המורה מפלורידה שבנה את נבחרת המתמטיקה הכי טובה בארה״ב - בעזרת שיטות משוק ההון

זה היה אחר צהריים דביק של יום חמישי באמצע הקיץ בגיינסוויל, פלורידה, זמן שעשרות נערים ונערות יצאו משערי בית הספר. התלמידים היחידים שנשארו בו הם נבחרת המתמטיקה שהתכוננו להתחיל אימון. בכיתה אחת למדו הסתברות ובכיתה שלידה מבוא לאלגברה. במורד המסדרון למדו פיצוח קודים ובכיתה אחרת תורת המספרים. את שארית היום יבלו התלמידים - שמרכיבים את אחת הקבוצות המובילות בעולם - בללמד אלה את אלה.

גם אני באתי לכאן ללמוד מהם. רציתי להבין איך התיכון הזה בפלורידה הצליח לנצח ב־13 מתוך 14 אליפויות המתמטיקה הלאומיות האחרונות.

● בשבוע הבא בגלובס: כל הרגולטורים הבכירים מגיעים לדבר על מצב המשק
● האישה החזקה בתעשיית חוות השרתים בישראל נחשפת | ראיון
● שחמט בגיל 3, טריאתלונים והדודה מהמוסד: שיחה עם מנכ״לית מיקרוסופט ישראל  
● למה מייסד Team8 משוכנע שאין משבר בהייטק

נבחרת המתמטיקה של תיכון בוכהולץ היא שושלת שבנה מורה אחד, וויל פרייזר (63), עם אסטרטגיה לזיהוי כישרונות, מקסום פוטנציאל ואופטימיזציה של מערכת החינוך האמריקאית. כסוחר לשעבר באג"ח בוול סטריט בשנות השמונים פרייזר פרש צעיר ועבר לפלורידה, שם הפך לשחקן גולף וחי את החלום במשך עשור. אלא שאז השתעמם. הוא החל לאמן גולף בתיכון בוכהולץ, ומשם עבר להוראת מתמטיקה - והקים במהירות נבחרת. את הלקחים והניסיון שלו מהקריירה הפיננסית יישם כדי להפוך קבוצה של בני נוער למכונת ניצחונות חסרת מעצורים.

"ההבדל בין מה שאני עושה עכשיו ובין מה שעשיתי בוול סטריט", אמר פרייזר, "הוא שאז הייתי רגיל לקבל כסף, והיום אנחנו מקבלים פרסים".

נבחרת המתמטיקה של בוכהולץ יוצאת דופן לא רק בזכות מספר האליפויות שלה. היא בעיקר יוצאת דופן משום שבכל שאר התחומים בית הספר הזה לא יותר מממוצע: הוא מדורג במקום ה־66 בין בתי הספר בפלורידה ואינו בין אלף המובילים בארה"ב, על פי מגזין US News & World Report.

אבל באליפויות השנתיות של מו אלפא תטא, ארגון המתמטיקה הלאומי, לילדים בבוכהולץ קשה לספור את כמות המדליות שהם מביאים הביתה.

בוכהולץ חריג מבחינה נוספת. הנסיקה של נבחרת המתמטיקה מאז 2007 קרתה במקביל לגלישתה של ארה"ב למקום ה־37 בדירוג הבינלאומי האחרון של ביצועי מתמטיקה בקרב בני נוער, כשסין החלה לייצר לראשונה יותר דוקטורטים מאוניברסיטאות אמריקאיות.

כבן של כלכלן פרייזר מאמין בעקרון התחרות. הוא מסרב לכנות את תלמידי המתמטיקה של בוכהולץ 'מועדון', משום שהוא רוצה שיחשבו על עצמם כנבחרת. "מועדון זה ארגון חברתי", אמר. "נבחרת נפגשת כדי לנצח". והוא רצה לנצח.

כשנועץ במאמנים יריבים שהנבחרות שלהם הביסו בעקביות את בוכהולץ, נעשה פרייזר אובססיבי לגבי שאלה אחת: למה הילדים שם טובים יותר במתמטיקה? זה היה בגלל שהם לימדו בדרך אחרת לגמרי.

"לפי המודל הטיפוסי בכל בית ספר", אמר, "במהלך היום לומדים את הדברים המשעממים לבגרות, ואז אחרי שעות הלימודים מתאמנים על המקצועות התחרותיים". הדברים המשעממים לבגרות הם מבחינתו השינון והחזרה, שגורמים לפרייזר לרצות לאכול את המחשבון שלו. "החיים אינם כאלה".

את חוסר היעילות הזאת הוא חשב שיכול לנצח. "המחשבה שלי הייתה שאגלה מה עושים הטובים ביותר ואז אנסה להבין מהם הכשלים במודל", אמר. בגיבוי מנהל בית הספר ושיתוף הפעולה של הממונים עליו ניגש למשימה של חידוש מחלקת המתמטיקה בבוכהולץ, הנהיג מערכת שעות משלו והחל במצוד אחר כישרונות צעירים.

פרייזר מאמין שהדרך לנבחרת המתמטיקה של התיכון חייבת להתחיל הרבה לפני שמגיעים לגיל הזה, ולכן הוא מחפש מועמדים בבתי ספר יסודיים ומכוון אותם לתגבור לימודי מתמטיקה בחטיבת הביניים. "לא הייתם תופסים ילד בכיתה ט' שמעולם לא שיחק פוטבול ומצפים שיהיה שחקן פוטבול טוב בתיכון", אמר. "מבחינת רוב הילדים האלה זה הפוטבול שלהם".

התובנה של פרייזר הייתה לחבר ארבע רמות של חינוך: הילדים שהוא מוצא בבתי ספר יסודיים מתפתחים בשיעורים של חטיבת הביניים, מתחרים בגיל תיכון ומקבלים שיעורים מיוחדים ממרצים באוניברסיטאות שהוא מביא לקמפוס של בוכהולץ. מרגע שהמערכת הזאת החלה לעבוד, הנבחרת התחילה לנצח ולא הפסיקה.

במקום לתרגל, להתייעל

ומתברר שהיה עוד ערך בהשמת חבורה של ילדים חכמים באותו החדר: הם מרגישים שהם מוסמכים להחכים זה את זה.

חלק מהילדים המחוננים מגיעים לתוכנית של פרייזר בקלות יחסית, שכן ההורים שלהם עובדים באוניברסיטת פלורידה הקרובה והם מנסים להיכנס לרדאר שלו. אחרים הוא מוצא בעצמו: הוא מסתכל על תוצאות מבחני מתמטיקה של תלמידים במחוז שלו, עוקב אחר הנתונים ומנסה לעניין את מי שיש להם הישגים טובים. כמה מהאנשים שגילה בעזרת גיליונות האקסל שלו בגרו מאז עם תארים במתמטיקה מ־MIT והחלו לעבוד בוול סטריט בעצמם.

מי שמתקבלים לתוכנית נכנסים לכיתה אחת, שבה לומדים באופן מואץ אלגברה תחרותית, גיאומטריה וחשבון. פרייזר בעצם מכופף את הכללים כדי לעבור מהר יותר על חומר קשה יותר ולהכניס יותר משנתיים של לימודי מתמטיקה לשנת לימודים אחת. "אני מכסה כל מה שהמדינה דורשת שאכסה", אמר. "אבל אין מגבלה על לימוד חומר נוסף".

ההבדל הגדול בין כיתה רגילה שלומדת לבגרות במתמטיקה לבין הכיתה של פרייזר הוא הדרך שבה תלמידים ניגשים לבעיות מסובכות. הוא מלמד דיוק, אבל גם מהירות, בגלל שמבחנים תחרותיים נעשים על זמן. הוא מאמין שזיהוי דפוסים הוא כישרון שימושי יותר משכפול שאלות שהתלמידים כנראה ראו בשיעורי הבית ערב קודם לכן.

הנה דוגמה בסיסית מחידה מתמטית מפורסמת: מה סכום כל המספרים השלמים מ־1 עד 100? ניתן להגיע לתשובה בפשטות באמצעות הקשת כל המספרים במחשבון, אבל תלמידים שלמדו לחשוב מחוץ לקופסה יחפשו באופן אינסטינקטיבי סימטריה. הם יראו שזוגות של 1+100 ו־2+99 ו־3+98 נותנים את אותו הסכום ופשוט יכפילו 101 ב־50. הם יקבלו את התשובה הנכונה, 5,050, בשבריר מהזמן שהיה נדרש להם כדי לחשב את זה במחשבון.

"כולם חושבים שצריך לתרגל כל הזמן. אבל זה לא נכון. אנחנו צריכים להשתמש בזמן שלנו ביעילות", אמר פרייזר, בזמן שהתלמידים שלו חרשו על בעיות בחופשת הקיץ שלהם. המשמעות של להשתמש בזמן ביעילות היא לנצל את הקיץ. ארבע שעות ביום חמישה ימים בשבוע בזמן החופש זה יותר מ־80 שעות של אימונים.

ללמוד בכנסייה בזמן הקורונה

ביום שבו ביקרתי בבוכהולץ פרייזר לא הגיע, הוא לימד בחטיבה. במקומו הייתה מורה כריזמטית ליד הלוח, קייטי, תלמידת שנה א'.

אחת השיטות של פרייזר לעשות משהו שרבים חושבים שאינו אפשרי היא להפוך את המתמטיקה לכיף. עבור ילדים הדבר הכי מגניב הוא להיות עם מישהו שגדול מהם, אז הצעירים שם גם כדי להרשים את הסטודנטים שהם מעריצים; התיכוניסטים מקבלים הכרה על הזמן שלהם בשעות שירות לקהילה. המודל זול, חדשני ויעיל מאוד. זה כאילו בילי בין (מנהל קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס) ניהל נבחרת מתמטיקה.

טימותי ג'ין, תלמיד לשעבר מבוכהולץ שיש לו ציונים מבטיחים באוניברסיטה, לא ממש התלהב מהמחשבה להתעורר מוקדם בבוקר ללימודי מתמטיקה כשהיה בחטיבת הביניים. "ברור שחשבתי: אוי, זה הולך להיות עוד שיעור משעמם במתמטיקה", אמר. אבל במהרה הבין שהוא טועה.

היילי לין, תלמידת בוכהולץ, יודעת איך אימון במתמטיקה נשמע לאנשים. אבל עבורה זה אחרת. "זה לא כאילו 'אוי אלוהים, אני חייבת לעשות מתמטיקה'". היא אוהבת את שיתוף הפעולה שבתחרות ומאתגרת את עצמה נגד הטובים ביותר. "חשבתי שאני נורא טובה במתמטיקה", אמרה, "ואז הגעתי לכאן" (פרייזר מתאר אותה כאחת מהתלמידות הטובות ביותר במתמטיקה בארה"ב).

עבור מישהו שתמיד מחפש את היתרון המגפה בהחלט נתנה לפרייזר הזדמנות. אחרי סגירות בתי הספר בתחילת 2020 הוא חשש משיבושים נוספים ב־2021, אז קיבל החלטה מעניינת: הוא התפטר מבוכהולץ - והמשיך ללמד.

הוא שכר אגף ריק בכנסייה שלו ואמר להורים שהוא ילמד את החומר הרגיל כאילו מדובר בשנת לימודים נורמלית. מי שפחות הסתדר לו להגיע לשם - למרות שהציע להורים לעשות סבב הסעות לבוכהולץ ובחזרה - יכול היה ללמוד מרחוק. פרייזר אומר שהזמין 145 תלמידים. החברים שלו חשבו שיבואו אליו 20 או 30. הכומר שלו היה אופטימי וצפה 80. בפועל הגיעו 140.

נבחרת המתמטיקה המשיכה לזכות בתארים הממלכתיים והלאומיים בשנה שעברה בפערים הגדולים ביותר מאז הוקמה התוכנית. יתרון הניצחון בתחרות הלאומית האחרונה של בוכהולץ היה 315 נקודות. בשנה שעברה ניצחה הנבחרת של פרייזר בפער של 920.

אלא שלמרות החירות המוחלטת מבירוקרטיה, פרייזר התגעגע לבית הספר מספיק כדי לחזור לכיתה הישנה שלו בדיוק בזמן שפוליטיקאים ברחבי המדינה החלו לשים לב. "תוכנית המתמטיקה בבוכהולץ צריכה לשמש כמודל לאומי לחיקוי לבתי ספר ומחוזות אחרים", אמר נציב החינוך של פלורידה מאני דיאז ג'וניור.

התלמידים טובים יותר מהמורה

ביולי האחרון נסע פרייזר עם 70 תלמידיו לכנס של מו אלפא תטא בוושינגטון. הם השתתפו באירועים קבוצתיים ופרטיים שעסקו בנושאים שונים - מהסתברויות וקומבינטוריקה עד משוואות דיפרנציאליות. הכוכב של הנבחרת השנה היה דווקא בנו הבכור ג'ייק, שהתחיל ללמוד במכללה בקיץ האחרון, אבל היו גם ילדי פלא צעירים יותר, כמו מר ג'ין וגברת לין, בין מאות התלמידים שתקפו את טופסי הבחינות.

פרייזר כבר שנים מנסה לפצח את הקוד להפוך תלמידים לטובים יותר במתמטיקה. הוא עדיין עובד על זה. אבל אחד המדדים להצלחה שלו הוא שהילדים הטובים ביותר בנבחרת שלו כעת טובים יותר ממנו.

"כל ילד באלבמה טוב יותר בפוטבול מניק סבן", אמר פרייזר על המאמן האגדי של נבחרת אוניברסיטת אלבמה שזכה במספר הגדול ביותר של אליפויות במכללות. "הוא פשוט יודע לנצח יותר טוב מכל אחד אחר בעולם".

בדרכם הביתה על האוטובוסים לפלורידה הוכתרה קבוצת המתמטיקה של בוכהולץ כאלופה הלאומית. שוב.