שלוש שנים ונגיף אחד: הדיקטטור ניצח, סין הפסידה

מגפת הקורונה פרצה בסין בסוף 2019, והתחילה להתפשט לשאר העולם לפני שלוש שנים. באביב 2020 השתרר הרושם הברור, שסין, בניגוד לשאר העולם, יכלה לנגיף.

אני מדפדף בעיתוני הזמן ההוא, ומוצא ידיעה מ־8 באפריל 2020 על התמרתה מעוררת ההשתאות של ווהאן. היא העיר התשיעית בגודלה, שהנגיף בקע מן ה"שוק הרטוב" שלה, זה המציע בעלי חיים אקזוטיים לאכילה ולשחיטה. "מכוניות זורמות אל העיר ומתוכה, הרכבות והמטוסים חידשו את פעולתם, חודשיים ויותר לאחר שהשלטונות סגרו את העיר כדי למנוע את התפשטות הנגיף", נכתב.

● שיעור מתאצ'ר לנתניהו: כך תגיע לפעם השביעית | פרשנות
● מלחמה ושלום בידי שי ופוטין: שני הדיקטטורים שחורצים את גורל העולם | פרשנות
● הפרדוקס היווני: המדינה מתגאה במהפך כלכלי. האזרחים לא מרגישים את זה בכיס

העולם החיצון התקשה להאמין. אלה היו הימים הקודרים ביותר של המגפה באמריקה ובאירופה. חדרי המתים, מניו יורק עד מילאנו, עלו על גדותיהם. הפעילות הכלכלית פחתה במידה כזאת שהערים עכורות האוויר ביותר עלי אדמות נעשו פתאום ראויות לנשימה. אבל הסינים חזרו והפגינו מה שהתחוור והלך בשנים הקודמות: למשטרם הסמכותני יש עדיפות ברורה על פני הדמוקרטיות המערביות.

הסכמה רחבה השתררה, שהם יכלו לקורונה בזכות ארגון יעיל ומשמעת פנומנלית. סין הייתה הראשונה שנחלצה ממיתון חריף ועברה אל צמיחה; היא לימדה את המערב המפונק והדקדנטי פרק בהלכות מדינה.

בצד הנכון של ההיסטוריה

הדיקטטורה הסינית מעולם לא הייתה פופולרית יותר. עיניים מעריצות נתלו בה, בוודאי בארצות שתמיד חיפשו תירוץ לא להיות דמוקרטיות, אבל אפילו במערב הדמוקרטי. הנה כי כן המשטר הסיני עמד במבחן העיקרי שבו כל משטר צריך לעמוד: דאגה לבריאותם של נתיניו ולרווחתם. מה כל כך חשוב בבחירות, המניבות מבוי סתום פעם אחר פעם, בארץ אחר ארץ.

הדיקטטור שי ג'ינפינג, בשנה השמינית של שלטונו, עם כוונה ברורה להישאר מעבר ל-10 השנים הנקובות בחוקה, היה שקוע באופוריה. ביולי 2020 הוא הכריז באוזני מנהלי תעשייה בכירים, כי סין "נמצאת בצד הנכון של ההיסטוריה", ניסוח חביב משכבר הימים על מרקסיסטים.

ידו של הדיקטטור נשארה לפותה סביב צווארה של סין. מדיניות ה"אפס־קורונה" שלו הוסיפה להנחות את הממשלה. התוצאות היו מבטיחות מאוד מבחינה רפואית, לפחות על סמך הסטטיסטיקה הרשמית. אבל התוצאות האנושיות עוררו מידה גוברת של אי נוחות. צילום מפורסם מנובמבר 2021 הראה אלפים לכודים בתוך המתחם של דיסנילנד בשנגחאי, לאחר שאדם אחד ויחיד נמצא נשא קורונה.

פחות או יותר מן היום המבעית ההוא בשנגחאי התחילו להתחוור זוועות מדיניות האפס־קורונה: בתי ספר סגורים, רכבות נעצרות ונוסעיהן מפונים למתקני בידוד, סיפור מזעזע אחד על פעוט ש-100 מטושים ננעצו בנחיריו. אחר כך באו סרטוני הווידיאו משנגחאי של המוני תושבים נעולים בדירותיהם הזעירות, זועקים אלה אל אלה ממרפסותיהם. באפריל 2022 באו ידיעות שתושבי שנגחאי מגבילים את כמויות המזון שהם צורכים. בו בחודש הוסרט מעופו של רחפן נושא רמקולים, שהגיח אל שמי הכרך הענקי לעת ערב, כדי להזכיר לתושביו את חובת הציות המלא.

עריצותו של שי ג'ינפינג עמדה בעינה. המשטר הוסיף לברך את עצמו על גודל השגיו בביעור המגפה, והברכות העצימו בואכה אוקטובר 2022. הוועידה החמש־שנתית של המפלגה הקומוניסטית עמדה להאריך את המנדט של המזכיר הכללי בחמש שנים נוספות, בדרך אל הנצח.

ערב הוועידה באה הידיעה על מנוסת עובדים ממפעל ההרכבה הגדולֿ ביותר של אפל בסין, בעיר ג'נגג'ו, שמתגוררים בה כ־10 מיליון בני אדם. העיר נסגרה חלקית לאחר שנמצאו בה 167 נשאים. הנמלטים לא רצו להילכד במפעל למי-יודע-כמה-זמן. הם צעדו ברגל למחוזות חפצם, רחוקים כאשר היו, כדי שמדינת המשטרה הכול-יכולה לא תאתר אותם ברכבות או באוטובוסים.

עסקת החבילה

מראית העין של הניצחון על הקורונה התפוגגה למרבה הנוחיות מייד לאחר ששי ג'ינפינג חזר והומלך על המפלגה (הוא מחזיק גם בתואר "יושב ראש המדינה", המתורגם "נשיא", אבל כוחו נובע מכהונותיו המפלגתיות). מדינת המשטרה, היושבת בכיסו של כל סיני ובתוך ארנקו, לא הצליחה למנוע מחאות ספונטניות ברחובות נגד משטר האפס־קורונה. המפגינים קיבלו עליהם סיכונים איומים בעצם נוכחותם, שלא לדבר על הנפת שלטים, או על קריאת קריאות. זה משטר חסר רחמים, המפחד פחד מוות מפני כל רמז של ספונטניות. הוא הפגין כושר ולהיטות לדכא רמזים, או אפילו רמזי־רמזים, כל אימת שהופיעו, או כל אימת שהיה נדמה לו שהם מופיעים.

העריץ נבהל. בן לילה, הוא ויתר על אפס־קורונה. ההגבלות הוסרו. אין עוד בידוד, ואין עוד בדיקות חובה.

הערכה רשמית שדלפה הראתה כי בשלושת השבועות הראשונים של דצמבר, 250 מיליון סינים נדבקו בנגיף, בהם מחצית מ־22 מיליון תושבי בייג'ינג. יותר משליש בני 80 ומעלה לא חוסנו. במחלקות לטיפול נמרץ יש די מיטות כדי להכיל ארבעה מכל 100,000 סינים.

עסקת החבילה המהוללת של הדיקטטורה עם נתיניה הייתה שגשוג וביטחון אישי תמורת ויתור קבוע על חירויות פוליטיות. הדיקטטורה ניסתה לשכנע את העולם כולו, שהיא פיתחה חלופה מעשית, רעיונית ואפילו מוסרית לדמוקרטיה המערבית. היא הראתה שהיא יכולה לנהל את חייהם של 1.4 מיליארד בני אדם מראשה המחודד מאוד של פירמידה.

קשי עורפה של הדיקטטורה גובה עכשיו מחיר כבד. זה המחיר הנגבה מכל חברה שבה נאסר שיח גלוי, וחילופי רעיונות מסכנים את מחליפיהם. הדיקטטורה הסינית לא עמדה בעסקת החבילה. עכשיו נשארים לה רק כידוניה, אם כי אין מקום לפקפק שהיא תעשה בהם שימוש נרחב ותכוף.