השבוע הצביעה הכנסת בעד חקיקתו של חוק הבוררות המסחרית הבינלאומית, ויישרה קו עם למעלה מ-80 מדינות ברחבי העולם בכל הנוגע למנגנון של יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, שיותר ויותר תאגידים בוחרים בו.
לחוק שעבר השלכות כלכליות ודיוניות פוטנציאליות לא מבוטלות. גלובס עושה סדר בשאלות שמתעוררות בעקבות קליטתו של החוק הבינלאומי אל תוך הדין הישראלי.
כמה בוררות מסחרית היא נפוצה?
בשנים האחרונות יותר ויותר חברות מעדיפות לפתור את הסכסוכים שלהן מחוץ לכותלי בית המשפט, כלומר בבוררות או בגישור. בוררות היא מנגנון שבו הצדדים מסכימים על אדם אחד או יותר שיכריע ביניהם. כשמדובר בחברות בינלאומיות, מעידים עורכי הדין, העדפה זו הפכה במובנים רבים לברירת המחדל.
הסיבות לכך מגוונות, ובצד שאיפה להליך מהיר ויעיל הן כוללות גם רצון בחשאיות, ופחות פיקוח של בתי המשפט. אם מוסיפים לכך גם סחבת ודין לא אחיד בבתי המשפט, הרי שמעטות החברות שיבחרו לנהל שם את ענייניהן. "בוררות בינלאומית מוסכמת מראש מונעת מחלוקות בדבר סמכות שיפוט בין מדינות ופותרת את החשש של כל צד מלהתדיין 'במגרש הביתי' של הצד השני", מסבירים עוה"ד דרור ורסנו וניר וינטראוב ממשרד ארנון, תדמור-לוי.
עו"ד גדעון וינבוים, שותף וראש מחלקת הליטיגציה ויישוב הסכסוכים במשרד ERM אפשטיין, רוזנבלום מעוז, מוסיף כי החוק "עשוי לתת יותר ודאות בשורה של נושאים הנוגעים להליך הבוררות הבינלאומית, ואנחנו מקווים שעם חקיקתו קיום בוררות בינלאומית בישראל יהפוך לדבר מקובל ואטרקטיבי גם למתדיינים זרים".
גם קודם אפשר היה ללכת לבוררות. למה צריך חוק חדש?
החוק שחל בישראל משנות ה-60 לא כלל שום התייחסות לבוררות בינלאומית, כלומר זו שמתנהלת בין שחקנים זרים, והוא לא תאם את ההסדר שגיבש האו"ם, המכונה "חוק המודל", שאומץ בלמעלה מ-80 מדינות ברחבי העולם. עכשיו הוא כן.
עו"ד אנדרו מקנזי, שותף בפירמת עורכי הדין הבינלאומית DLA Piper, המשמש בפירמה כראש תחום ליטיגציה, בוררות וחקירות באזור המזרח התיכון, מסביר כי "החוק מעניק לעסקים את הביטחון לעסוק בעסקאות בתוך ישראל. בדומה לחוק הבוררות משנת 1996 עבור לונדון, חקיקה זו ממצבת את ישראל כמרכז בוררות חזק, המטפח סביבה ידידותית לעסקים, שבה הצדדים יכולים לנהל הליכים בגמישות ובוודאות".
האם היעדר החוק היה הסיבה לכך שלא היו עד כה בוררויות בינלאומיות רבות בישראל?
עוה"ד מרינה רויזר, שותפה במחלקת הליטיגציה של ש. הורוביץ ושות', העוסקת בבוררויות בינלאומיות, ומי שליוותה את הליך החקיקה מקרוב כנציגה של הפורום הישראלי לבוררות בינלאומית, מסבירה כי "קשה לשים את האצבע על דבר אחד שמנע את זה, אבל לעובדה שישראל לא אימצה את חוק המודל עד עכשיו, ולא הייתה חלק מהסטנדרט הבינלאומי, היה משקל".
זה טוב למשק הישראלי? מי ירוויח מזה?
לפני המלחמה, קיוו כאן שישראל תהפוך ל"האב" לבוררויות בינלאומיות. היום התקווה הזו מעט יותר מאופקת, ובכל זאת יש מי שמאמינים שהחקיקה תביא לכאן יותר שחקנים זרים. ויותר שחקנים זרים הם גם יותר עבודה לעורכי הדין הישראלים - ואם הזרים האלה מסכימים להתדיין בישראל - זו גם הוזלה משמעותית של ההליך, מבחינת החברות הישראליות.
רויזר: "ההליך בישראל זול יותר ונוח יותר מאשר הליך בחו"ל, שיכול להיות יקר כל כך עד שניהול שלו יהפוך ללא כדאי". לכן, היא מסבירה, מבחינת החברות הישראליות זה מאוד מאוד דרמטי.
מי יפסיד?
עורכי דין ושופטים שאינם מיודדים עם הדין החדש. "החוק החדש יוצר הסדר שונה מהקיים והוא יכול לחול אוטומטית מבלי שהצדדים מבינים זאת", אומר עו"ד יעקב אנוך, שותף וראש מחלקת M&A ופרקטיקת הבוררויות הבינלאומיות במשרד פירון.
ומבחינת מדינת ישראל?
לדברי עו"ד גדעון אבן-אור, שותף במחלקת הליטיגציה ויישוב סכסוכים של AYR, עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות', העומד בראש תחום הבוררויות הבינלאומיות, מוסיף כי מבחינת החזון של המדינה, החקיקה היא הישג משמעותי. "ברגע שהחוק הישראלי מאמץ את חוק המודל, והופך אותו למשהו יותר מודרני וידידותי, זה אמור לתמרץ עסקאות ולהוריד חסמים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.