העליון מבהיר: בתי המשפט לא יכשירו הסכמים שנערכו רק למראית עין

בפסק דין חדש קבע השופט עופר גרוסקופף כי בתי המשפט לא יסכימו להכשיר חוזים שנועדו להונות את הרשויות ולהתחמק מתשלומי מס • "לא ניתן להכשיר את אי־החוקיות הקשה שבה נגועה ההתקשרות מלכתחילה על דרך של 'העלמת' החוזה הפסול"

בית המשפט העליון / צילום: Shutterstock
בית המשפט העליון / צילום: Shutterstock

הכותבת ראש מחלקת נדל"ן מסחרי במשרד ברנע ג'פה לנדה

בפסק דין חדש, שדן בתוקפם המשפטי של חוזים למראית עין והחוזים המסתתרים מאחוריהם, מחליש בית המשפט העליון בצורה ניכרת את מעמדם ותוקפם המשפטי של אותם חוזים, תוך שהוא מבהיר בצורה ברורה כי בתי המשפט לא יסכימו להמשיך ולהכשיר חוזים "נסתרים" שכל מטרתם להונות את הרשויות ולהתחמק מתשלומי מס.

נראה כי בכך לוקח העליון צעד אחד קדימה, לקראת הכרעה במחלוקת המשפטית הקיימת מזה זמן רב, במקרים הרבים שבהם נדרשים בתי המשפט לאפשר את "רצון הצדדים" ולהכשיר חוזים כאלה.

סערה סביב כוונת שר המשפטים לוין לבטל את הלכת אפרופים
שוק השכירות רותח: מי מובילה את עליות המחירים, והדירות בת"א שצנחו ב-10%  

רקע: פסיקת העליון עסקה בהסכם שנחתם בשנת 2004 והגיע בתחילה לפתחו של בית המשפט המחוזי. מדובר בהסכם למראית עין למכירת זכויות במקרקעין, שלצדו נעשה הסכם מכר נוסף, נסתר ובלתי כתוב, ששיקף תמורה אחרת מזו שהוצהרה לרשויות המס. ההסכם למראית עין אף שימש את הרוכשת לצורך קבלת מימון לתשלום הקבוע בהסכם, אך המימון הזה הושב על־ידי המוכר, תוך זמן קצר, לכיסה של הרוכשת.

המחוזי: בפסק דין הצהרתי ביטל בית המשפט המחוזי את תוקף ההסכם למראית עין וכן את ההסכם הנסתר, מתוקף סעיף 13 לחוק החוזים ומחמת הפרתו היסודית של ההסכם הנסתר. התיק הגיע לערר בעליון, ובית המשפט העליון פסל אף הוא את שני ההסכמים וביטל את תוקפם, אולם מסיבות אחרות.

העליון: בפסק הדין של העליון נקבעו קביעות מחמירות ביחס לחוזים למראית עין, שכל מטרתם היא להונות את רשויות המס ואת המערכת הבנקאית. בין היתר התייחס העליון למחלוקת משפטית מתמשכת בשאלת סיווג חוזים למראית עין. עמדה אחת במחלוקת גורסת כי יש לסווג כל חוזה למראית עין כחוזה בלתי חוקי, סיווג שתוצאתו בדרך־כלל היא בטלות שני החוזים יחד.

עמדה שנייה גורסת כי יש להותיר את מלאכת הסיווג לערכאה היושבת בדין, תוך מתן האפשרות לעשות שימוש בדוקטרינת החוזים למראית עין, כלומר, "להעלים" את החוזה הגלוי והפסול, ולהכשיר ולאכוף את החוזה הנסתר - זה שמעולם לא דווח לרשויות המס ונותר כסוד בין הצדדים לו.

פסק הדין לא הכריע במחלוקת, אולם הלכה למעשה בית המשפט קבע כי "מלכתחילה כוונת הצדדים הייתה לבצע את ההתקשרות ביניהם, שתכליתה היא הגשמת ההסכם הנסתר, בצורה פסולה, על דרך של העלמת מס והשגת הלוואה במרמה. במצב דברים זה לא ניתן להכשיר את אי־החוקיות הקשה שבה נגועה ההתקשרות מלכתחילה על דרך של 'העלמת' החוזה הפסול באמצעות דיני החוזה למראית עין והתמקדות בבחינת הוראות החוזה הנסתר".

בכך מביע העליון את עמדתו הברורה כי מוטב לצדדים אשר כרתו חוזים למראית עין, שמטרתם להונות את רשויות המס, להימנע מכניסה בשערי בית המשפט, כיוון שזה לא יכשיר אף אחד מהחוזים.

עד לפסק דין זה, יכלו צדדים להסכמים למראית עין לצפות, במידת מה, כי אם תתגלע ביניהם מחלוקת שתגיע לבית המשפט, ייעשה בדיונים שימוש בדוקטרינת החוזים למראית עין, וההסכמים הנסתרים, האמיתיים, ייאכפו. ואולם בפסק דין זה בחר העליון, לראשונה, להביע בקול ברור את שאט־הנפש של המערכת המשפטית מהכשרת הסכמים אשר כל מטרתם הייתה להונות את רשויות המס, והצר את קשת הטענות האפשריות ביחס למקרים כאלה.

ע"א 3158/20