האם עד לממשלה הנוכחית תלמיד חרדי קיבל פחות מתלמיד חילוני?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אליהו רביבו
מפלגה: הליכוד
תוכנית: החזית הכלכלית, גלי צה"ל
תאריך: 27.12.23
ציטוט: "תלמידים חרדים לא מקבלים יותר, הם מקבלים פחות (מבחינוך הממלכתי)"
ציון: נכון ברובו

חה"כ אליהו רביבו התראיין לתכנית "החזית הכלכלית" בגלי צה"ל. המראיין ישראל פישר ביקש את התייחסותו של רביבו לכך שוועדת הכספים התבקשה לאשר תקציבים נוספים לטובת רשתות החינוך החרדיות, ואמר שהתלמידים החרדים "מקבלים תקציב גבוה יותר פר תלמיד מתלמידים בחינוך הממלכתי-חילוני". על כך רביבו השיב: "הם לא מקבלים יותר, הם מקבלים פחות".

לפי אתר "שקיפות בחינוך" של משרד החינוך, בשנה"ל תשפ"ב עלות תלמיד בפיקוח החרדי הייתה 14,482 שקל, בעוד העלות של תלמיד בפיקוח הממלכתי היא 22,153 שקל ושל תלמיד בממלכתי-דתי היא 25,634 שקל. על פניו, אכן תלמיד חרדי מתוקצב פחות מתלמיד חרדי. מדובר בהפרש של קרוב ל-8,000 שקלים מהתלמיד בחינוך הממלכתי.

עם זאת, מדובר בחלוקה גסה של התלמידים. לפי שנתון החברה החרדית 2023 של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בקרב תלמידי היסודי החרדים רק 4% לומדים בחינוך הרשמי (ממלכתי), בעוד 73.5% בחינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) ו-22.5% במוסדות הפטור. מאחר שמוסדות מוכש"ר מקבלים 75% מהתקצוב של החינוך הממלכתי (ומחויבים ל-75% לימודי ליבה) ומוסדות הפטור 55% מהתקצוב (ומחויבים ל-55% לימודי ליבה), פירוש הדבר הוא שמראש רוב התלמידים החרדים לומדים במוסדות שזכאים למימון חסר, מה שמוריד את הממוצע. לכן, יש צורך להשוות את התקציב לתלמיד בהתאם למסגרות.

משרד החינוך שלח לנו נתונים על שנה"ל תשפ"ב, בפילוח לפי המעמד המשפטי (רשמי או מוכר), פיקוח ומגזר (יהודי ממלכתי, רשתות חרדיות, ערבי וכו') ושלב חינוך (יסודי, חט"ב או חט"ע). ביקשנו לעשות השוואה, לפני הכל, בקרב הקבוצות בהן לומדים רוב התלמידים. בקבוצת התלמידים היסודית, עיקר התלמידים החילונים (ממלכתי; 98.6% מהתלמידים בזרם זה), הדתי (99.4%) והערבי (86.1%) נמצאים בחינוך הרשמי. לעומת זאת, עיקר החרדים (64.3%) לומדים ברשתות החינוך המזוהות עם ש"ס (המעיין) ועם יהדות התורה (העצמאי), שנחשבות למוכש"ר אך מקבלות מימון של 100% (ומחויבות ל-100% לימודי ליבה). לכן, מצאנו לנכון להשוות את תלמידי הרשתות לחינוך הממלכתי, וכך הציע לעשות גם משרד החינוך. למרות ההשוואה מסוג זה, חשוב לציין שישנה ביקורת רבה על הפיקוח על רשתות החינוך, כך שלא ברור אם הן עומדות בהיקף לימודי הליבה הנדרשים מהן וגם לא כל המורים מוכשרים לתפקידם. לכן, לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, בעייתי להגדירן כ"ממלכתיות".

בחינוך הרשמי, אם כן, ההוצאה על תלמיד עומד על 17,885 שקלים בפיקוח הממלכתי מהמגזר היהודי, 19,520 בממלכתי-דתי ו-20,102 שקל בפיקוח הממלכתי מהמגזר הערבי. לעומת זאת, ברשתות החינוך ההוצאה עומדת על 15,147 שקל לתלמיד - נמוך יותר מכל הזרמים. זאת למרות שלפי אתר משרד החינוך, ברשתות החינוך יש בממוצע יותר שעות הוראה לתלמיד מבכל אחד מהחמישונים (הממלכתי-דתי הוא זרם החינוך עם מספר שעות ההוראה הגבוה ביותר). עם זאת, כפי שניתן לראות, הפער כבר מצטמצם ל-2,738 שקל.

באתר משרד החינוך נכתב שההבדלים בתקצוב לתלמיד נובעים בין היתר בגלל "קצב הכניסה לרפורמת 'אופק חדש'". כפי שהראנו בבדיקה קודמת של המשרוקית, המורים ברשתות, בגלל שהן נחשבות למוכש"ר, לא משתכרים כרגע לפי רפורמת "אופק חדש", והכללת הרפורמה גם על מורי המוכש"ר אמורה להתחיל קודם כל ברשתות הללו. לא היה באפשרות משרד החינוך לספק לנו הערכה מה תהיה ההוצאה לתלמיד ברשתות לאחר החלת הרפורמה בהן.

יש לציין שיש גם זרם חינוך ממלכתי-חרדי, בו ההוצאה על תלמיד היא 22,174 שקל, סכום הגבוה יותר מבשאר הזרמים. עם זאת, במשרד החינוך הסבירו שבגלל מספרם הנמוך של תלמידים חרדים בפיקוח זה (9,831) יש להתייחס למספרים בזהירות: "כאשר יש פחות מ-10,000 תלמידים בקבוצה זה לא בר השוואה. בחרדי רשמי יש מעט תלמידים במוסד, ולכן בא לידי ביטוי בממוצע כיתות קטנות ותקצוב לכיתה מקפיץ את העלות לתלמיד". כפי שעולה מהנתונים שנשלחו, הממוצע בחרדי הרשמי הוא 20.8 תלמידים בכיתה, לעומת 27.7 בחינוך הממלכתי היהודי.

בנוסף, ישנם גם תלמידים חרדים הלומדים בבתי ספר מוכרים שאינם משתייכים לרשתות (9.6% מתלמידי היסודי החרדים), ואותם ניתן על פניו להשוות לתלמידים בבתי ספר מוכרים מזרמים אחרים. אף בפועל יש בעיה לעשות השוואה, שכן יש רק 6,121 תלמידים בחינוך החילוני ו-910 בחינוך הדתי (לעומת 25,431 תלמידים בחינוך החרדי שאינו ברשתות ואינו פטור), ומשרד החינוך הסביר ששם "מרבית בתי הספר חזקים". לכן ניתן לעשות השוואה של ממש רק לחינוך המוכר הערבי, בו 32,903 תלמידים. בעוד התלמיד החרדי מקבל 9,828 שקלים, התלמיד הערבי מקבל 7,527. מעט התלמידים שבחינוך החילוני והדתי מקבלים אף פחות מכך. משרד החינוך מנה בפנינו שלוש סיבות מרכזיות לפערים בין זרמי החינוך השונים: "ממוצע תלמידים לכיתה; דרגה וותק ממוצע לבית ספר; שעות טיפוח בהתאם למדד הסוציואקונומי של בית הספר".

בכל מקרה, אם לסכם עד כאן, הרי שבבתי הספר היסודיים שאמורים ליהנות מ-100% תקצוב, בהם לומדים עיקר התלמידים (87.6%), ההוצאה על החרדים ברשתות, שמהווים את רוב תלמידי היסודי החרדים הנהנים מ-100% תקצוב (94.5%), היא נמוכה יותר מעל החילונים בחינוך הממלכתי. ישנן מסגרות חינוך חרדיות מסוימות בהן ההוצאה לתלמיד גבוהה יותר מאשר במסגרות חינוך מקבילות חילוניות, דתיות או ערביות, אך מיעוט התלמידים במסגרות אלו יוצר עיוותים שונים שהופכים את ההשוואה לבעייתית.

ברמת חטיבת הביניים יש נתונים רק לגבי 280 תלמידים, ולכן בחרנו לא להתייחס. ברמת התיכונים, יש חלוקה של החרדים לשתי קטגוריות: תרבותי ייחודי והאחרים. מוסדות תרבותיים ייחודיים הם כאלו שפטורים מלימודי ליבה וזכאים ל-60% מימון. לכן לא התייחסנו אליהם, שכן מראש הם לא זכאים לאותו סדר גודל של מימון כפי שזכאים לו בזרמים האחרים. האחרים, בהם לומדים רוב התלמידים החרדים, ההוצאה הממשלתית לתלמיד בהן אכן נמוכה מבכל מסגרת אחרת.

מאחר שהציון שניתן הוא חיובי, לא התבקשה תגובה מחה"כ רביבו.

לסיכום: מרבית התלמידים החרדים אכן מתוקצבים פחות ביחס למקביליהם בזרמי חינוך חילוניים. ישנן קבוצות המתוקצבות יותר, אך הן קטנות. בנוסף, הפיקוח על לימודי הליבה במוסדות החינוך בהם נמצאים רוב התלמידים לוקה בחסר, ולא ברור שהם עומדים בחובותיהם. לכן דבריו של רביבו נכונים ברובם.