר ליחידת חום בסוף 2019 ירד המחיר ל־4.64 דולר ברבעון השני של השנה שעברה. מאז, במקביל להפסקת פרסום המחירים, הביאה פלישת רוסיה לאוקראינה לשבירת שיאי כל הזמנים במחירי הגז באירופה.

הגז הטבעי של ישראל מוזרם דרך הצנרת הלאומית של נתג"ז. רשות הגז צפויה לפרסם בקרוב שימוע להוזלת תעריפי ההולכה בכ־17%. כשמסביב הכל מתייקר, זאת אולי נשמעת כמו בשורה. אבל משקל תשתית ההולכה במחיר הגז הוא מינורי, 4%-5% בלבד - כך שההוזלה במחיר לצרכן תגיע לכדי שיעור זעום של כ־0.7%.

המפעלים חוסכים כסף רב וזיהום סביבתי

כ־140 מפעלים ומוסדות גדולים בישראל מחוברים כיום לרשת הגז הטבעי, ביניהם אסם ותנובה, כאשר היעד עד לתום השנה הוא 150. מדובר ביעד מעודכן, לאחר שזהו המקורי אשר הממשלה קבעה ב־2015 היה 450 מפעלים עד סוף 2020.

כאמור, החיבור לגז לא מגן על 140 המפעלים המחוברים לגז מפני השתוללות האינפלציה בעולם. ובכל זאת, המפעלים האלה חוסכים כסף רב וזיהום סביבתי, בהשוואה למקורות אנרגיה נפוצים לתעשייה, כמו סולר, מזוט וגפ"מ (גז פחמימני מעובה).

לפי תחשיב שערכו במשרד האנרגיה לפני כשנה, מפעל בינוני במרכז הארץ שעבר הסבה מגפ"מ לגז טבעי, חסך כתוצאה מהקטנת עלויות הייצור כ־2 מיליון שקל בשנה. בה בעת, החיסכון לסביבה מנזקי הזיהום מוערך ב־800 אלף שקל בשנה. ולבסוף, המפעל גם הגדיל את הכנסות המדינה ממסים בחצי מיליון שקל בשנה.

מפעל גדול בדרום שהחליף את המזוט בגז הטבעי כבר מגיע לחיסכון שנתי של 3 מיליון שקל. הפחתת הזיהום הסביבתי שקולה ל־9 מיליון שקל, ולקופת המדינה מתווספים 1.4 מיליון שקל בשנה מהכנסות מיסים. לעומת 140 המפעלים והמוסדות המחוברים לגז, יש לפחות 80 אחרים שכבר חתמו על חיבור אבל עדיין לא קיבלו אותו, ועוד כ־600 מפעלים רלוונטיים שכלל לא החלו בתהליך.

הבעיה העיקרית: חיבור מפעלים בינוניים

במשרד האנרגיה מסבירים כי רובה המכריע של התעשייה הכבדה כבר מחובר לגז טבעי, דוגמת מפעלים כמו נשר רמלה, מפעלי נייר חדרה וסודה סטרים. הבעיה העיקרית היא בחיבור מפעלים בינוניים או צרכני חשמל כמו מאפיות גדולות. הגורמים הממשלתיים טוענים ששורש הבעיה במקטע החלוקה, שנמצא בין המפעלים ליזמים הפרטיים שאמורים לחבר אותם פיזית לצנרת הגז הארצית. בשל האיחורים של חברות החלוקה בחיבור צרכנים בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים ברישיונות, בחודשים האחרונים החלה רשות הגז בהליכי חילוט ערבות לחמש מתוך שש חברות החלוקה.

כ־830 קילומטרים של צינורות הולכה מטעם נתג"ז פרושים בארץ, מחיפה בצפון ועד מפעלי ים המלח בנגב. במטרה לחבר את עורקי הגז הראשיים לצרכנים באזורי התעשייה ובערים השונות, חילקה הממשלה החל מ־2009 רישיונות לחברות הפרטיות שאחריות על מקטע החלוקה לפי שישה אזורים שונים: סופר NG במרכז, סופר NG־חדרה בחדרה והעמקים, מרימון בחיפה והגליל, נגב גז טבעי בנגב, גז טבעי דרום בדרום ורתם בירושלים.

במדינה סבורים כי המחירים שהציעו חלק מחברות החלוקה כדי לזכות ברישיונות לא תאמו את המציאות. אחת הבעיות היא שזמני חיבור הגז לצרכנים התארכו, ובמקביל הרישיונות של החברות ל־25 שנה מתקדמים לסיומם. לכן, חלק מהחברות שואלות את עצמן האם כדאי להשקיע בחיבור מפעלים נוספים, כשאת הפירות עבור המאמץ הן יקצרו לתקופה קצרה יחסית וההכנסות המתוכננות מהפרויקט יפחתו. התמריץ של החברות לפתח את רשת הגז יורד - והעיכובים מתארכים בהתאמה.

ברשות הגז הטבעי זיהו את החסם שעיכב את פיתוח הרשת. בסוף 2021 ערכו ברשות רענון לרגולציה, שבמסגרתו הצליחו לשכנע את החשב הכללי במשרד האוצר ואת משרד המשפטים להוסיף לרשות "שיניים". כך, אף שמחירי הגז של חברות החלוקה נקבעו במכרזים של המדינה לפני שנים, למועצת רשות הגז נוספה סמכות לתקן את התעריפים. ברשות נימקו את הצורך בשינוי הכללים בכך שמשק הגז הטבעי, להבדיל מחשמל ומים, הוא צעיר ולכן סבל מחוסר ניסיון בתכנון, תקינה, תמחור ותשתיות.

גם מצד צרכני הגז יש חורים באסדרה. אחד העיוותים במשק הגז שנמצא על כוונת הרשות הוא פירצה בנהלים, שמאפשרת ללקוחות להפחית את המחיר באמצעים פיקטיביים־למחצה. במסגרת הכללים נקבע כי התעריף שמשלם צרכן המוגדר "גדול מאוד" נמוך משמעותית משל צרכן "גדול". מדובר בתעריף שצונח עם מדרגת הצריכה, ולא רק בחלקו השולי.

לכן, לכאורה, לצרכן גדול יש אינטרס לשרוף גז ולבזבזו - כדי לקפוץ למדרגת המחירים הנמוכים. צרכנים סמוכים יכולים להתאגד כדי להפוך ביחד לצרכן גדול מאוד. כל אלה נקודות שכנראה לא חשבו עליהן מראש כשנקבעו הנהלים לפני יותר מעשור. לצד המקלות, משרד האנרגיה, בשיתוף משרד הכלכלה, חילקו גם גזרים - מענקי הסבה לגז למפעלים בסך 50 מיליון שקל.

מחירי החשמל לתעשייה התייקרו ב־11% ויותר

בעוד שחשבון החשמל השנתי של משקי הבית יתייקר במאות שקלים לפחות בעקבות קפיצת התעריפים ב־8.6% שנכנסה לתוקף בתחילת החודש, בקרב צרכני החשמל המשמעותיים יותר - מפעלים, בתי מלון ומוסדות גדולים - העלייה מגיעה לשיעור של 11% ויותר.

עבורם, הזינוק בעלויות הוא בעשרות ומאות אלפי שקלים. לרוב, מפעלים גדולים לא יכולים להסתפק בחיבור לרשת החשמל הארצית כדי לענות על מלוא צרכיהם האנרגטיים. לכן, אלה שטרם התחברו לגז הטבעי שורפים בעיקר סולר ומזוט מזהמים במטרה להפעיל את המכונות, במקביל לצריכת החשמל "הרגילה" שהתייקרה. עליית מחירי החשמל נובעת מהכפלת מחירי הפחם מאז תחילת השנה.

אחד הפתרונות שמאפשר חיבור לגז הטבעי הוא הקמת מתקן לייצור חשמל בחצר המפעל. בנובמבר 2019 פורסמה אסדרה למשק הגז הטבעי, המאפשרת למפעלים שנרשמו באותו זמן להקים תחנות כוח קטנות לסיפוק צורכי הייצור שלהם - תוך קבלת סובסידיה ממשלתית למשך עשר שנים. תוכנית הסיוע של המדינה נקבעה להיקף של 166 מתקנים שייצרו חשמל בהספק כולל של 471 מגה־וואט.

לפני כשבועיים פרסמה רשות החשמל לשימוע שורה של כללים חדשים, שנועדו להקל על צרכני אנרגיה כבדים להתחיל לייצר את האנרגיה שלהם במקום. במקרה הזה, עיקר הנהלים נועדו להגן על יזמי האנרגיה הפרטיים מפני גרירת רגליים בביצוע ההליכים מצד חברת החשמל, שצריכה לאשר כל חיבור מסוג זה.

מתוך היעד שנקבע, קרוב ל־60 תחנות כאלה נמצאות בימים אלה בשלבי הקמה שונים. למשל, אחת התחנות הגדולות במסגרת התוכנית נבנית בחצר התפעולית של חיפה כימיקלים. החברה היא צרכנית אנרגיה כבדה במיוחד, ולכן תחנה זו לבדה תספק כ־10 קילו־וואט - פי ארבעה מהסטנדרט בתוכנית האסדרה.

הביקוש להסבה לגז בתחומי המפעל הוא בעיקר בתעשיות כבדות ועתירות חום של מתכות, פלסטיק, שבבים, מגבונים, מחלבות וכדומה. אמנם ההרשמה לסובסידיה הממשלתית כבר הסתיימה, אבל בתעשייה טוענים כי ההסבה עדיין עשויה להשתלם למפעל שמשלם מעל 2 מיליון שקל בשנה על חשמל ומזוט. לפי הערכות, מפעל בינוני יכול לחסוך מאות אלפי שקלים בשנה, והחיסכון בתעשיות גדולות כבר מגיע למיליונים.

"הגז יועיל למשק במאות מיליוני שקלים בשנה"

ממשרד האנרגיה נמסר: "משרד האנרגיה רואה חשיבות גדולה בגמילת ישראל מיבוא וזיקוק של דלקים מזהמים, כמו המזוט, הסולר והגפ"מ ומשתמש בגז הטבעי כדלק מעבר עד להשלמת המהלך למעבר לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. לשם כך פועלת רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה לקידום תכניות האצה לחיבור צרכנים לרשת החלוקה של הגז הטבעי, בתמיכה בהיקף של כ־600 מיליון שקל. כמו כן, במהלך השבועות הקרובים יתוקצבו עוד כ־50 מיליון שקל לעידוד מפעלים להסבתם לגז טבעי. זאת, לצד פעולות רבות אחרות, בהן פישוט רגולציה וחקיקה נרחבת שתאפשר חיבור צרכנים לרשת הגז הטבעי, וכן ביצוע בקרה רגולטורית ואכיפה על חברות החלוקה. כל אלה יאפשרו חיבור של עשרות צרכנים לגז הטבעי, מה שיביא לתועלות משמעותיות למשק הישראלי הנאמדות במאות מיליוני שקלים לשנה".

בקרוב: מכרזי ענק לייצור חשמל עצמאי במערכת הבריאות ומשרד הביטחון

כמעט שלוש שנים חלפו מאז פרסום אסדרת ההקמה של מתקני ייצור חשמל בתוך שטח המפעלים, שמיועדים לאספקת האנרגיה באופן עצמאי. וכעת, הגיעה העת לסיכום בינתיים של המיזם. יוסי עזריה, מנכ"ל Zoko Energy המקימה תחנות כוח מקומיות, מחלק את התשובה לשני חלקים: "זה עובד יפה במגזר הפרטי, שרץ מהר יחסית", אומר עזריה, "כבר היום יש בארץ תחנות קטנות בסדר גודל מצטבר של 100־150 מגה וואט. אבל המגזר הפרטי הוא רק כ־60% מהאסדרה. המכרזים הגדולים הם מכרזים של מוסדות ציבוריים, ושם זה מתקדם יותר לאט".

 יוסי עזריה, מנכ''ל זוקו אנרג'י / צילום: יח''צ

המכרזים הגדולים שלהם מצפים בענף הם של מערכת הבריאות הציבורית ומשרד הביטחון. בקופת חולים כללית מקווים לפרסם בקרוב, ולבחור עד סוף השנה זוכה למכרז לאספקת חשמל ל־16 קליניקות וארבעה בתי חולים. בתי חולים גדולים כמו שיב"א תל השומר, איכילוב בתל אביב ושערי צדק בירושלים נמצאים בשלבים שונים של הכנות לקראת ייצור חשמל מגז. משרד הביטחון, שנרשם ב־2019 להקמת מתקנים לייצור 32 מגה־וואט, צפוי להוציא מכרז להקמת התחנות בשיטת BOT
(Build־Operate־Transfer).

"התהליך מתקדם לאט מדי"

"אני חושב שהתהליך מתקדם לאט מדי", אומר עזריה, ומסביר שמאז קביעת הרפורמה לפני שלוש שנים התנאים בשטח השתנו: "המשבר הגלובלי תוקע גם את זה. כל המנועים והציוד ההיקפי מגיעים מחו"ל. לכן, יש התייקרות משמעותית במחירים. גובה הסובסידיה שמקבלים מהמדינה לא השתנה, אבל מאז שחתמו על ההסכם העלות של הקמת תחנה התייקרה ב־80%. כיום עולה בערך 3 וחצי מיליון דולר להקים תחנה קטנה של 2.5 מגה־וואט".

זוקו והמתחרות שלה מציעות ללקוחות מימון בהקמת התחנות, ולאחר מכן הן מוכרות את החשמל לתעשייה שבשטחה הוקמה התחנה בתעריפים מוזלים. "החיסכון יכול להגיע בשעות מסוימות לשליש מהתעריף של חברת החשמל", מסביר עזריה. לדבריו, גם ללא הסובסידיה, מפעל שיש לו צרכים תרמיים, כמו חימום לקיטור או קירור, יכול להחזיר את ההשקעה בתוך 4־6 שנים.

התעריפים משתנים לפי העומס

עם זאת, התחנות האלה לא מחליפות את החיבור לחברת החשמל. ראשית, לא תמיד יש בכוחן לספק את כל צרכי המפעל. שנית, תעריפי חברת החשמל משתנים בהתאם לשעות העומס, ובשעות שהתעריפים יקרים - מייצרים את החשמל עצמאית במפעל. בשעות השפל (בעיקר בלילה) משתלם יותר לתעשייה לצרוך את החשמל מתוך הרשת הארצית. אז מה מונע מכל מפעל שרוצה להקים תחנה? בענף מלינים על קשיים בהוצאת היתרים ובממשק מול חברת החשמל. כל חיבור חדש מצריך אישור של חברת החשמל, תהליך מסורבל שאורך זמן רב.

הוראות חדשות של רשות החשמל קובעות, בין השאר, כי "חברת החשמל תהיה חייבת לפרט את פרויקטי הרשת שבהשלמתם תוכל החברה לחבר את ההספק המבוקש, לרבות לוחות הזמנים להשלמתם". בנוסף, טויבו לוחות הזמנים עבור פעולות שונות שמבצעת חברת החשמל בתהליך, כאשר אי עמידה בלוחות הזמנים תוביל לתשלומים בגין הפרות.