קריסת בטר פלייס: התביעה שיכולה להגדיר מחדש את אחריות הדירקטורים

פרשת בטר פלייס מתנהלת בבתי המשפט משנת 2016, ובימים אלה היא נבחנת מחדש לקראת דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הקריסה הגדולה של מיזם הרכב החשמלי של שי אגסי ועידן עופר, שהובילה להפסד של 3 מיליארד שקל למשקיעים, הובילה לשאלה משפטית עקרונית: מהן נורמות ההתנהגות הנדרשות מדירקטורים בעת החלטה עסקית בתנאי חוסר ודאות ובזמן שהחברה מתקרבת לחדלות פירעון. ההכרעה צפויה להשפיע לא רק על נושאי המשרה הבכירים בחברה, אלא על חברות רבות ובפרט על סטראט־אפים שלוקחים סיכונים כלכליים גדולים. 

■ 8 שנים אחרי הקריסה: העליון מחזיר את הדיון באחריות מנהלי בטר פלייס למחוזי 
■ העליון נמנע ממתן בוסטר לדירקטורים: צמצום החלת כלל "שיקול-הדעת העסקי" נמשך | דעה

התביעה שהוגשה על־ידי מפרקי בטר פלייס עדיין לא הוכרעה, והדרך לסיום עוד ארוכה. אחרי שבית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף, בטענה כי לא ניתן לבחון בדיעבד החלטות עסקיות, בפברואר השנה בית המשפט העליון ביטל את ההחלטה. היה בכך מסר לדירקטורים ונושאי משרה: בית המשפט לא יגן באופן אוטומטי על שיקול־דעתם בעת קבלת החלטות עסקיות כאשר מדובר בחברה שהייתה קרובה לחדלות פירעון ולקחה סיכונים שהובילו להפסדי ענק.

 עידן עופר, לשעבר יו''ר בטר פלייס / צילום: סיון פרג'

במסגרת התביעה טוענים המפרקים, עורכי הדין שאול קוטלר וסיגל רוזן־רכב, באמצעות עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי, כי נושאי המשרה בחברה, ביניהם אגסי, עופר והמנכ"ל משה קפלנסקי, ניהלו באופן כושל ורשלני את המיזם והביאו לקריסת החברה. בטר פלייס הובילה מיזם שאפתני לפיתוח רכב חשמלי. בתביעה, שהוגשה על סכום של 200 מיליון שקל, נטען כי נושאי המשרה והדירקטורים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם ויצרו חובות של מאות מילוני שקלים.

עד שבתי המשפט יכריעו, השוק נותר בחוסר ודאות. התביעה צפויה להגדיר את גבולות האחריות של מקבלי ההחלטות בחברה הצועדת לקראת מצב של חדלות פירעון. אולם קיים גם חשש שאם התביעה תתקבל, היא עשויה להרתיע את נושאי המשרה מפני לקיחת סיכונים עסקיים.

הכלל שטרף את הקלפים

בשנת 2017, חצי שנה לפני שבית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף, כלל חדש אומץ במשפט הישראלי: "כלל שיקול־הדעת העסקי" שנקבע בהלכת ורדינקוב (על שם בעל המניות שניהל את ההליך נגד בזק, עד התקדים בעליון). ההלכה מבוססת על דין בארה"ב בדלוואר המעניק הגנה לדירקטורים ונושאי משרה מהתערבות בהחלטות העסקיות שקיבלו וגרמו לנזק. זאת בתנאי שהליכי קבלת החלטות היו תקינים - ללא ניגוד עניינים ובתום־לב.

שופט העליון יצחק עמית, שאימץ את הכלל, גם סייג את ההגנה עם סטנדרט ביניים: "בחינה מוגברת". לפי סטנדרט זה, כאשר יש חשש לניגוד עניינים, על הדירקטורים להראות כי החלטתם נופלת במתחם הסבירות. כאמור, הכלל מארה"ב אומץ בישראל זמן קצר אחרי הגשת התביעה נגד בטר פלייס. זה היה אחד הנימוקים של השופט עופר גרוסקופף לדחיית הטענות על הסף - התשתית המשפטית עוד בשלבי התפתחות.

החלטת העליון מפברואר השנה אפשרה למפרקי בטר פלייס להתייחס להלכה החדשה, ולמעשה החזיר את הדיון לראשיתו. בהחלטה שניתנה בפברואר השנה על־ידי השופטים יצחק עמית, ג'ורג' קרא ודוד מינץ נקבע כי "ההליך שלפנינו חריג, בהינתן שבית המשפט סילק על הסף, ביוזמתו, תביעה שטרם הוגש בה כתב הגנה, מבלי שניתנה למערערות הזדמנות להגיש כתב תביעה מתוקן, ובנושאים שבית המשפט עצמו ציין כי הם 'בשלבי התפתחות במשפט הישראלי'". העליון אפשר למפרקים לתקן את כתב התביעה כך שיכלול התייחסות לכלל שיקול־הדעת העסקי שהתקבל במשפט הישראלי לאחר הגשת התביעה.

ברקע הדברים, שנים לאחר הגשת התביעה, נכנס לתוקף סעיף 288 לחוק חדלות פירעון החדש, המאפשר להטיל אחריות על נושאי משרה בחברה שלא פעלו לצמצום היקף חדלות הפירעון.

המסר בהחלטת העליון

העליון העביר את המסר שההגנה בישראל לא מוחלטת, לא מדובר ב"כיפת ברזל" המגינה על כל החלטה שתתקבל על־ידי דירקטורים. המקרה של בטר פלייס מתייחס לסביבת חדלות פירעון - תרחיש שטרם הוכרע בישראל.

פרופ' אסף חמדני, מומחה למשפט תאגידי מאוניברסיטת תל אביב, אומר כי בשלב הזה "המסר הכללי הוא צמצום של כלל שיקול־הדעת העסקי. עצם ההחלטה להפוך את החלטת המחוזי ולאפשר למפרקים להמשיך לנהל את התיק, מהווה איתות בדבר הנכונות לצמצם את גבולות ההגנה.

"קשה לי לראות הצדקה לחיוב נושאי המשרה בבטר פלייס, שהייתה מיזם חדשני שמלכתחילה היה ברור שהיכולת שלו לשלם את החובות בנויה על הצלחתו. במובן הזה בטר פלייס חריגה, שכן החובות העיקריים שלה הם לספקים שהיה ידוע להם שזה מיזם בסיכון גבוה".

היבט נוסף עליו עשויה החלטת בית המשפט להשפיע היא ביטוח המנהלים. "בישראל יש התייקרות דרמטית של ביטוח אחריות נושאי משרה", אומר פרופ' חמדני. "העובדה שבית המשפט המחוזי אמר שטעויות בשיקול־דעת לא ראויות להתברר, ובית המשפט העליון החזיר את זה - משפיעה על שוק הביטוח של נושאי משרה בישראל".

לעמדת פרופ' עמיר ליכט, מומחה לדיני תאגידים מאוניברסיטת רייכמן, פסק הדין מאשר את ההגנה הניתנת לדירקטורים במסגרת כלל שיקול־הדעת העסקי - כאשר מדובר בחברה מתפקדת ולא בסכנה לחדלות פרעון. בבלוג שלו "נקודה בסוף משפט" הוא מציין כי המצב המשפטי הקיים לגבי חובות נושאי משרה בסמיכות לחדלות פירעון הוא "סוגיה קשה במיוחד". במאמר שכתב הוא מציין כי באזור חדלות פירעון, מנהלי חברה צריכים לעבור מניהול יזמי, שמטרתו למקסם רווחים, לניהול שתכליתו לשמור על הקיים כדי לשקם את הפעילות העסקית.

עמדה אחרת יוצאת נגד הפרשנות שנותנים בתי המשפט לכלל. "הכלל פורש בישראל בשנים האחרונות כמעין חסינות רוחבית, ועבר גיור שדי רוקן אותו מהפן המהותי, והעביר אותו לפן הבירוקרטי", אומר עו"ד רנן גרשט, העוסק בתביעות נגד נושאי משרה בתאגידים. לדבריו, הפרשנות שנתנו בתי המשפט היא טכנית ואפשרה "לפעולות בעלות היגיון עסקי שנוי במחלוקת או כאלה שאינן בהכרח לטובת החברה, לחסות תחת ההגנה".

התביעה ממשיכה להתנהל

מאז החלטת העליון, הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי בלוד, הפעם לשופט אורן שוורץ, בשל מינויו של השופט גרוסקופף לבית המשפט העליון. המפרקים ביקשו לתקן את כתב התביעה. הנתבעים התנגדו, והשופט שוורץ אישר לתקן את כתב התביעה. הנתבעים צפויים להגיש כתב הגנה עד סוף אוקטובר 2022, ונקבעה ישיבת קדם־משפט ל־29 בדצמבר.

את הדירקטורים ונושאי המשרה מייצגים משרדי צברי - פרקש, גורניצקי, ארדינסט בן נתן טולידאנו ואגמון.