תחת אש: הבחירות המוניציפאליות שנדחו לינואר, לא דומות לסיטואציות שחווינו בעבר

נכון לעכשיו, בעוד קצת יותר מחודש מהיום, אמורות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות. את התאריך הזה קבעה הכנסת שמונה ימים לאחר פרוץ המלחמה בעזה, בחוק מיוחד שלפיו הבחירות - שבמקור היו אמורות להיערך ב־30 באוקטובר - יידחו בשלושה חודשים. אלא שהזמן חלף, ובמלחמה עדיין משתתפים מאות אלפי חיילי מילואים שטרם שוחררו.

● המומחה שמעריך: אחת הבעיות הביטחוניות של ישראל תיפתר בקרוב
● באוצר מזהירים מפני "הידרדרות באמון המשקיעים בממשלה" לקראת תקציב 2024
● שר האוצר מקדם: החברות הביטחוניות יספקו נשק "חינם" ולא ישלמו דיבידנד למדינה

המציאות הזאת מובילה לכך שיותר ויותר גורמים קוראים לאחרונה לדחייה נוספת בבחירות. מדובר גם בשרים בממשלה, וגם בחלק מהמתמודדים עצמם, שבמקום לנהל קמפיין מצאו את עצמם במילואים. לזכות הפוליטיקאים אפשר לציין שהחקיקה מתחילת המלחמה הותירה פתח גם לדחייה נוספת. בחוק נקבע כי ניתן יהיה לדחות את הבחירות בחודש נוסף, ל־27 בפברואר, אם הממשלה תוציא צו בעניין ו־ועדת הפנים של הכנסת תאשר אותו ברוב של 75%. לגנותם, צריך אולי לומר שגם כעת הם לא מצליחים להגיע להסכמות בעניין.

שני נציגיה הבולטים של המחלוקת הזאת מגיעים מתוך הממשלה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' דוחף לדחיית הבחירות על רקע השיעור הגבוה של מועמדי המפלגה שלו שמשרתים כעת במילואים. "ההחלטה הזו (שלא לדחות את הבחירות) היא פוליטיקה קטנה… מופע צביעות לא ייאמן", הוא אמר לאחרונה בישיבת סיעת הציונות הדתית. "תנו ללוחמי המילואים להתמקד עכשיו במלחמה".

מנגד, שר הפנים משה ארבל, מתעקש לקיים את הבחירות ב־30 בינואר, ומנמק זאת בין היתר ברגישות העניין. "אני איש פוליטי ורוצה להרחיק ממני את ההחלטה הזו ולהתבסס על גורמי מקצוע בלבד", הוא אמר בראיון ב־103FM. בנוסף, הוא רמז לכך שלא מדובר בעניין כה תקדימי כפי שניתן היה לחשוב. "בזמן 'עופרת יצוקה' היו גם בחירות מקומיות, הייתה אז עתירה לדחיית הבחירות… (ובג"ץ דחה אותה)".

האם הדוגמה של ארבל נכונה? והאם יש דוגמאות מתאימות אחרות מהעבר למקרים שבהם הפוליטיקאים התערבו רטרואקטיבית במועד הבחירות?

"פגיעה בשוויוניות"

בדיקת עובדות פשוטה מעלה שמבצע "עופרת יצוקה" בעזה התנהל בחודשים דצמבר 2008 וינואר 2009, בעוד שהבחירות לרשויות המקומיות באותם ימים נערכו עוד לפני כן, בנובמבר. אז למה בעצם התכוון ארבל? מתברר שמדובר בעניין נקודתי בהרבה. באותן שנים הבחירות למועצות האזוריות התקיימו בנפרד, ונקבעו ל־20 בינואר 2009 (המבצע אכן הסתיים זמן קצר לפני המועד הזה). מתמודדת לראשות המועצה האזורית באר טוביה בשם ליטל רכס היא זאת שעתרה לבג"ץ וביקשה דחייה על רקע ירי הרקטות לאזור. העתירה אכן נדחתה, והשופט אליקים רובינשטיין אכן קבע כי "רצוי להימנע ככל הניתן", מדחיית בחירות "בשל פעולת האויב", משפט שהוזכר השבוע על ידי השר ארבל.

ובכל זאת, ספק אם ניתן להקיש מכך לגבי המצב הנוכחי. למעשה, באותו פסק דין קבעה השופטת אילה פרוקצ'יה כי באופן עקרוני "קיום מצב חירום, שבו חלק משמעותי מן העם מגוייס לצבא, והחלק האחר בעורף נתון לאימת מתקפות האויב, עלול לגרום (לכך) שיקשה לקיים הליך בחירות דמוקרטי שישיג את עיקרי תכליותיו" (מטעמו של השר נמסר לנו כך: "עמדת השופט רובינשטיין שאותה הזכרתי… מתייחסת באופן כללי לכך שרצוי להימנע מדחיית בחירות בשל פעולת האויב. כאשר גורמי המקצוע אומרים לשר שניתן לקיים בחירות במועד הקבוע בחוק הרי שדברי כבוד השופט מתקיימים כעת במלואם, חרף ההבדלים בין המערכות").

אז הדוגמה של ארבל היא לא מוצלחת במיוחד, אבל אולי יש דוגמאות טובות יותר? המקרה הידוע ביותר הן הבחירות שיועדו להיערך בסוף אוקטובר 1973 ונדחו בגלל מלחמת יום כיפור. באותה תקופה הבחירות המקומיות נערכו לצד הבחירות לכנסת כך ששני האירועים הללו נדחו יחד, והתקיימו לבסוף כחודשיים מאוחר יותר. גם הבחירות הראשונות שנערכו בישראל - בחירות לאסיפה המכוננת שהפכה לכנסת הראשונה - נדחו פעמיים על רקע התמשכות מלחמת העצמאות. ויש עוד דוגמאות כמו, למשל, הבחירות לרשויות שהיו אמורות להתקיים בנובמבר 1982 ונדחו בשנה שלמה על רקע פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.

על המקרים הללו למדנו מסקירה שפרסם לאחרונה ד"ר אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, יחד עם ד"ר אסף שפירא. אבל משיחה עם ד"ר פינקלשטיין, ראש פרויקט שלטון מקומי במכון, עולה כי אף אחד מהמקרים הללו לא דומה למה שאנחנו חווים כעת. "יש שמשווים ליום כיפור ואומרים שגם אז היו הרבה אנשים במילואים בתאריך שהבחירות נדחו אליו, אבל ההשוואה בעייתית. הבחירות אז היו במצב כוננות לאחר סיום המלחמה, ולא במלחמה פעילה כמו עכשיו", הוא אומר.

במשרד הפנים ובצה"ל אומרים שאפשר יהיה לשחרר ממילואים את מי שמתמודדים בבחירות. זה לא נשמע לך פתרון?

"זו התייחסות מאוד טכנית. מצפים ממפקדים לעזוב את החיילים שלהם? זה לא רציני. עניין נוסף הוא שאין קשב ציבורי. בשביל בחירות צריך תחרותיות וקמפיין, שדורשים קשב שלא קיים עכשיו. גם חלק מאנשי הקמפיין נמצאים במילואים ואותם הצבא לא מתכנן לשחרר. התוצאה היא פגיעה קשה בתחרותיות ובשוויוניות של הבחירות ובאפשרות של הציבור לבחור באופן מושכל בין חלופות. אני חושב שעדיף לדחות את הבחירות לפברואר, על־פי המנגנון שנקבע בחוק. במקור אמנם תמכתי במהלך הנוכחי, אבל בדיעבד יכול להיות שהיה נכון יותר לדחות בחצי שנה".

בהקשר זה חשוב לציין שבחוות דעת נפרדת התייחסו שני החוקרים גם לבעייתיות שבדחיית הבחירות, בין היתר על רקע העובדה שבתקופת בחירות העיריות מוגבלות בפעילותן, וככל שזאת מתמשכת העניין הופך חמור יותר. השבוע אף דווח כי איגוד הגזברים ברשויות המקומיות דורש שאם הבחירות לא יתקיימו במועד שנקבע הן ידחו בשנה שלמה, כדי לאפשר למועצות לחזור לשגרה כלשהי.

"נוצר כאן אבסורד"

ומה אומרים המתמודדים עצמם? אחד מהם הגיע לאחרונה לכותרות בתקשורת הארצית, אבל אולי לא בדיוק בדרך שבה קיווה לעשות זאת. בכאן 11 דווח כי יריב פישר, מועמד יש עתיד לראשות עיריית הרצליה, הודח משירות מילואים לאחר שניהל את הקמפיין כשהוא על מדים. פישר הכחיש בשיחה איתנו שהודח, ולדבריו הוא החליט במשותף עם מפקדיו להפסיק את השירות על מנת להתמקד בקמפיין, אבל מה שחשוב יותר לענייניו, הוא המצב הבעייתי שאליו נקלע כמתמודד לראשות עיר שגם משרת במילואים.

"מדברים על זה שהחוק לא מתיר לנהל קמפיין בחירות, אבל אני רואה לא מעט מועמדים בסיטואציה דומה", הוא אומר. "יכול להיות שטעיתי באופן נקודתי, אבל מי ששם אותי במצב כזה מלכתחילה זה שר הפנים. מה הפתרון שהוא מציע? תהיה בשקט ותנסה להיבחר בלי שיידעו מי אתה, מה אתה עושה כרגע ואיפה? הוא מאלץ אותנו לבחור בחירה בלתי אפשרית".

ואם הזכרנו פסיקה של בג"ץ בעניין מן העבר, נראה שבכך גם נסיים. ירון רוזנטל, מתמודד לראשות מועצת גוש עציון, וגם משרת במילואים בפלס"ר צנחנים בעזה, עתר לאחרונה לבית המשפט העליון יחד עם מתמודדים נוספים, בדרישה שיתערב בהחלטת הכנסת. "ברור שבמצב הנוכחי אני לא יכול לנהל קמפיין", הוא אומר, אבל גם מעבר לכך הוא מזכיר כי "בחירות דמוקרטיות זה לא רק מערכת טכנית שבאים באיזה יום ומצביעים. יש גם את הפעילים, ויש סתם אנשים בציבור שרוצים לשמוע ולגבש דעה", וכעת זה בלתי אפשרי עבורם. "בציבורים שלנו בגוש עציון יש אחוזי גיוס מאוד גבוהים, ונוצר כאן אבסורד: אנשים שמסכנים את חייהם בשביל העם הזה לא יוכלו להשפיע על הבחירות במקום שבו הם בחרו לגור ולהשתקע".