באמירויות ממתינים לממשלה החדשה, ומצפים שעסקת הפניקס תסלול דרך לבאות

רכישת חברת הביטוח הישראלית על ידי קרן ההשקעות מאבו דאבי עשויה להיות פריצת דרך עבור גופים פיננסיים רבים • ההערכה באמירויות היא שהממשלה החדשה לא תערים קשיים בפני אישורה • וגם: מה המשמעות האמיתית מאחורי דרישות יהדות התורה במו"מ הקואליציוני?

טחנון בין זאיד, מנהל את קרן העושר ADQ של אבו דאבי / צילום: Associated Press, WAM
טחנון בין זאיד, מנהל את קרן העושר ADQ של אבו דאבי / צילום: Associated Press, WAM

קשה להמעיט מחשיבותה של רכישת רבע ממניות הפניקס על ידי קרן ההשקעות והאחזקות ADQ מאיחוד האמירויות, בבעלותו של טחנון בין זאיד - אחיו של השליט מוחמד בין זאיד. בחודש האחרון תיבת הדואר האלקטרוני והסלולרי שלי התמלאו בהודעות ובהזמנות לאירועים כלכליים מסחריים ועסקיים בין ישראל לאמירויות. השטף הזה אינו מקרי. הוא תוצאה של הבשלה של תהליכים עמוקים יותר ביחסים בין שתי המדינות.

חקיקה פרסונלית והבטחות למכביר: נתניהו מסתבך והשבעת הממשלה מתרחקת | טור סופ"ש
הבלמים והאיזונים של ממשלת נתניהו השישית הם לא שופטי בג"ץ אלא הבוחרים | טור סופ"ש

באמירויות ממתינים להקמת הממשלה החדשה

בשיחה שערכתי לאחרונה עם בכיר מהאמירויות, הוא סיפר לי על שינוי הכיוון. תחילה, המחשבה הייתה להשקיע בתחומי התשתיות והאנרגיה. אבל באמירויות נתקלו ברגולציה והביורוקרטיה הישראלית, מה שבין היתר הוביל לנסיגת ענקית הנמלים DP World האמירתית ממכרז הפרטת נמל חיפה.

כעת, עסקת הפניקס מבשרת על מה שעתיד לבוא ביחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, בהנחה שתאושר לבסוף, הן בהיקפים והן בתחומי ההשקעות העתידיים.

בינתיים, באמירויות ממתינים לאישור לעסקה על ידי הצד הישראלי, לרבות על ידי הדרג הפוליטי, ימים ספורים לפני ההשבעה הצפויה של הממשלה החדשה. באמירויות מרוצים מההכרעה הפוליטית בישראל, משתי סיבות: ראשית, בגלל כינונה של ממשלה יציבה הנחוצה לקידום היחסים המדיניים והכלכליים. שנית, גם בגלל חזרתו של בנימין נתניהו ללשכת ראש הממשלה, האיש שחתם עימם את הסכמי אברהם, בין היתר לאור קשריו בעולם ועמדתו מול איראן.

נתניהו מצידו, רואה בהסכמים את גולת הכותרת של כהונותיו, ומכריז בכל הזדמנות אפשרית על הרצון לפתח את היחסים עם מדינות המפרץ. לפיכך, עסקת הפניקס מהווה מעין סגירת מעגל עבורו. האינטרס המדיני המובהק של נתניהו יהיה לא להערים קשיים על העסקה הזו, ולאשר אותה בהקדם. אין צורך להכביר מילים על המכה המדינית והכלכלית הקשה במקרה שהעסקה תבוטל.

לדברי גורם ישראלי בכיר, להחלטה הזו יש משמעויות רבות על המדיניות. הוא מדגיש כי הסוגיה המדינית אסטרטגית היא אולי הדבר החשוב ביותר לנתניהו, ומיד לאחר השבעת הממשלה, ראש הממשלה המיועד יכנס בעובי הקורה.

בהנחה שהעסקה תאושר, היא תחשב לפריצת דרך גודלה עבור גופים פיננסיים, חברות טכנולוגיה וגופים עסקיים ותעשייתיים נוספים במשק הישראלי. יתרה מכך, באמירויות מצפים שהעסקה תסלול דרך לאמירויות עצמם, ובכל עסקת רכישה החברה הנרכשת תייסד פעילות גם באמירויות. למשל, לא מן הנמנע שפניקס תפתח משרד השקעות באבו דאבי.

הדרישות מרחיקות לכת של המפלגות החרדיות

פעם נטבע המונח "גועליציה" על ידי ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, בהקשר של דרישות מפלגות קטנות וסקטוריאליות כדי להבטיח את תמיכתן בקואליציה. נדמה שאין מנוס מלשחזר אותו, שכן מפלגות הימין והחרדים מנסות גם הפעם להגשים כל שאיפה, ולו מופרכת ופוגענית ככל שתהיה, ממפלגת השלטון העתידית - הליכוד.

התנאים שהציבו החרדים מפתיעים מעט יותר מאלו של יתר השותפות. בעבר, הדרישות של נציגיהן היו במסגרת הסכמי הסטטוס קוו בענייני דת־מדינה ונגעו לטיפול בבעיות המגזר. אולם הפעם, לפחות על הנייר, הן הרבה מעבר לכך, ונדמה שנועדו לקבע שינויים דרמטיים בחברה הישראלית.

עצם הגשתן מהווה שינוי מהותי בגישת המפלגות החרדיות, שעד כה נזהרו במידה מסוימת מלדרוך על יותר מדי בהונות.

ואם נפסח על כמה מהתנאים שהציבו, שחלקם מוצדקים, ועל נושאים מגזריים בענייני שיכון, שבקרב החרדים משבר הדיור חמור אף יותר, נצטרך להתעכב על הסוגיה הכלכלית המשמעותית ביותר - מעורבותם, או נכון יותר חוסר מעורבותם, של מחצית מהגברים החרדים במשק. חוסר התרומה פוגע בצמיחת מהמשק, ומהווה משקולת לא קטנה על התפתחותו.

"יש הזדמנות למנהיגים הפוליטיים של הציבור החרדי להגשים ולבסס את מעמד החרדים במדינה לאורך שנים", טען השבוע בפניי אחד מנציגי הציבור החרדי בכנסת. "במצוות הרבנים, זה היעד העיקרי, והאמצעי הוא חוק גיוס שיוריד מהצעירים החרדים את החרב שמעל ראשם אחת ולתמיד".

בתגובה, שאלתי אותו האם בתוך חוק הגיוס המפלגות החרדיות מתכוונת להכניס אפשרות כניסה לשוק העבודה או לימודי מקצוע בגיל צעיר. "לא. הכוונה היא לשחררם ללימוד בישיבות עד גיל 24 לפחות, ומי שירצה ימשיך לגיל 28", אותו גורם השיב.

נכון לשעת כתיבת הטור, הוויכוח בין יהדות התורה לליכוד ממשיך. בליכוד רוצים חוק גיוס מקיף יותר, שיהיה מבוסס על המתכונת שהייתה בסמוך לבחירות 2019, שאליה כבר הסכימו החרדים. בשלב זה, ביהדות התורה מסרבים להצעות הליכוד, ומבקשים לקבוע חוק גיוס עם מכסות שתקבע הממשלה לגיוס חרדים וללא עיצומים ממשיים.

לא מעט מנהלים בציבור החרדי ואישי ציבור העוסקים בהכוונה של גברים חרדים לעבודה תולשים את שערותיהם בשל הגישה הזו. איש תקשורת חרדי ותיק אמר לי השבוע: "הם מציבים דרישות כאלו כי הם מזהים הזדמנות לשנות סדרי עולם לטווח ארוך, הזדמנות שאולי לא תחזור. הם לא רואים את המשמעות הכלכלית של המהלך, את הנצחת העוני. הם מעריכים כי אפשר יהיה להסתדר וגם להרחיב את הסיוע מהמדינה".

נתניהו, מי שבעבר התעמת עם החרדים על קיצוץ הקצבאות, מבין את תמונת המצב טוב מכולם. הניסיון הוא למזער נזקים, למנוע קיבוע מלא של הדרישות לטווח ארוך, ולעשות תיקון באמצעות הסדר נרחב שיכלול גם שירות מסוים של הצעירים החרדים. אבל הוא יודע כי המשימה הזו כמעט בלתי אפשרית.