מה ארה"ב מרוויחה ממערכת היחסים עם ישראל?

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: באקונומיסט פסימיים לגבי האפשרות שישראל תנצח, האם התמיכה בישראל לא משתלמת לארה"ב, יהודים בלונדון מפחדים מהתגברות האנטישמיות ואיך חוגגים את פורים בארה"ב בצל המלחמה • כותרות העיתונים בעולם 

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים. 

בחיפה כבר התרגלו לחיות בלי ווייז: כך נראים פרפורי הגסיסה של ה-GPS
תסתכלו על מחיר הנפט ותבינו למה ארה"ב תזיע כדי למנוע מלחמה בצפון  

1ההצלחה של ישראל בקרב עלולה להיות לא רלוונטית בטווח הארוך

"כושר הלחימה של חמאס צומצם באופן מסיבי, עם מעט נפגעים ישראלים. חלק מבני הערובה שוחררו והמשא ומתן נמשך בניסיון לשחרר את השאר. וכל אותו הזמן, לא הייתה התלקחות אזורית, ואפילו לא תסיסה רבה בגדה המערבית", נכתב באקונומיסט. ובכל זאת, "שואלים הספקנים, האם ייתכן שישראל מנצחת בקרב אבל מפסידה במלחמה?". כל ההצלחות של ישראל במלחמה עד כה, טוענת הכתבה, "לא רלוונטיות בטווח הארוך יותר". כך, בעניין הביטחוני למשל, "ספירת אבדות היא מדד גרוע להצלחה במלחמה א-סימטרית. לא סביר שקבוצות טרור יתקשו לגייס מחדש בעתיד בין הריסות עזה". חמאס גם עשוי "לחזור לימיו ככוח גרילה, המבצע התקפות על חיילים ישראלים". בכל אופן, "מה שיעלה מההריסות, לא סביר שיגרום לישראלים להרגיש בטוחים".

נכתב כי "במשך עשרות שנים, דוקטרינת הביטחון של ישראל נשענה על שלושה עמודים: הרתעה, אזהרה מוקדמת וניצחון מכריע. אם שני הראשונים נכשלו, ישראל נלחמה במלחמות קצרות וחדות כדי להחזיר את ההרתעה. כל שלושת העמודים התפוררו כעת". נכתב כי "חצי שנה של מלחמה גרמה לישראלים להרגיש פחות בטוחים, לא יותר".

"הביטחון העצמי של כל ישראל השתנה באופן דרמטי, ולעולם לא יהיה כמו שהיה קודם", צוטט קצין אנונימי בצה"ל. "אולם הבעיה הגדולה ביותר של המלחמה היא לא התנהלותה אלא התוצאה הסבירה שלה: שהיא תשאיר את ישראל שקועה עוד יותר בכיבוש שעיוות את החברה שלה והרעיל את יחסי החוץ שלה במשך עשרות שנים. ישראל לא אשמה רק במצב המצער הזה, כמובן. רצף של דחיות מלווה את הפלסטינים, למרות שהביא עליהם רק אומללות מאז 1948. כשהלחימה תיפסק, כנראה שגם ישראל וגם חמאס יטענו לניצחון. למעשה, אף אחד לא ינצח".

מאמר מערכת מתוך האקונומיסט. לקריאת הכתבה המלאה. 

2מה ארה"ב מרוויחה במערכת היחסים עם ישראל?

תמיכתה הבלתי מעורערת של ארה"ב בישראל הייתה מרכיב עקבי במדיניות במזרח התיכון של ארה"ב מאז קום המדינה ב-1948, נכתב בפורן פוליסי בטור דעה על ידי ג'ון הופמן, אנליסט יחסי חוץ במכון הליברטריאני קאטו. "ב-2013, סגן הנשיא דאז ביידן טען כי 'זו לא רק מחויבות מוסרית ארוכת שנים; זו מחויבות אסטרטגית'". אך "מה בדיוק ארה"ב מרוויחה ממערכת היחסים החד כיוונית הזו עדיין לא ברור. התומכים טוענים כי תמיכה בלתי מעורערת היא קריטית לקידום האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון". בתגובה, נכתב כי "חמשת החודשים האחרונים של המלחמה בעזה הבהירו את ההשפעות השליליות הרבות של מערכת היחסים על ארה"ב, וכיצד התמיכה המובהקת של וושינגטון בישראל ערערה את מעמדה האסטרטגי במזרח התיכון תוך פגיעה בתדמית הגלובלית שלה. המלחמה הדגישה בצורה ברורה את הכשלים הבסיסיים של מדיניות המזרח התיכון של ארה"ב".

בנוסף, נכתב כי חוסר הקוהרנטיות של וושינגטון לגבי מה יכול להיות קו אדום "לא רק מבטל את היתרון של ביידן, אלא גם מחייב את וושינגטון לכל מדיניות שממשלת הימין הקיצוני של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נוקטת בסופו של דבר". עוד נכתב כי "האינטרסים של ארה"ב באזור כוללים הגנה על שלומו ושגשוגו של העם האמריקאי תוך שמירה על הערכים שהמדינה מתיימרת לעמוד בהם. תמיכתה הנוכחית בישראל אינה מקדמת אף אחד מאלה". נכתב כי "האופי הפתולוגי של מערכת היחסים המיוחדת עם ישראל עצרה את יכולת התמרון האסטרטגית של וושינגטון במזרח התיכון ועצרה את יכולתם של מנהיגי ארה"ב אפילו לחשוב בבהירות על האזור".

כך, צוין כי "היחסים הבלתי אחידים של ארה"ב עם ישראל הפריעו, למשל, ליכולתה של וושינגטון לתקשר באופן דיפלומטי עם איראן תוך כדי דחיפה של ארה"ב לשימוש בכוח צבאי שם". נכתב כי "מערכת יחסים המיוחדת עם ישראל אינה עושה כמעט דבר עבור ארה"ב תוך ערעור של האינטרסים האסטרטגיים של ארה"ב. הגיע הזמן 'לנרמל' את מערכת היחסים הזו. זה לא אומר להפוך את ישראל לאויבת של ארה"ב, אלא להיות קרובה לישראל באותה דרך שבה וושינגטון צריכה להיות עם כל מדינה זרה אחרת: ממרחק מסוים".

מתוך פורן פוליסי, מאת ג'ון הופמן. לקריאת הכתבה מלאה. 

3חג פורים בארה"ב בצל המלחמה

"במוצאי שבת, רבנים בבית כנסת גדול בוושינגטון הבירה מתכננים להתחפש לבובות ברבי בהשראה יהודית ולנסות להציג שתי אמיתות יחד: שחג פורים העתיק הוא זמן לחגיגה ושמחה, ושחלק בקהילה שלהם לא רוצה חלק בשמחה הזו", נכתב אמש בוושינגטון פוסט. "עבור המתפללים בבית הכנסת 'אדס ישראל' שבצפון מערב וושינגטון, מיקוד החגיגות סביב ברבי היה בחירה, שכן סיפור החג ממוסגר באופן דומה סביב אישה שמצליחה לפרוץ את הגבולות ולהשתחרר מתפקיד שהטילו עליה. הרבנים מתכננים ללבוש תחפושות של 'ברבי מלאכית של שלום', 'ברבי בלבוש יהודי', וכן, אפילו קצת ורוד".

נכתב כי "הם גם יודעים שהחגיגה בזמן מלחמה תגרום לאי נוחות, שכן החג מנציח את הניצחון היהודי על אויב שקרא לחיסולם המוחלט לפני יותר מ-2,000 שנה. 'אנחנו יוצרים את הפנטזיה הזו, ואז המציאות הולכת להכות לנו בפרצוף', אמר הרב אהרון אלכסנדר. 'חלק מלהיות אדם דתי זה לחיות במרחב הזה'". צוין כי "היהודים באזור העיר וושינגטון ומחוצה לה מתלבטים איך לקיים את פורים השנה - כשחלקם רוצים לפצות על חשכת המלחמה, ואחרים קוראים לחשוב מחדש לגמרי על החג. ברחבי ארה"ב, חלק מבשלים את המתכונים האהובים על כמה מבני ערובה בארוחה החגיגית של החג. אחרים משתמשים בתפקידה של גיבורת הסיפור של פורים, אסתר, כקריאה לתמיכה בטראומה של נשים. חלק משלבים סמלים שמייצגים את בני הערובה בתוך משלוחי מנות. אחרים ממלאים את חובת החג לתת לנזקקים על ידי גיוס כספים לעמותה שתורמת מזון בעזה. 'זה קושי אמיתי לדמיין את חגיגות פורים בהתחשב בכל הסבל בעזה, גם עבור הפלסטינים בעזה שחווים הרס נוראי כל כך, וגם הסיוט שבני הערובה ומשפחותיהם עדיין חווים, אמר המוזיקאי והרבי ב-Sixth and I'', בית כנסת היסטורי בוושינגטון. 'אבל המסורת שלנו מאוד ברורה, ולפיה גם בזמנים קשים, עלינו למצוא שמחה ולחגוג את החיים'".

מתוך הוושינגטון פוסט, מאת דן רוזנצוויג-זיף. לקריאת הכתבה המלאה.

4חשש מתקיפות אנטישמיות בלונדון

"אנשים יהודים מבועתים בלונדון חיים בפחד מפני התקפות אנטישמיות בסגנון נאצי, כאשר פעילים מזהירים שפשעים נגד יהודים הגיעו ל'רמה חדשה של שנאה'", נכתב בדיילי מייל הלונדוני. "החששות מתעוררים כשהמשטרה ממשיכה בחקירה אחר שריפה שהרסה בית במזרח הבירה, והותירה ארבעה פצועים - כשהשוטרים מתייחסים למקרה כאל 'פשע שנאה אנטישמי'".

צוין כי "בשיחה עם הדיילי מייל, 'הקמפיין נגד אנטישמיות' גינה את מתקפת ההצתה והזהיר: 'במהלך החודשים האחרונים, ראינו עלייה מדאיגה ביותר באלימות אנטישמית. פיגוע ההצתה, אם היה לו מניע אנטישמית, לוקח את החברה שלנו לרמה חדשה לגמרי של שנאה. האם לא די בכך שיהודים, לפי העדויות, נשרפו בעודם חיים על ידי חמאס ב-7 באוקטובר? אנחנו לא יכולים לשבת בצד כי האלימות הגרוטסקית הזו עשויה לעודד שונאי יהודים בבריטניה". עוד צוין כי "מאז פרוץ מלחמת ישראל-חמאס, בריטניה ראתה את התפרצות האנטישמיות הגרועה ביותר שלה מאז 1984, כאשר הגוף המייעץ היהודי ה-Community Security Trust (CST) החל לרשום את הנתונים, עם 4,103 תקריות שדווחו עד כה".

מתוך הדיילי מייל הלונדוני, מאת טום קוטריל, איוואן סטון. לקריאת הכתבה המלאה.

5סטודנטים שובתים רעב בקנדה בקריאה להתנתק מישראל

"קבוצה של סטודנטים באוניברסיטת מקגיל בילו יותר משלושה שבועות בשביתת רעב במאמץ לאלץ את הקולג' הקנדי להתנתק מ'חברות התומכות בצבא הישראלי'", נכתב אמש בגרדיאן. "המהלך בא בעקבות חודשים של הפגנות ושביתות במקגיל ובאוניברסיטאות ברחבי העולם, כאשר סטודנטים וחברי סגל הפגינו נגד המתקפה הצבאית של ישראל בעזה". נכתב כי "מסמכים באתר של מקגיל מראים שהיא מחזיקה בהשקעות בחברות כולל לוקהיד מרטין, קבלנית ביטחונית שמכרה מטוסי קרב לישראל, וספרן, חברת אוויר וביטחון צרפתית". הסטודנטים דוחקים במקגיל להסיר את ההשקעות שלה בשווי של כ-20 מיליון דולר בחברות.

"'האוניברסיטה לא הותירה לנו ברירה אחרי שהם התעלמו מהמחאות השלוות ומפעולות אחרות שננקטו על ידי סטודנטים בקמפוס', אמרה ראניה אמין, סטודנטית לתואר ראשון במקגיל שציינה ביום שישי את היום ה-33 לשביתת הרעב שלה. צוין כי "לדברי אמין, הנהלת מקגיל הכירה בשביתה, והסכימה לנהל פורום ציבורי בנושא, אך זה התבטל. מקגיל פרסמה ביום שישי הצהרה ואמרה כי היא 'מודאגת מרווחתם של התלמידים המשתתפים ביוזמה זו'".

מתוך הגרדיאן, מאת אדם גבאט. לקריאת הכתבה המלאה.