הפיגוע הנוראי: ממה חוששים כוחות הביטחון?

התשובה הקלה, קלה מדי, היא שהפיגוע הנוראי אתמול בשכונת נווה יעקב בצפונה של ירושלים, הוא תגובה להרג עשרה פלסטינים, מהם תשעה מחבלים חמושים, יום קודם לכן בג'נין. המחבל שעשה את הפיגוע, ח'יירי עלאקם, הוא תושב שכונת א-טור שבמזרח ירושלים, צעיר שככל הידוע לא היה מוכר לזרועות הביטחון וללא עבר ביטחוני. כלומר הסברה היא שמדובר בפיגוע יחידים, עם השראה של המצב, ואולי של אירוע זה או אחר.

אלא שזו כאמור תשובה קלה שנמצאת מתחת לפנס. לפי נתוני השב"כ, בכל רגע נתון יש מאות אם לא אלפי פלסטינים חמושים בסוגים שונים של כלי נשק, או אפילו רק בסכינים, שאם תיקרה בפניהם ההזדמנות, יצאו לרצוח יהודים. לעשות "עמליה", פעולה, ובשפתנו פיגוע. רובם חברי ארגוני הטרור של החמאס והג'יהאד האיסלמי אבל יש בהם גם אנשי הפתח ארגונו של אבו מאזן יושב ראש הרשות. מלבדם יש עשרות רבות אולי מאות של פלסטינים שהם פוטנציאל לפיגועי בודדים, כאלה שהיה להם קשר כלשהו לארגונים אבל הם לא פעילים מובהקים בהם, כאלה שיש להם לעתים סיבה אישית (סבו של המחבל מאמש נרצח על ידי יהודי לפני 25 שנה בירושלים) או אמונה דתית יוקדת שלובתה במסגד ליד הבית.

הנכונות הזו לצאת לפיגועים ולרצוח יהודים, נובעת קודם כל מעצם המאבק ביהודים על אדמת הקודש, מאבק שהמשתתפים בו זוכים לתהילה. אבל היא נובעת גם מכך שהתהילה הזו איננה סתם תחושה לאומית עמומה. זו תהילה שמועצמת ושרים לה שירי הלל מגן הילדים דרך ספרי הלימוד בבתי הספר ועד לזיקנה. המחבל המתועב ביותר שרוצח תינוקות ונשים בהריון, זוכה יחד עם משפחתו לכבוד עצום, לתהילת עולמים ולכסף רב ברחוב הפלסטיני ובממסד שלו. ממש כאילו לחם בקרב מול חיילים חמושים. ודי לראות את ביטויי השמחה ההמוניים בכל הערים הפלסטיניות, ובכמה וכמה ממדינות ערב.

כשהשכר והתהילה מובטחים, הנשק זמין וסיבות מצויות בשפע, אך פלא הוא שאין הרבה יותר פיגועים. אחת מהסיבות לפלא היא יעילותם של כוחות הביטחון. השב"כ בהיבט המודיעיני המצליח לנטר את רוב הפיגועים בטרם התרחשו ולנטרל את מי שהיו בדרך אליהם.

חשש במערכת הביטחונית מפיגועי השראה

זה מה שקרה ביום חמישי במחנה הפליטים בג'נין. מידע מודיעיני מדויק מאוד הוליך לבית שבו שהו מחבלים שהיו בדרכם לפיגוע. שלושה מהם נהרגו, עוד אחד נתפס, ועוד חמישה נהרגו כשנכנסו לקרב עם כוחות הביטחון - הימ"מ, מסתערבי משמר הגבול והיחידות המיוחדות של צה"ל. אין הרבה צבאות בעולם וזרועות מודיעיניות המסוגלות לבצע מבצע שכזה, בלי שריטה לחייל. אין צבא בעולם שיעשה מבצע כזה בלי עשרות הרוגים בקרב האזרחים הלא מעורבים. בג'נין נהרגה אישה שנקלעה לאש בין המחבלים הפלסטינים לחיילים.

האם זה מה שגרם לח'יירי עלאקם לצאת ולטבוח במתפללי בית כנסת? ברמה המיידית, אולי כן, אולי. אבל ח'יירי היה כבר "מתודלק" זמן רב קודם לכן בשנאת יהודים, השיג את הנשק ורק חיכה להזדמנות טובה. יש מי שיאשים את הממשלה הנכנסת ואת החשש מצעדיהם של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. כפי שלא היה זה נכון בפיגועים שהיו בתקופת הממשלה הקודמת, כך אין זה נכון כעת. ואם מדובר במפגע בודד, גם להצהרתו של אבו מאזן על ניתוק הקשרים הביטחוניים עם ישראל אין משמעות ממשית.

מה עכשיו? ברמה הטקטית צפוי כי השב"כ יצליח להתחקות אחר מקור הנשק, ויתכן אף שיגלה קשר לאחד מהארגונים אבל החקירה הזו כבר בעצם פחות חשובה. החשש בכוחות הביטחון הוא ראשית מגל של מה שמכונה פיגועי השראה, ולכן עשויים לבוא צעדים ביטחוניים באזורים רגישים, ובעיקר בירושלים - במיקוד של מזרח העיר. השב"כ יגביר את מאמצי הניטור והאמצעים המוכוונים למחבלים בודדים, אף שזו משימה סבוכה במיוחד. ברמה האסטרטגית אין הרבה מה לעשות לאור התנהלותה וחולשתה של הרשות הפלסטינית והעומד בראשה. סביר שלמרות ההצהרה על ניתוק היחסים הביטחוניים אלה יישמרו ברמת מפקדי הגזרות השונות, וכך גם הקשר בין גורמי המודיעין (זה עובד טוב בהרבה מ"פאודה"). חשש נוסף הוא כי הארגונים הפלסטינים, ובעיקר הג'יהאד האיסלמי, ימשיך לנסות להוציא פיגועי נקמה על הרג אנשיו בג'נין, וזה עשוי לקרות בעיקר בכבישי יו"ש.

צה"ל, המשטרה, משמר הגבול והשב"כ נמצאים במצב של כוננות גבוהה כדי למנוע חזרה של גל הפיגועים שהיה לפני פחות משנה בערי ישראל.