הצצה למציאות שבה מי שעומד בדרכה של הממשלה נרמס

 "אני נדהם", אומר פרופ' דני פפרמן על הכוונה למנות את יוסי שלי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, לממלא מקום הסטטיסטיקן הלאומי וראש הלמ"ס. הכוונה למנות את שלי, פעיל ליכוד בעברו, נבדקה ונגנזה כמעט מיידית - אחרי פרסום ב'כאן 11', ברביעי בערב. 

● לידיעת ציבור הפורשים לפנסיה: המדינה מתכוונת לקחת מכם יותר מס 
● שאלנו את כלי ה-AI של מיקרוסופט מתי יירדו המחירים בישראל | בדיקת גלובס
● הסכם צה"ל והאוצר: השכר בקבע יעלה, השירות יקוצר ומה יקרה לפנסיות? | בלעדי 

"אני מקווה שמה שקרה כאן הוא הרבה מהומה על לא מאומה", אומר לגלובס פפרמן, מי שעמד בעצמו בראש הלמ"ס במשך כתשע שנים, עד אפריל 2022. בראש הלמ"ס, הוא מסביר, צריך לעמוד אדם עם רקע מדעי מתאים. "הלמ"ס זה ארגון סופר מקצועי, עם המון מתודולוגיה שצריך לעסוק בה", שלא לדבר על למעלה מ־1200 עובדים. מינוי של אדם פוליטי, הוא אומר, "זה פשוט לא ייתכן, יהיה האיש אשר יהיה".

פפרמן עצמו הוא פרופ' (אמריטוס) לסטטיסטיקה, ומגיע עם רקע מדעי. גם קודמיו היו כאלה. הוא אישית מעיד שנהנה בתפקידו מעצמאות מוחלטת, ומעולם לא הייתה התערבות "במה מפרסמים, ואיך מפרסמים".

הלמ"ס הוא אולי לא גוף שתופס יותר מדי מקום במחשבותיהם של אזרחים מהשורה. אבל כמו שפפרמן אומר, הוא "מקור הנתונים של מדינת ישראל". אלה נתונים, הוא מדגיש, שרלוונטים לא רק למשרדי הממשלה או לבנק ישראל, אלא גם סתם לאנשים שרוצים לעבור דירה, ומנסים לברר מידע על בית הספר בשכונה החדשה.

הפרסום על האפשרות שאדם פוליטי ימונה לסטטיסטיקאי לאומי לא הגיח לחלל ריק. הוא מצטרף לשורה של התפתחויות השבוע - מהחלטת ועדת הכנסת לפיה "אין כל קשר בין הרפורמה המשפטית לבין כלכלת ישראל", ועד הציוץ של שר החוץ אלי כהן, בו הוא ביקש משר האוצר סמוטריץ' לגבש מתווה להפסקת עליות הריבית על המשכנתה. הגבולות בין המקצועי והפוליטי מאותגרים פעם אחרי פעם. כשברקע, כמובן, המהפכה המשפטית.

"עצמאות קדושה"

איך הדברים משתלבים? "בנק ישראל כמו הלמ"ס, כמו ביטוח לאומי, כמו משרד מבקר המדינה, זה הכל משרדים מקצועיים פרופר", אומר פפרמן. "אין ספק שצריך להשאיר אותם מחוץ למשחק הזה. גם ראש הממשלה התיייחס לבנק ישראל, שהעצמאות שלו קדושה בעיניו - וכך צריך להיום גם בקשר ללמ"ס וכל המוסדות האחרים שציינתי".

"בעולם ודאי לא היו מקבלים דבר כזה בברכה", אומר פפרמן, כשאני שואל איך צעד כזה יכול היה להיתפס. "יש תקדימים. בטורקיה פיטרו את ראש הלמ"ס שלהם בזמנו, בארגנטינה, כבר לפני כמה וכמה שנים, וגם ביוון. וכל העולם הסטטיסטי העולמי הזדעק".

זה בדיוק העניין: אנחנו מכירים דפוסים כאלה ממקומות אחרים בעולם, בהם הרשות המבצעת יצאה למסע לצבירת עוד כוח. האזכור של טורקיה שלח אותי בחזרה לדבריו של פרופ' דני רודריק, הכלכלן הנודע מהרווארד, בכנס שאירחה האגודה הישראלית לכלכלה לפני שבועיים. רודריק, במקור מטורקיה, תיאר איך שלטון היחיד של ארדואן כרוך בסלידה ממומחיות, הכחשת קיומן של מגבלות כלכליות, וניסיון להחליש "סוכנויות מרסנות" - שיכולות לעמוד בדרכה של המדיניות הממשלתית.

אנחנו לא שם עדיין. עדות לכך הייתה באזהרה של הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, במסמכי תוכנית התקציב התלת שנתית לממשלה. "ככל שהרפורמה המשפטית תיתפס על ידי השוק כפוגעת בעצמאות מוסדות המדינה... הדבר עלול לפגוע בפעילות הכלכלית במשק". אזהרה מאופקת למדי, אבל הפוכה ממה שנתניהו היה רוצה לשמוע.

יוסי שלי לא ימונה לתפקיד, אבל הדפוס החוזר הזה מספק לנו הצצה למציאות אפשרית אחרת שבה כל מי שמרסן את המדיניות הממשלתית מוחלש. זו לא המציאות שלנו, אבל לא ברור כמה היא רחוקה.