האם המדינה מממנת לקטינים ניתוחים לשינוי מין

מה צריך כדי לעבור הליך לשינוי מין במימון המדינה? אחד התנאים הוא להיות בן 18 ומעלה • המשרוקית של גלובס

ח"כ יצחק פינדרוס, יהדות התורה ("הפטריוטים", ערוץ 14, 1.7.23) / צילום: איל יצהר
ח"כ יצחק פינדרוס, יהדות התורה ("הפטריוטים", ערוץ 14, 1.7.23) / צילום: איל יצהר

להגדרות הציונים לחצו כאן

נכון- ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו- ההצהרה נכונה ברובה אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון- חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו- חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעייה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון- ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס- לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלו גם לא נאספים
ללא ציון- המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

כשחבר הכנסת יצחק פינדרוס (יהדות התורה) התארח לאחרונה בערוץ 14 הוא נשאל על יחסו לתנועת הלהט"ב, בין היתר על רקע אמירה חריפה שלו, שעוררה סערה, שלפיה התנועה "מסוכנת יותר מדאע"ש והחיזבאללה". פינדרוס טען כי הצד הנפגע כאן הוא בכלל הצד החרדי, והדגים: "מותר (לבצע) ניתוחים לשינוי מין לילדים, (זה) ממומן על־ידי סל הבריאות… אבל טיפולי המרה הולכים לאסור בחוק".

גם בחשבון הטוויטר "בודקים" שמו לב לאמירה הזאת וציינו כי היא לא נכונה מכיוון שניתוחים כאלה מאושרים על ידי משרד הבריאות רק מגיל 18 ומעלה. ואכן, בחוזר של המשרד מ־2014, שמסביר את ההליך, מצוין כי כדי לעבור אותו יש לקבל אישור מוועדה. זו כוללת מומחה לכירורגיה פלסטית עם הכשרה ייעודית, פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני, פסיכיאטר וגורמים נוספים. שווה להתעכב לרגע על ההליך הזה משום שהוא מראה כי לא מדובר בצעד שמאושר כלאחר יד. לפי החוזר, אדם המעוניין לעבור ניתוח לשינוי מין צריך להגיש לוועדה המלצה מפסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני וחוות דעת של פסיכיאטר. בנוסף יש להוכיח את הזהות המגדרית המבוקשת במשך כשנה. באתר משרד הבריאות נכתב בהקשר זה כי "רכזת הוועדה תזמן את הפונים לשיחה ראשונית ולאחר מכן לפגישות עם כל אחד מחברי הוועדה, לצורך בדיקות התאמה מבחינה גופנית ונפשית לאורך כשנה".

לאחר שהתהליך מאושר המדינה אכן מממנת אותו מתקציב סל הבריאות. ממשרד הבריאות מסרו לנו בהקשר זה כי "ניתוחים להתאמה מגדרית (פלג הגוף התחתון) כלולים בסל באופן מלא לבני 18 ומעלה לאחר שהתקבל אישור מהוועדה. בנוסף, גם הניתוחים הנלווים בבגירים (ניתוחי נישוי פנים, ניתוחי כריתת גרוגרת ועוד) כלולים בסל וניתן לבצעם בכפוף לאישור הוועדה". בפועל, אגב, נראה שרוב מי שזקוקים לניתוחים הללו דווקא לא עושים שימוש במערכת הציבורית. במחקר של מיכל סטולר שנעשה במסגרת תזה לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון נכתב כי "מרבית הטרנסג'נדרים בישראל אינם משתמשים בשירותי הרפואה הציבורית לצורך ניתוחי התאמה מגדרית", ומעדיפים לעשות זאת באמצעות שירותי רפואה פרטית.

ומה בכל זאת המצב לגבי קטינים? ח"כ פינדרוס הפנה אותנו לסרטון של ארגון בשם "עד הילדים" בו נשמעת אם שמתקשרת למרפאה פרטית על מנת לבקש "ניתוח עליון" לבנה שעומד לחגוג יום הולדת 14. אלא שההקלטה עצמה דווקא סותרת את דברי פינדרוס. האם פונה כאמור למרפאה פרטית ובשיחה נאמר לה שעלות ההליך היא "30־32 אלף שקל". כלומר, אין כאן מימון ציבורי. אילו טיפולים כן יכולים לקבל קטינים במסגרת המימון הציבורי? באתר "כל זכות" מצוין כי לפני גיל 18 ניתן לקבל טיפולים הורמונליים כחלק מסל הבריאות (לאחר אישור הורים ואישור מגורמי מקצוע), וממשרד הבריאות נמסר לנו בהקשר זה כי כל הטיפולים המבוצעים בקטינים הם הפיכים.

בשורה התחתונה: דבריו של פינדרוס לא נכונים. כדי לעבור ניתוח לשינוי מין במימון ציבורי יש צורך לעבור הליך מסודר, שאחד התנאים לקיומו הוא היותו של הפונה בן 18 ומעלה. קטינים זכאים למימון ציבורי רק בכל הנוגע לטיפולים הורמונליים (הפיכים), ומעל גיל 14 באפשרותם לעבור "ניתוחים נלווים" במסגרת רפואית פרטית.

תחקיר: אוריה בר־מאיר

לבדיקה המלאה לחצו כאן

שם: יצחק פינדרוס
מפלגה: יהדות התורה
תוכנית: הפטריוטים, עכשיו 14
תאריך: 1.7.23
ציטוט: "ניתוחים לשינוי מין לילדים ממומנים על-ידי סל הבריאות"
ציון: לא נכון

חה"כ יצחק פינדרוס התארח בתוכנית "הפטריוטים" של עכשיו 14, בין השאר על רקע אמירותיו שהתנועה הלהט"בית יותר מסוכנת מגורמי טרור. פינדרוס טען שהפגיעה היא בכלל כלפי אמונות הציבור החרדי: "מותר ניתוחים לשינוי מין לילדים, ממומן על-ידי סל הבריאות, שתדע, אבל טיפולי המרה הולכים לאסור בחוק".

באתר של בית החולים דנה דואק לילדים מוסבר: "המונח טרנסג'נדר מתאר מצב בו לאדם אין התאמה בין זהותו המגדרית לבין המין בו סומן בלידתו. אי התאמה זו עשויה להופיע כבר בגיל הילדות המוקדמת ופעמים רבות מלווה במועקה הנובעת מתוך הפער שבין החוויה האישית להתפתחות הגופנית ותפיסות הסביבה (המינוח המקצועי נקרא דיספוריה מגדרית). חוסר ההתאמה בין הזהות המגדרית לבין המין הפיזיולוגי, גורם לתחושה של להיות 'כלוא בגוף לא לי'. פעמים רבות המצוקה סביב חוויה זו עשויה להתגבר בתקופת גיל ההתבגרות, בשל השינויים ההורמונליים והגופניים המתרחשים בתקופה זו. בארה"ב, השכיחות המדווחת של טרנסג'נדרים באוכלוסייה היא כ-0.6%.

"אבחנה של דיספוריה מגדרית, מתקבלת רק לאחר הערכה מקיפה על ידי איש מקצוע בעל ניסיון נרחב בנושא. ילדים ובני נוער עם אבחנה של דיספוריה מגדרית המעוניינים בהתערבות רפואית זקוקים לליווי צמוד במסגרת מרפאה ייעודית".

ניתוחים לשינוי מין נעשים ברפואה הציבורית מאז 1986. חוזר מינהל הרפואה מ-2014 מכיל את ההנחיות לביצוע ניתוחים לשינוי מין. ההנחיה היא שניתוח לשינוי מין יכול להתבצע רק בבתי חולים ציבוריים (בפועל, כפי שמוסבר באתר משרד הבריאות, ניתוחים לשינוי מזכר לנקבה נעשים בשיבא ומנקבה לזכר בחו"ל עקב חסר במיומנויות הנדרשות בישראל) וכדי לבקש לעבור את הניתוח יש להגיש בקשה לוועדה. בראש הוועדה עומד מומחה לכירורגיה פלסטית עם הכשרה ייעודית לבצע ניתוחים לשינוי מין או לחלופין פסיכיאטר. בנוסף על הוועדה לכלול פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני, פסיכיאטר, אנדוקרינולוג, אורולוג וגניקולוג.

לפי החוזר, בפנייה הראשונה אדם המעוניין לעבור ניתוח לשינוי מין צריך להגיש לוועדה המלצה מפסיכולוג קליני או עו"ס קליני (באתר המשרד מובהר שהם צריכים להכיר את מגיש הבקשה) וחוות דעת של פסיכיאטר. חוות הדעת יכולות להינתן על-ידי חברי הוועדה או על-ידי מטפלים אחרים. כמו כן, יש לצרף פירוט של הטיפול ההורמונלי שנעשה עד אותו נקודה. בנוסף יש להוכיח את הזהות המגדרית המבוקשת במשך כשנה. באתר המשרד מוסבר ש"רכזת הוועדה תזמן את הפונים לשיחה ראשונית ולאחר מכן לפגישות עם כל אחד מחברי הוועדה, לצורך בדיקות התאמה מבחינה גופנית ונפשית לאורך כשנה מיום פנייתם הראשונית לוועדה" (ההדגשה במקור). הוועדה רשאית לקצר את הזמן הזה.

בחוזר נכתב שביום הפנייה הראשונה לוועדה "לפונה מלאו 18 שנים לפחות". פירוש הדבר הוא לא רק שניתוחים לשינוי מין, שהם בלתי הפיכים, לא נעשים על קטינים, אלא גם שלא ייתכן תרחיש בו, לדוגמה, בן 17 יכול לפנות לוועדה מתוך מחשבה שעד שיגיע הזמן לניתוח עצמו הוא כבר יהיה בגיר.

כפי שמוסבר באתר "כל זכות", טיפולים שכן ניתן לבצע לפני גיל 18 במסגרת הציבורית הם טיפולים הורמונליים, וגם זה בכפוף לאישור הורים או אפוטרופוס. במקרה הזה יש צורך בהפניית רופא משפחה לאנדוקרינולוג וכמו כן במכתב מפסיכיאטר, פסיכולוג קליני או עו"ס קליני, שנועד להבטיח שהמטופלים יכולים לתת הסכמה מדעת. משרד הבריאות הוסיף על כך בפני המשרוקית: "טיפולים הורמונליים ניתנים לפי שיקול דעת רפואי, כאשר כל מקרה נבחן לגופו. טיפולים אלה מבוצעים לפי הנחיות קליניות מקובלות בעולם. יודגש כי כלל הפעולות הנעשות במסגרת התאמה מגדרית לקטינים דורשות הסכמה מדעת של ההורים או האפוטרופוס". עוד מסר המשרד שכל הטיפולים המבוצעים בקטינים הם הפיכים.

משרד הבריאות גם הפנה אותנו לחוזר של המשרד שעניינו ועדה שנועדה לאפשר שינוי מין בתעודת הזהות ללא ניתוח, אפשרות שקיימת רק מאז 2015. האפשרות ניתנת למי שגילם הוא לפחות 16 (לגבי קטינים, "עשויה להידרש הסכמת הורים לפני רישום השינוי במרשם האוכלוסין"), ולא רק למי שעברו טיפול הורמונלי. יש צורך לחיות במגדר החדש לפחות שישה חודשים ולקבל חוות דעת של שלושת חברי הוועדה: פסיכולוג קליני, פסיכיאטר ואנדוקרינולוג (בהסתמך על פגישה אחת לפחות עם כל אחד מהם).

לגבי המימון, משרד הבריאות מסר למשרוקית: "ניתוחים להתאמה מגדרית (פלג הגוף התחתון) כלולים בסל באופן מלא לבני 18 ומעלה לאחר שהתקבל אישור מהוועדה לשינוי מין על ההתאמה לניתוח. בנוסף, גם הניתוחים הנלווים בבגירים (ניתוחי נישוי פנים, ניתוחי כריתת גרוגרת ועוד) כלולים בסל וניתן לבצעם בכפוף לאישור הוועדה". מעבר לכך, חל איסור לבצע ניתוחים כאלו במסגרת הפרטית (בפועל, ניתוחים משלימים כן נעשים במסגרת הפרטית). כלומר, אכן ניתוחים להתאמה מגדרית, כפי שאמר פינדרוס, ממומנים מסל הבריאות.

עם זאת, בפועל רבים ורבות מוותרים על שירותי הרפואה הציבורית. במחקר שנעשה במסגרת תזה לתואר שני של מיכל סטולר באוניברסיטת בן גוריון נכתב: "ממצאי המחקר מראים כי מרבית הטרנסג'נדרים בישראל אינם משתמשים בשירותי הרפואה הציבורית לצורך ניתוחי התאמה מגדרית. המעוניינים בניתוחים פונים לרפואה הפרטית או יתכן ונאלצים לדחות או לוותר על טיפולים הדרושים להם. הפנייה הרבה לרפואה הפרטית מתרחשת חרף המצוקה הכלכלית המאפיינת את הקהילה הטרנסית. לערוץ הציבורי פונים בעיקר מי שאין בידם אפשרות אחרת. לכך תורמים בעיקר חסמים בירוקרטיים: קשיים בקבלת התחייבויות, אי אחידות בתהליך אישור הוועדה ובדרישותיה, אי ודאות לגבי מימון קופות החולים את הניתוחים המבוקשים וזמני ההמתנה הארוכים לחלק מהניתוחים. עבור רבות מהמטופלות, השירות לא ניתן במרחק ובזמן סבירים, כפי שנדרש מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי". בגלל החובה לבצע ניתוחים באיברי המין ברפואה הציבורית, האחוזים עודם גבוהים: 72.1% ממי שעברו ניתוח וגינופלסטי ו-75% ממי שעברו ניתוחים לכריתת רחם ושחלות עשו זאת במסגרת הציבורית.

פינדרוס הפנה אותנו לסרטון של "עד הילדים", התארגנות שלפי חשבון הטוויטר שלה נועדה "להגן על ילדינו, תוך שאנו חושפים את הפעילות של הפצת האג'נדה הטרנסג'נדרית במדינת ישראל". בסרטון נשמעת אם מתקשרת למרפאה פרטית על-מנת לבקש "ניתוח עליון" לבנה שעומד לחגוג יום הולדת 14. באתר של ארגון "ברית הלביאות" - שמטרתו "להטמיע תמיכה ואישוש של ילדים טרנסג'נדרים בקרב משפחות, מסגרות מוסדיות, והחברה הישראלית כולה" - מוסבר שניתוח עליון הוא "ניתוח להשטחת החזה הנשי ויצירת חזה גברי". עם זאת, בהקלטה מדובר במפורש על בית חולים פרטי, שעלותו "30-32 אלף שקל". משרד הבריאות הסביר לנו שניתוחים מסוג זה, שהם אותם "ניתוחים נלווים" שהוזכרו קודם לכן, ניתן לעשות החל מגיל 14 במסגרת הפרטית בלבד, בעוד פינדרוס דיבר על מימון של סל הבריאות שלא רלוונטי למקרה זה. בעמוד על ניתוח עליון של "ברית הלביאות" כתוב שבמסגרת הפרטית יש צורך במכתב ממטפל בריאות הנפש שיסביר את הצורך בניתוח זה. כלומר, גם ברפואה הפרטית יש צורך בליווי מקצועי.

עומר אלעד, עובד סוציאלי קליני ומנכ"ל פרויקט גילה להעצמה טרנסית, הוסיף בשיחה עם המשרוקית: "בפרטי אפשר לעבור ניתוח עליון לפי החלטת המנתח, לפי הנתונים הפיזיים, לפי החלטת ההורים (לא ניתן לעבור אף הליך רפואי ללא הסכמת שני הורים/אפוטרופוס), לפי תמיכת גורם נפשי מלווה ובגדול לפי הקריטריונים בסטנדרטים הבינלאומיים.

"ויש לציין שניתוחים עליונים (הגדלה, הקטנה והשטחה) נעשים גם בנערים ונערות סיסג'נדרים, מטעמים רפואיים כמו גניקומסטיה או אסתטיים, וללא אבחון פסיכיאטרי או אישור מגורם בריאות נפש (בניגוד לנוער טרנסי)".

לסיכום, ניתוחים להתאמה מגדרית נעשים אך ורק במי שהינם בגירים ביום הגשת הבקשה לבצע ניתוח כזה, בעוד טיפולים הנגישים לקטינים הם טיפולים הורמונליים הפיכים. בפועל, למרות שניתוחים אלו אכן ניתנים במסגרת סל הבריאות רבים בוחרים לעבור את הניתוח בחו"ל עקב זמני ההמתנה. קטינים מעל גיל 14 יכולים לעבור ניתוחים נלווים בלבד וגם זאת רק במסגרת הפרטית, ובשל כך הם אינם זמינים להם במסגרת סל הבריאות, ובכל מקרה נעשים גם בנערים שלא לצורך התאמה מגדרית. לכן דבריו של פינדרוס לא נכונים.