הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון־סיכון אלף

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי

פרשת השבוע השמינית בספר שמות, פרשת תְּצַוֶּה, מרחיבה בהכנת בגדי הכוהנים בכלל, ובגדי הכוהן הגדול בפרט: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי. וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ" (שמות כ"ח).

בגדים יקרים עלולים להיראות כהטבה, ובמיוחד כשמדובר באהרון, אחיו של משה מנהיג העם. לכן, התורה עוברת מלשון יחיד: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן", ללשון רבים: "וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן". משה קיבל הנחיה כללית להכין בגדים מכובדים ומפוארים, אך עליו להעביר את הביצוע לאחרים. משה ינחה את חכמי הלב, אנשי המקצוע, והם יכינו את בגדי אהרון ובניו.

כל החלטה המשפיעה ישירות על עלות הבגדים, עיצובם או החומרים היקרים, הועברה לסמכות קבוצת אחראים בלתי תלויים, שאינם מההנהגה הפוליטית. הם יעשו במלאכה ויפקחו זה על זה, כדי למנוע שחיתות שלטונית או טובות הנאה בדמות בגדים ומתנות.

מה נחשב "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת"?

הרלב״ג הסביר את הפסיכולוגיה מאחורי החשש: "והם יקחו את הזהב - רוצה לומר החכמים העושים המלאכה… והיה זה כן, לפי שהאדם לא יחשוב שיעשה עוון גדול כשייקח לעצמו מהממון שהוא מושל בו". ההפרדה בין משרת הציבור להחלטות הנוגעות לענייניו, מבטאת שאכן מדובר בשירות הציבור ולא בדאגה לאינטרסים פרטיים או למקורבים.

תומס ג'פרסון, מהאבות המייסדים של ארה"ב ונשיאה השלישי, הכריז: "תפקידים ציבוריים לא נועדו לשרת צרכים פרטיים". הקביעה של חכמים: "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם" (בבלי, סנהדרין פ"ג א') אפילו חריפה יותר: הכוהנים הם נושאי משרה לובשי מדים, הפועלים מטעם הציבור ולמענו. ברגע שהם עוברים לחייהם הפרטיים - אין להם מעמד מיוחד או פריווילגיות.

השאלה כיצד העוסקים במלאכה יחליטו מה נחשב "לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת"? אלו מושגים לא־אמפיריים התלויים בהקשר ובאופנה. היות שאין פתרון מתמטי או הנחיה קונקרטית, נראה שחכמי הלב לא היו מומחי אקדמיה אלא בעלי ניסיון מהשטח.

הרבה אנשים פעלו במשותף, וביחד יצרו פסיפס המבטא את רחשי לב הציבור. כך נוצרת הלימה בין הפעילות במוקדי הכוח לבין מה שקורה במציאות הכלכלית הריאלית, והדבר משמש כבלם נוסף בפני השחתה שלטונית.

שלוש הרשויות שעובדות יחד

היום המצב מורכב יותר. במנגנונים הפוליטיים קיים חשש לשחיתות ונפוטיזם בהוצאות ובמינויים. הדבר גם לא מוגבל לבני משפחה שמתמנים למשרות, עליהן למקורב יש השפעה פוליטית, אלא גם לתומכים ולנאמני דרך.

בנוסף, אנשים שמחזיקים בכוח מעוניינים בבנים ממשיכים. זה טבע האדם. זה גם המודל של הכהונה, שמטרתו לשמר את העברת מסורת הפולחן במדויק. העברת האחריות על הכנת הבגדים לחכמי הלב רומזת למשה שבהנהגה הפוליטית לא יהיו בנים ממשיכים. המתווה הוא החלפת שלטון מסודרת דווקא למישהו אחר, כי זמנים מתחלפים ואתגרים משתנים ואיתם הפריזמה הנדרשת לבחינת המציאות.

וכך, לקראת הכניסה לארץ, פוצלה ההנהגה לשלוש רשויות שעובדות במשותף: יהושע בן נון שהחליף את משה היה המנהיג הצבאי והפוליטי, אלעזר הכוהן המנהיג הרוחני-דתי, ונשיאי השבטים אשר ייצגו את ענייני הפנים, המשפט והכלכלה של כל המגזרים.