מהילדות במצרים דרך הכסף הגדול ועד להשקעות האימפקט: שיחה עם סר רונלד כהן

ערן גפן, מנכ"ל G^Team חברה לייעוץ אסטרטגי, בשיחה עם סר רונלד כהן

החלטתי להזמין את סר רונלד כהן להתארח בפודקאסט שלי, דווקא בגלל שהוא שונה מרוב האורחים שלי. הוא גם שונה מהטייפקאסט של המנכ"לים והמנכ"ליות שיוצא לי לעבוד איתם ביומיום. קודם כל, יש לו תואר אצולה ממלכת אנגליה, אבל יותר חשוב - יש לו תפיסת עולם שונה.

רוב המנהלים ובעלי החברות רוצים לדעת איך לייצר צמיחה, צמיחה וצמיחה, כזו שתייצר ערך לבעלי המניות, לעובדים וללקוחות. אבל כהן מכניס למשוואה את האימפקט החיובי על העולם. וזה לא שהוא איזה היפי מחבק עצים, מדובר באיש אמיד ביותר שהביא את השקעות ההון־סיכון מארה"ב לאנגליה, ייסד את קרן אייפקס, בנה הון משמעותי בעשר אצבעות והמציא את תחום השקעות האימפקט.

אבל סביב גיל 60 משהו קרה לו, והוא הבין שאין סתירה בין צמיחה ויצירת ערך לבין השפעה לטובה, אלא להפך. והצלחתי אפילו לחלץ ממנו הבטחה, כאיש שמבין בעסקים והשקעות, שמי שיקים היום עסק שתורם לעולם - סיכויי ההצלחה שלו טובים יותר.

רגע, אז לקרוא לך סר כאילו?
"אתה יכול לקרוא לי רוני".

נתחיל ברשמי, סר רונלד כהן. איך בעצם נהיית סר?
"באנגליה, אם עשית משהו משמעותי בתחום מסוים או בשביל המדינה, אתה מקבל את התואר. אני הייתי חלק מהקמת תחום ההון סיכון ולכן קיבלתי תואר אבירות ב־2001".

מהמלכה, עם החרב וכל זה?
"עם חרב־חרב, משני הצדדים. חייבים להיזהר".

אתה בעצם ייסדת את קרן אייפקס, שעוד נחזור אליה, אבל מה שמעניין זה שהיה לך משבר גיל 60 ואז החלטת להחזיר את השותפות שלך לשותפים האחרים - וללכת לעשות משהו לטובת העולם. קצת כמו הנזיר שמכר את הפרארי שלו.
"לא הייתי מתאר את זה כמשבר, כל החיים רציתי גם לעשות טוב וגם להרוויח. אולי זה קשור לזה שגדלתי במצרים, בקהיר, וכשהייתי בן 12 ההורים שלי איבדו הכל ועזבנו כפליטים".

מה הזיכרון הכי משמעותי שלך מחוויית הפליטות?
"שהיה לי אוסף בולים ופחדתי שיקחו לי אותו במכס".

זה היה בעצם כל רכושך.
"נכון. עזבנו עם מזוודה אחת".

ובמצרים הייתם מבוססים?
"לאבא שלי היה משרד של יבוא ויצוא. לא היינו עשירים, אבל חיינו יפה מאוד".

אז פתאום הבנת מה זה מחסור.
"בדיעבד אני זוכר שההורים שלי עשו מאמץ שאנחנו לא נרגיש שום לחץ. אמנם גרנו בדירה קטנה והלכתי לבית ספר ציבורי ולא היה הרבה כסף, אבל רק בגיל 16-17 הבנתי שהיתה אז תקופה קשה".

כלומר הם הצליחו להסוות לך את זה.
"כן, הם הפכו הכל לאתגר חיובי. הגעת לאנגליה, יש לך הזדמנות ללמוד שפה חדשה. אבא שלי למשל אמר למנהל בית הספר, שאם הוא יקבל אותי אני אהיה הראשון בכיתה. כששמעתי את זה הבנתי שיש עליי אחריות לא לאכזב את ההורים שלי, אז עבדתי קשה ובאמת הגעתי להיות הראשון בכיתה. והיה לי גם מזל - היה שם מורה שקראו לו ריצ'רד, שהאמין בי ואמר לי שאני חייב להתקבל לאוקספורד. עכשיו, מבית הספר ההוא אף אחד לא הלך לאוקספורד. הוא אמר לי שהוא ילמד אותי, ואכן כך היה. עברתי את כל הבחינות בהצטיינות".

מדהים, והוא עשה את זה וולונטרית.
"שנים חיפשתי אותו אחרי שעזבתי את בית הספר. אחרי 40 שנה מצאתי אותו בעיר קטנה באנגליה וביקרתי אותו. כמה שנים עוד היינו בקשר".

מה הוא אמר כשבאת?
"הוא אמר לי שהפתעתי אותו, שהוא רגיל להיות בסוף התור".

אולי בגלל זה הוא בחר בך, כי גם אתה היית קצת בסוף התור והוא ראה שיש פוטנציאל. זה קצת פריבילגי להגיד, עכשיו כשיש לי אני אדאג לעולם. אבל זה הרבה יותר מרשים שמישהו שאין לו, שהוא בעצמו בסוף התור, עדיין משקיע אנרגיה במישהו אחר.
"זה נכון. אני גם רציתי לעזור כי עזרו לי. אחר כך הגעתי לאוקספורד ולמדתי פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה, וגם הייתי נשיא מועדון הדיבייט".

ואיך משם הגעת לאייפקס?
"לא ידעתי איך להרוויח מהלימודים שלי, אז אבא שלי שאל, למה שלא תלך ללמוד בהרווארד ביזנס סקול? קיבלתי מלגה, ובמסגרתה הייתה לי אחריות להביא לאנגליה משהו בעל ערך אחרי הלימודים".

סוג של אימפקט, רמז מטרים.
"ואז חזרתי עם הרעיון של יזמות בהון סיכון, ונכנסתי לתחום".

לפני זה לא היה באירופה בכלל המודל הזה של הון סיכון וסטארט־אפים.
"לא היו יזמים. חשבו אז שאפשר להצליח רק בארה"ב".

בוא ננסה להבין במה שונה המודל הזה מאחרים. בגדול, משקיעים בחברה שהיא מונעת טכנולוגיה, בדרך כלל בצוות קטן מאוד. אבל איך לפני כן היו משקיעים ביזמים?
"לפני ההון סיכון היית הולך לדודה העשירה שלך ומבקש ממנה כסף כדי להקים חברה".

עכשיו אני אעשה לך קצת עוול על החיים, נעשה פאסט פורוורד לגיל 60. הקרן מצליחה, נכון? כמה היא מגלגלת?
"מיליארדים".

ואתה שותף, יושב טוב, החיים נוחים, יש מוניטין. ואז משהו גורם לך לחפש שינוי. מה קורה שם?
"מה שקורה זה שתמיד חשבתי שיש לי דרך ההון סיכון יכולת לצמצם פערים בין עשירים לפחות עשירים".

והאמנת בזה?
"בטח, כי נתקלתי באנשים שבאו מחברות חלשות והצליחו בגדול, וגם הסביבה שלהם התעשרה".

אני מבין, אבל אני עובד עם הרבה מנכ"לים שמספרים לעצמם איזשהו סיפור על משהו חיובי במה שהם עושים, אבל בסוף מה שמניע אותם זה כסף. בסוף זאת הייתה קודם כל חברה עסקית, והרצון לעשות כסף קשור לילדות, לאבא שלך וכל זה.
"באוקספורד העולם היה אז מאוד אידיאליסטי. אלה היו שנות השישים, Flower Power, קמפיינים נגד האטום. האמת היא שכשהקמתי את אייפקס המטרה שלי הייתה לעשות טוב ולהרוויח כסף באותו זמן".

בסדר הזה?
"כן. דרך הון סיכון יכולתי לתרום מקומות עבודה בתקופה שהיו באנגליה יותר משלושה מיליון מובטלים, אבל מה שראיתי זה שעזרתי להגדיל את הפערים בין העשירים לפחות עשירים. אלה שנולדו במשפחות מרקע חלש נשארו תקועים שם. אז בגיל 60 החלטתי שאקדיש את החיים שלי למשהו יותר חשוב מכסף. לא רציתי שעל המצבה שלי יכתבו 'הרוויח 30% בכל שנה'. אולי זה שהייתי פליט השפיע עליי".

אז יצאת מהקרן, ומה אז?
"השאלה היתה איך לחבר את עולם ההשקעות לאנשים שרוצים לשפר, ליזמים חברתיים. לעשות הון סיכון עם פילנתרופיה".

רגע, מה עם המניות שלך באייפקס?
"בניתי חקיקה לארגון, שכל אחד שעוזב בגיל 60 חייב לתרום אחר כך כמה שהוא או היא יכולה, והמניות יימכרו לשותפים הנשארים בתוך שמונה שנים".

מתי בנית את החוק הזה?
"בין גיל 53 ל־60. זה לא רק לעצמי, זה לכולם. רציתי שהחברה תצליח לאורך זמן. השנה אייפקס בת 50, בלי החוק הזה היא היתה נראית אחרת".

אז מה הדבר הראשון שעשית?
"ב־2005 הובלתי כוח משימה, לאתר חשבונות רדומים בבנקים כדי להוציא את הכסף ששייך לאנשים שנעלמו ולהשתמש בו למטרות חברתיות. בסוף קיבלתי מממשלת אנגליה 400 מיליון ליש"ט מהכספים האלה. ב־2007, אחרי שהבנתי שהכסף ישוחרר, הקמתי את Social Finance - חברה שמנפיקה אגרות חוב חברתיות, Social Impact Bonds, כלומר אפשרויות להשקעה בפרויקטים חברתיים מדידים, שגם מניבות למשקיעים החזר כספי מהמדינה או מגוף פילנתרופי במקרה שהפרויקט מצליח. גייסתי חברים פילנתרופים לתרום כסף כמוני, ובתוך שלוש שנים היינו 18 איש במרתף של המשרד שלי בפורטון פלייס בלונדון. באנגליה אנחנו מקימים סטארט־אפים במרתפים, אין לנו מוסכים".

זה מבחינתך מודל אימפקט?
"מה שאגרת החוב החברתית הזאת עושה זה לגרום לנו, כשאנחנו משקיעים, לשקול לא רק את הסיכון והרווח, אלא את הסיכון, הרווח והאימפקט. אגרת החוב החברתית יצרה את היכולת למדוד אימפקט במדויק - כי איך הממשלה או גוף פילנתרופי יכולים לשלם על תוצאות חברתיות אם הן לא מדידות?".

אוקיי.
"והיום ה־SEC, רשות ניירות ערך האמריקאית, מציעה שכל חברה תוציא כל שנה, לצד הריבית שלה, את כל האימפקטים הסביבתיים שלה".

זה מטורף.
"נכון. וזה קורה גם מחוץ לארה"ב. מי שדוחף אותנו לכיוון הזה זה יזמים ומשקיעים".

תן לי לראות אם הבנתי. אתה מגיע מהעולם הפיננסי, אתה מבין מה זו השקעה ומה זו תוצאה ואיך דברים עובדים. אז אמרת, אם ניישם את הידע הזה על העולם, נוכל לשפר אותו לטובה. ניישם את מודל ההון סיכון אחד לאחד, ואחר כך עלית עוד מדרגה לרמה של בנק השקעות, ולמודל האג"ח היותר מתקדם. אז אם בהתחלה הבאת את התפיסות העסקיות הפיננסיות לעולם החברתי והציבורי, עכשיו אתה עושה הפוך - מביא את אמות המידה הציבוריות אל החברות. עד כאן הבנתי נכון?
"מצוין".

אוקיי, ואיך הגיבו אליך בהתחלה?
"חשבו שאני מטורף. לא הבינו על מה אני מדבר, סיכון, רווח ואימפקט. ראיתי שצעירים לא רוצים לקנות מוצרים של חברות שעושות רע. המגמה היתה שם, היו חסרים הכלים. והכלי הכי חשוב זה המדידה של האימפקט והערכת השווי של האימפקט".

זה הגיים צ'יינג'ר.
"נכון ואז הקדשתי את המאמצים שלי למציאת התשובות האלה. ואז לפני שלוש שנים דיברתי עם פרופסור לחשבונאות שפגשתי בהרווארד ביזנס סקול, ושאלתי אותו אם הוא חושב שאפשר לנתח אימפקט מבחינה פיננסית. אמר לי, בטח. אז אמרתי אוקיי, בוא נעשה את זה. ועכשיו הוצאנו לאור את דוח האימפקט הסביבתי והחברתי של אלפי חברות".

איך מודדים אימפקט?
"כמו בחשבונאות. אנשים לא מבינים שבשנות השלושים כל חברה יכלה ליצור את העקרונות החשבונאיים שלה ולמדוד לפיהם את הרווח שלה. רק אחרי הנפילה בבורסה של 1929, הבינו שהם לא באמת מבינים מה הרווח שהחברה עושה. אז אחרי ארבע שנים הגיעו ה־Generally Accepted Accounting Principles".

 ערן גפן / צילום: מנחם רייס

כלומר, עשו סדר, חוקים, תהליכים, אודיטינג מה שנקרא. אתה אמרת, במאה השנים האחרונות היתה פה התפתחות מדהימה בתחום הפיננסים, איך מודדים, איך לא מרמים, איך משווים. ניקח את הדבר הזה לכולם שעד אותו רגע זה לא היה קיים בו, וניישם. אז יש את הכלים, השאלה אם יש רצון. יש חברות שעושות בכאילו.
"נכון, אז קוראים לזה גרין וושינג, ועכשיו ה־SEC רוצה לעצור את זה, כי זה משפיע על השווי של החברה. מה שאנחנו עושים עכשיו זה מה שקרה ב־1933 ו־1934 עם השקיפות. עכשיו אנחנו מביאים שקיפות ואימפקט".

בעצם נוצרה פה קטגוריה חדשה שמשנה את העולם. עכשיו תן לי להשתמש בכלים שלך. תן לי שורות תחתונות, אם אתה בעצמך עושה אודיטינג - בכמה אנשים נגעתי, כמה כסף הזזתי. תן לי את הטוטאל אימפקט שלך.
"חלק מהטוטאל אימפקט שלי זה שהקדשתי 20 שנה לפתח את המחשבות האלה, לכתוב את הספר, להקים ארגונים".

זה לא אימפקט, זה כמו ממשלות, אומרות מה עשינו. תן לי תוצאות.
"התוצאות היום זה טריליון דולר".

או, זה מספר יפה. מה זה הטריליון הזה?
"טריליון דולר של הלוואות ואגרות חוב שקשורות לאימפקט. זו תוצאה או לא?"

וזה לא היה קיים קודם.
"אף פעם בהיסטוריה של העולם הפיננסי".

תוצאה נחמדה, אבל אתה מסוגל ליותר.
"אתה ממהר. האימפקט שלי הוא דרך ההשקעות שלי. גם בארץ יש לי צוות קטן עם טל קינן ויוני כהן, ואנחנו משקיעים בחברות אימפקט כמו אופטיבוס (Optibus) לדוגמה, חברה שמנהלת את התחבורה הציבורית על ידי בינה מלאכותית. לפני עשר שנים חברה כזאת היתה מודדת את הרווח שלה והצמיחה שלה. עכשיו היא מודדת את ההשפעה שלה על התחבורה - את הזמן שהנוסעים ממתינים כדי להגיע לעבודה, את השימוש במכוניות, שעות עבודה של נהגים, פערים חברתיים".

ואם הם יגידו לך תקשיב, יש משהו שיכול להגדיל לנו מאוד את הרווח, אבל ידפוק לנו את יתר המדדים. מה יותר חשוב? כל חברה צריכה בסוף לבחור.
"בטווח הקצר תרוויח יותר, בטווח הארוך אחרים יקחו לך את המקום".

כלומר לא בגלל האידיאולוגיה.
"לא. תסתכל על טסלה. הפסידו המון כסף, נכון?"

נכון.
"ומה השווי של החברה היום?"

יותר מכל חברות הרכב.
"טריליון דולר. אם הם היו ממשיכים להיות כמו פורד או משהו כזה, היו מגיעים לטריליון דולר?"

לא.
"וזה בגלל האימפקט. כי יש צרכנים שלא רוצים לקנות מכונית מזהמת, וגם העובדים של טסלה נאמנים יותר ונותנים את הנשמה לחברה".

אז אתה אומר שלא צריך לבחור, אלא שהאימפקט החיובי מייצר גם את האימפקט הכלכלי בעולם של היום, בגלל העובדים והצרכנים וכל האקו סיסטם. וזה משהו שהשתנה, כי בעולם הפיננסי שאתה גדלת בו, לא ראו ממטר.
"הוא היה nastier, אבל הערכים השתנו. צרכנים חושבים אחרת, משקיעים חושבים אחרת, הטכנולוגיה יכולה לשפר את החיים והסביבה באופן שלא יכולנו לדמיין וגם למדוד את האימפקטים ולהפוך אותם לשקופים. היום יותר קשה להקים חברה מזהמת ולגייס בשבילה כסף. ואין סתירה היום בין תרומה לשיפור החברה לבין רווחים".

אבל יש קבוצות אוכלוסיה שנשארו מאחור והפסידו במשחק הקפיטליסטי, והם יגידו עליך, עכשיו העשירים האלו, לא רק שהם מנצחים במשחק, עכשיו הם גם ממרקים לעצמם את המצפון כדי להרגיש טוב עם זה שהם ניצחו במשחק ורוצים לעזור לנו בקטנה. אבל את כל המשחק צריך לשבור. הבעיה היא עצם חוקי המשחק. ואתה, סר כהן - מאלו שניצחו את המשחק.

"אני אומר שהשיטה שלנו, שאומרת לחברות ולאנשים 'תרוויחו הכי הרבה בלי לדאוג להשלכות של מה שאתם עושים על הסביבה', השיטה היא הגורם האחראי לבעיות האקלימיות והחברתיות שלנו.

אולי הפתרון צריך להיות הרבה יותר דרסטי. אולי המשחק דפוק צריך לשבור ולבנות אותו מחדש?

"אם אתה לוקח את התמריץ הכספי מהשיטה שלנו, אז אתה נפרד מכלכלת שוק. אפילו סין שהייתה חברה קומוניסטית עברה למודל הזה היום. אין שיטה יותר טובה".

אני מניח שיש תנועות שאומרות השיטה הזאת דפוקה.

"יש. יש קומוניסטים".

כלומר, כשאמרתי לך סוכן כפול יכול להיות שאתה עדיין מייצג את השיטה ואת התפיסה הזו רק עם תיקונים קטנים.

"אבל אני חייתי את המאמץ הקומוניסטי לשפר את החיים של אנשים, וראיתי שזה לא עובד. גם הם ראו שזה לא עובד".

אבל אולי אפשר להמציא שיטה חדשה. עם הכנסה קבועה, שכולם מדברים, יש כל מיני רעיונות חדשים, אולי שיטה אחרת.

"אני אומר, היום אם אנחנו רוצים לשפר את החיים של אנשים ואת הסביבה באופן הכי חזק, הכי משמעותי. יותר טוב לתקן את הקפיטליזם דרך האימפקט, מלנסות שיטה אחרת, כי אני לא רואה שיטה אחרת. אם יש שיטה אחרת, אני אקח אותה בשמחה".

אני עובד עם חברות מצליחות ועם מנכ"לים ועוזר להם לייצר צמיחה. אבל צמיחה לא עושה טוב לעולם, כלומר הרבה פעמים כן, אבל המשימה שלי היא לייצר להם את הקפיצה הבאה. בפעם הבאה שאני יושב עם מנכ"ל או מנכ"לית, מה אני אומר להם?

"תגיד לו, הטכנולוגיה הגיעה, העולם השתנה. היו אנשים שחשבו שהטכנולוגיה תשנה רק את עולם המחשבים, אבל ראינו את הטלפון, ראינו את האינטרנט, ראינו את כל התעשיות. אותו דבר קורה היום עם האימפקט. האימפקט זה ה־Disruption הבא. אתה חייב להבין את זה ולנצל את המגמות האלה, או לסרב לקבל אותן והגורל שלך ייגזר.

"כמה זה יעלה לך? תעשה את החשבון ותתחיל. תבדוק את האימפקט של המוצרים שלך, של התפעול שלך, של שרשרת האספקה שלך. בעוד שלוש או חמש שנים תהיה מוכרח לפרסם כל שנה לצד הדו"ח הכספי את דו"ח האימפקט. זה בדרך. כדאי להבין איפה אתה עומד ביחס למתחרים".

תגיד, לסיכום, מה היית אומר לילד ההוא שיצא ממצרים אם היית פוגש אותו עם אוסף הבולים שלו?
"העולם הולך לאימפקט. זה העתיד, זו הדרך להצליח כספית וגם לתרום לשיקום העולם. זה נותן לך כצעיר את המשמעות שאתה מחפש בחיים".

אתה באמת יכול להבטיח לי, אם אני צעיר שמקים חברה, עזוב את מה שאומרים בחוץ, בסוף בכספים, האקסל יעדיף את מי שהמטרות שלו טובות יותר? מניסיון החיים שלך.
"בלי ספק".

ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים. הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ"לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט, שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".