​בג"ץ ערוץ 14: בית המשפט העליון בשבתו ככותב טורי דעה לעיתון

לא פעם פסיקות בג"ץ נראות לאזרח מן השורה כמו טורי דעה שהוא רגיל לקרוא בעיתונים, עם הבדלים זניחים של שימוש מוגבר בסוגריים ובאורך הטור. לצערי, לא פעם האזרח צודק. דוגמה בולטת היא עתירת ערוץ 14 לבג"ץ נגד מרצ, בנוגע לסירוב המפלגה לאפשר לערוץ 14 לשדר ממטה המפלגה ביום הבחירות.

● איך הכלכלה תשרוד עם ממשלת קיצוניים? בן גביר והחרדים יתקרבו לקונצנזוס | טור סופ"ש
● לקראת המו"מ הקואליציוני: הקרבות שצפויים לנתניהו, ועל מה הוא לא יוותר | טור סופ"ש
● בארה"ב מגדירים את ממשלת נתניהו המסתמנת "משקולת כבדה על רגל ימין" | טור סופ"ש 
● הפיצול ודפוסי ההצבעה: הציבור הערבי אכן הכריע את הבחירות | טור סופ"ש

לדעתי, הסירוב היה ילדותי ולא כיבד את זהבה גלאון ומפלגתה. אדרבה, מרצ ראויה לביקורת ציבורית. הנה, אני כותב על כך בטור דעה. אבל השאלה היא למה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כותבת על כך טור דעה. מפלגה לא נותנת לערוץ טלוויזיה להיכנס למטה שלה ולשדר משם. מדוע זה קשור לבג"ץ?

ההליך כולו היה ביזארי. ראשית, מצד ערוץ 14 שמדבר נגד האקטיביזם השיפוטי ואז רץ לעתור לבג"ץ כשהוא בעצמו מודה שלא ממש מצא מקור חוקי שמאפשר הגשת עתירה שכזו נגד מפלגה. אולם, עיקר הביקורת צריכה להיות על שופטי בג"ץ: הנשיאה חיות, דפנה ברק־ארז ועוזי פוגלמן. העתירה הוגשה ב־30 לאוקטובר, והדיון התקיים למחרת בצהריים - שעות לפני פתיחת הקלפיות.

לחיות יש רקורד כאדם שמסוגל להשתיק בבוטות בא כוח שגולש לפוליטיקה בדיון בבג"ץ, אבל נראה כי בדיון הזה חיות עצמה החליטה להגג הגיגים פוליטיים. חיות דחקה בעו"ד אורי הברמן, שייצג את מרצ, לחזור בו מעמדת המפלגה. "מי כמו המפלגה שלכם שנושאת על דגלה ערכים דמוקרטיים צריכה להבין את זה", אמרה נשיאת העליון. אני אצביע לבונים החופשיים לפני שאצביע למרצ, סליחה מראש, אבל זה ציטוט מחפיר של נשיאת בית המשפט העליון. למרבה האבסורד והיפוך היוצרות, בא כוחה של מרצ ביקש כמה פעמים מחיות לא להתעסק בפוליטיקה.

במהלך הדיון, השופט פוגלמן "הודה" כי בג"ץ הוא לא הערכאה הנכונה לדון בעתירה. כאשר נציגתה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, שנגררה להליך הזה על ידי בג"ץ בניגוד לרצונה, העלתה את טענת הסמכות - השיב לה פוגלמן את המשפט הבא: "גבירתי צודקת, זה לא היה צריך להגיע לכאן, אך הוא הגיע לכאן. העתירה הגיעה". לא היה צריך להגיע, אך הגיע ומכיוון שהגיע - נקדיש שעתיים לשמיעת התיק שלא היה צריך להגיע, נכריח את היועמ"שית להתייצב לדיון, ונפסוק בתיק הזה שבכלל לא היה צריך להגיע.

היועמ"שית התמקדה בשאלת הסמכות

מלכתחילה, העתירה לא כוונה נגד היועמ"שית, אולם ברק־ארז דרשה את תגובתה ואת התייצבותה. בהרב־מיארה, שיש לה די צרות גם ככה - לא התלהבה בלשון המעטה מהכניסה למים העכורים האלה והחליטה שלא לגבש עמדה לגופו של עניין ולהסתפק, בעיקר, בשאלת הסמכות. שלושת השופטים לא הסכימו לכך, ודרשו תגובה לגופה של העתירה.

באת כוח היועמ"שית אמרה: "ההליך הקונקרטי הזה, אנו לא סבורים שצריכים לקבוע מסמרות... לא גיבשנו עמדה אופרטיבית". במילים אחרות: תעזבו אותנו, אנחנו לא צד להליך. השופטים הבינו את המסר, אך לא ויתרו ודרשו תגובה לגוף העתירה - תוך שהם עוקצים את היועמ"שית על סירובה להביע את עמדתה. באת כוח היועמ"שית ביקשה להפסיק את הדיון לצורך התייעצות עם בהרב־מיארה. לאחר ההפסקה, חזרה עם "עמדה מהותית" שאומרת כי "התשתית שהועמדה לרשותנו בתגובת מרצ לא מאפשרת לקבוע כי הונחו כאן טעמים כבדי משקל בעוצמה כזו כדי למנוע את השתתפות גופי התקשורת", אולם, הוסיפה: "אנו מדגישים כי היועצת לא נדרשה לסוגיה ולשאלות כבדות המשקל כאן". או, במילים אחרות: בבקשה תניחו לי.

השופטים לא הניחו לה ופסק הדין ניתן כמה שעות לאחר מכן, כאשר בג"ץ מקבל את העתירה. אגב, השופטים בחרו לצטט בפסק הדין מתוך הדיון רק את דברי היועמ"שית שתומכים בעמדת השופטים שהוצאו ממנה בכוח לא מתון והשמיטו מתוך פסק הדין את כל מה שלא התאים להם. טור דעה, כבר אמרתי?

ברק־ארז כתבה כי המתכונת שבה הוגשה העתירה מעוררת קשיים לא מבוטלים בנוגע לשאלת סמכות בג"ץ לדון בעתירה, אולם מיד הוסיפה: "איננו סבורים כי המקרה דנן מחייב הכרעה בכלל ההיבטים העקרוניים המתעוררים במישור הסמכות".

"מקרה בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים"

השופטת עוד כתבה כי "מקרה זה הוא בעל מאפיינים ציבוריים מובהקים ביותר, התומכים בהטלת חובות מנהליות על המפלגה ובראשן גם החובה לנהוג בשוויון ולכבד את חופש העיתונות". בהשתפכות נפש, היא ציינה: "אנו מצויים ערב פתיחת הקלפיות במדינת ישראל, כאשר לא ניתן להפריז בחשיבותה של העבודה העיתונאית בתקופת בחירות. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העניין התקשורתי הברור הקיים בסיקור מטות המפלגות ביום הבחירות".

כאדם שצפה בחייו בסיקור עיתונאי אחד או שניים מתוך מטה בחירות, ואף סיקר בעצמו את יום הבחירות מתוך מטה הבחירות - אני יכול להגיד כי אין בסיקור הזה מתוך מטה הבחירות שום תועלת וחשיבות עיתונאית. לוקיישן לשם הלוקיישן בלבד. אך גם אם כן - איזה זכות יש לערוץ 14 לכפות על מפלגה לתת לו לסקר אותה מבפנים? "משמעות החלטת מרצ היא חסימת דרכו של ערוץ 14 לבדו מפני סיקור האירוע, בד בבד עם מתן גישה חופשית לכל יתר כלי התקשורת, לרבות ערוצי הטלוויזיה המתחרים". אוקיי, לא יפה, אז מה? אם לטור הדעה שלי היה את אותו מספר עמודים של טור הדעה של ברק־ארז, הייתי מפרט כמה פסק הדין הזה, שבא כביכול להגן על חופש הביטוי של ערוץ תקשורת, הוא פתח חסר תקדים להתערבות ופגיעה בחופש הביטוי הפוליטי של המפלגות.

לא אחשוד חלילה בבג"ץ שפסק הדין הזה היה מהלך אסטרטגי בטיימינג גאוני בבחינת חיבוק דוב לערוץ 14 ולאגף הימני שחגג על פסק הדין הזה, ואשר עלול עוד לבכות ממנו מרה.

עיתונאים לא אמורים לשרת קמפיינים כוזבים

ועוד מילה קטנה על מרצ מכיוון אחר: המפלגה נפלה אל מתחת לאחוז החסימה. ביום הבחירות, ניהלו כמה מעמיתיי המזוהים עם "גוש השמאל" קמפיין כוזב על אחוז ההצבעה בחברה הערבית ועל מפלגות הערביות שנמצאות כולן מתחת לאחוז החסימה, במטרה להמריץ את האזרחים הערבים לצאת לקלפיות. בסופו של דבר, התברר כי שיעור ההצבעה בחברה הערבית דווקא עלה יפה בבחירות אלו. אבל הם, במקום לסקר את הבחירות, החליטו להנדס את הבחירות.

מי יודע, אולי נעשה כאן צדק פואטי, וקמפיין הגעוואלד נטל את הקולות שהיו חסרים למרצ והעביר אותם לחד"ש, רע"מ ובל"ד. בבחירות 2019א', כמה מעמיתיי המזוהים עם הליכוד עשו קמפיין כוזב מהכיוון השני על כך שאם הליכוד לא תהיה המפלגה הגדולה - גנץ יהיה ראש הממשלה. יש להניח כי הימין החדש איבד, בלי כוונה, הרבה יותר מ־1,400 קולות שהיו חסרים לו. גוש נתניהו איבד את הרוב שהיה במרחק נגיעה. אולי היושב במרומים רומז שכדאי שעיתונאים יתמקדו בעיתונות ופחות בקמפיינים פוליטיים?