למה שימשו אבני היד בעולם הפרהיסטורי?

רן ברקאי הוא פרופסור לארכיאולוגיה של תקופות פרהיסטוריות, חוקר ומלמד באוניברסיטת תל־אביב. איל חלפון הוא במאי, סופר ומוסמך לארכיאולוגיה. במדור ארכיאולוגיה הם תרים אחר עקבות העולם הקדום, בישראל ובעולם, בהווה. 

על כריכת הספר שכתבנו - "היו פה לפנינו" (הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2021) - מתנוסס פריט ארכיאולוגי בודד: אבן יד. אותו פריט בדיוק נבחר לעטר גם את המהדורה האנגלית של הספר שיוצאת לאור בימים אלה.

● ארכיאולוגיה|עקבות הפילים הרבות שהתגלו באתר נידח בישראל
● ארכיאולוגיה|האבנים בעלי החשיבות הארכיאולוגית שמצא סטודנט מסכנין בוואדי ליד ביתו

הבחירות אינן מקריות. ספק אם יש אלמנט חזותי פרהיסטורי מרהיב כמו אבן יד. ולא רק מרהיב - גם מסקרן, משוכלל וחידתי. כשאוצרי מרכז פומפידו בפריז חיפשו דימויי מתאים לתערוכה רב תחומית שכותרתה הייתה "פרהיסטוריה, אניגמה מודרנית" (הוצגה ב-2019), הם כיוונו אל אותו כלי: אבן יד, אבל עם טוויסט עכשווי.

כרזת ענק נתלתה לאורך ארבע קומות המוזיאון ובה כלי מסותת בן מאות אלפי שנים שקצהו מצופה גומי צהוב תעשייתי בן זמננו. יצירה של המעצב הישראלי דב גנשרוא, שעוד נגיע אליו בהמשך.

הפונקציונאליות המגוונת של הכלי

אבן יד היא כלי בעל שתי צלעות חדות מסותתות באופן מוקפד וסימטרי, עם קצה חד ומראה שעושה לך חשק להחזיק אחד בסלון או לפחות לרגע ביד. זהו כלי שהגדיר את התרבות האשלית - על שם העיירה סן אשל בצרפת, שם התגלו אבני יד בפעם הראשונה - שהחלה לפני כמעט שני מליון שנים ונמשכה עד לפני 400 אלף שנה.

הדביקו להן את הכינוי "אולר שוויצרי פליאוליתי", שנועד להסביר לא רק את הפונקציונאליות המגוונת של אבן היד אלא גם את נוכחותה המתמשכת בנוף האנושי. איזה עוד כלי המשיכו לייצר במשך מאות אלפי שנים ללא שום שינוי? ולא רק שטכנולוגיית הייצור לא השתנתה, היא גם "נדדה" לקצוות תבל.

כאילו שאותם בני אדם קדומים גררו איתם במסעותיהם שבלונות והוראות ייצור שיש להקפיד ולשמרן מכל משמר, בלי שום סטיות תקן. חומרי הגלם היו מגוונים - בזלת, צור, גיר קשיח, עצם - גם הגדלים השתנו, אבל המראה, המבנה ואופן הייצור היו אחידים. אבן יד שנמצאה בברקשייר בריטניה או בג'לג'וליה בישראל - שני אתרים אשליים מוכרים - נראו כאילו יצאו מאותו מפעל קדום.

שתי עובדות הופכות את אבני היד לכלים מרתקים כל כך: מספרן העצום באתרים פליאוליתיים ומשך הזמן הממושך (יותר ממיליון וחצי שנים) שהן היו הכלי המועדף על בני אדם קדומים.

שפע הכלים, כמו גם הגדלים המוגזמים של חלק מהם, העלה השערות לגבי חשיבותן החברתית של אבני היד. ייתכן והליכי ייצורן היו לא רק תועלתניים, אלא חלק חשוב במפגשים חברתיים. משהו כמו "שעת יצירה" במתנ"ס קהילתי.

חוקרים מאנגליה הציגו תיאוריה מעניינת ולפיה ההשקעה הרבה בעיצוב המוקפד של אבני יד בגדלים חריגים נועדה למטרה אחת - עשיית רושם. גברים ביקשו לכבוש את ליבן של בנות המין השני בזכות הכלי הגדול שלהם. זאת אומרת, בשל יכולתם לייצר כלי שכזה. תראי איזה אוטו גדול יש לי, תראי איזה חשבון בנק שמן יש לי, שימי לב איזו אבן יד ענקית סיתתתי רק למענך.

אבני יד, אם כך, לא היו רק כלי עבודה, אלא גם כלי שיווקי. מי שטרח שעות ארוכות באיתור והשגת סלעים מתאימים, בסחיבתם לאתר המגורים ובמלאכת הסיתות, מי שיכול היה להרשות לעצמו קפדנות שכזו והיו לו כוח ואנרגיה להתיז שבבי סלע מבלי להתעייף, היה זכר מבוקש. הוא שיפר את סיכוייו להעמיד צאצאים, מטרת על של כל יצור חי.

זו בהחלט תיאוריה מקורית - שמאוד ייתכן והייתה לה אחיזה במציאות הרחוקה -ועדיין ההסבר המקובל לתעלומת אבני היד הוא גם הפשוט והמתבקש ביותר: הן היו מאוד יעילות. אבני יד עשו את העבודה טוב יותר מכל כלי אחר בביתור חיות גדולות, בסיס הקיום האנרגטי של בני אדם קדומים.

דוגמא מושלמת להנדסת אנוש

עבורנו, בני המאה העשרים ואחת, חפצים וכלים הם פגי תוקף כמעט מרגע שהופיעו על המדף. המוצר הבא, שדרוגו של הנוכחי, הוא עניין מובנה. היה לנו אייפון 3, אנחנו כבר בודקים מתי יגיע אייפון 4. ההומו ארקטוס, מין האדם שקדם לנו, לא ראה שום סיבה להחליף כלי עבודה יעיל. לא פעם בשנה, גם לא פעם במיליון שנה. סוג של שמרנות מבורכת. למען האמת, גם לנו יש כמה "יציאות" שמרניות שכאלו. למשל, מטריה שמחזיקה מעמד באותה צורה ואופן שימוש כבר עשרות שנים. או רימון יד, שכמוהו הוטל אל עבר האויב במלחמות העולם וגם אתמול ברצועת עזה. והדוגמא המוצלחת ביותר: צ'ופ סטייקס. זוג מקלונים עשויים ממגוון חומרים - פלסטיק, עץ, שנהב - ויעילותם מוכרת כבר מאות שנים. משמע, כשמשהו עושה עבודה ממש טובה גם אנחנו ממשיכים לאחוז בו שנים רבות.

קסמן של אבני יד פליאוליתיות הוא קודם כל בצורתן, במראה האלגנטי שלהן. אינך נדרש לדף הוראות יצרן על מנת להבין כיצד להשתמש בהן. הן דוגמא מושלמת להנדסת אנוש. כל מה שדב גנשרוא מטיף לתלמידיו במגמה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. יחסיו של גנשרוא עם הכלי הפליאוליתי החלו בסדנת סיתות בסיסית של האקדמיה לאמנות ומאז אבני יד היו כמעט לסמלו המסחרי. הוא מלקט אותן בשיטוטיו במדבריות והרים רחוקים, קורא מאמרים מדעיים אודותיהן (ויש הרבה כאלה), מסתת אבני יד בעצמו, ובעיקר - בוחן ומשדך אותן אל חומרים וטכנולוגיה מודרנית: אבן יד מצופה גומי בצבע זרחני, אבן יד ככלי כסף יוקרתי, אבן יד בהדפס תלת מימד.

בגלריה הממוקמת בקומת הכניסה למרכז למדעי המוח באוניברסיטה העברית בירושלים, מציג בימים אלה גנשרוא תערוכה שכותרתה "מבט אחד לאחור, שלושה מבטים קדימה" (עד ה-1.4), ובה מגוון הדפסי תלת מימד של אבני יד, מבוססים על ארכיאולוגיה חישובית ומרכזי גירוי עצבי במוח.

גם אם לא הבנו כל מלה בהסברים הנלווים לתצוגה, התוצאה מרהיבה: אבן יד אחת היא תוצר מלאכותי של ממוצעי סריקות אבני יד מכל חלקי העולם; אבן יד אחרת היא מעין מחווה תלת ממדית לרכיב הניאנדרטאלי בכל אחד ואחת מאיתנו; וסדרת כלים מודפסים מייצגת אבולוציה טכנולוגית של אבן יד עד לראש גרזן עשוי ברונזה. הבניין המרהיב שמארח את התערוכה בנוי כשתי אונות מוח וביניהן נטועים עצי פרי. ספק אם יש אכסניה מתאימה יותר לעבודות שמשלבות ארכיאולוגיה, מתמטיקה, נוירונים וטכנולוגיה עתידנית.