הוא נחשב לאחד המתמטיקאים המובילים בעולם, למה הוא עוזב את האוניברסיטה העברית לטובת מכון יוקרתי בפרינסטון?

בימים אלה עוזב פרופ' אילון לינדנשטראוס, לפחות חלקית, את המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית לטובת משרה מבוקשת במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון. המכון הודיע לאחרונה שגייס לשורותיו שלושה מהמתמטיקאים המובילים כיום בעולם, שניים מהם מישראל - לינדנשטראוס ואירית דינור ממכון ויצמן.

● חזית המדע | הפסיכולוג שחקר כמה חוויות טובות צריך כדי למחוק זיכרון שלילי אחד
● כלבים משוטטים ברחו לישראל מההפגזות בלבנון: כך הפכו יישובי הצפון לג'ונגל בחסות המלחמה
● ראיון | שיאן האקזיטים בביומד משיק קרן הלוואות חדשה, ויש לו מסר למשקיעים הישראלים

אקדמיה תחת איום

המכון בפרינסטון הוא אמנם מהמתקדמים בעולם, אך כך גם המכון באוניברסיטה העברית. "המכון בעברית נוסד על ידי אנשים כמו אלברט איינשטיין ואדמונד לנדאו, מגדולי המתמטיקאים בעולם באותה תקופה. זה מכון עם היסטוריה מפוארת. זה לא משהו שצריך לקחת כמובן מאליו, זה סוג של פלא", אומר לינדנשטראוס לגלובס.

המרכזיות של האוניברסיטה העברית מתבטאת גם בתחום העיסוק הספציפי של לינדנשטראוס, השילוב בין תורת המספרים לדינמיקה. "שלושה נחשבים לתורמים הגדולים ביותר היסטורית לתחום הזה", הוא אומר, "גרגורי מרגוליס, שעבר מברית־המועצות לייל, מרינה רטנר, גם היא יוצאת ברית־המועצות שעברה מתישהו באוניברסיטה העברית, והשלישי הוא פנסיונר של האוניברסיטה העברית, הלל פורסטנברג, חתן פרס וולף ופרס אלברט.

לדברי לינדנשטראוס, המעבר לפרינסטון דווקא עכשיו אינו מקרי. "אני חושב שהמכון ללימודים מתקדמים לא היה פונה סתם כך מיוזמתו לגייס אותי. ב־2008 כבר הייתי חבר סגל באוניברסיטת פרינסטון, אבל חזרתי לישראל ולאוניברסיטה העברית, למשרה שנחשבת אחת הטובות בעולם בתחומי. הרפורמה המשפטית הייתה נקודת שבר בשבילי. התחלתי לגשש לגבי משרות בעולם, והם שמעו על זה".

המערכת האקדמית הישראלית נמצאת תחת איום, אומר לינדנשטראוס. "אנשים כמו פרופ' אמנון פזי ז"ל, מתמטיקאי שהיה נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר הוות"ת, בנו מסגרת שנועדה להפריד בין האקדמיה לדרג הפוליטי, ולאפשר לאקדמיה לפרוח, והיא באמת פרחה. מאז 2008 השקעתי המון מאמצים כדי לעשות את חלקי ולשמור על רמתנו כאחד מ-20 המקומות הטובים בעולם ללימוד מתמטיקה.

"כעת משרד החינוך, בראשות יואב קיש, רוצה להעביר חוקים שהם אוטוסטרדה להתערבות פוליטית בתוך האוניברסיטאות. זה יכול להרוס בקלות את כל התשתית המדעית של ישראל. ואם המדע לשמו לא מעניין אותם, הרי שבתור מי שהיה בתלפיות ומקורב גם להייטק הישראלי, אני יכול לומר שלרמה הגבוהה של האקדמיה בארץ יש השלכה אדירה על הביטחון והכלכלה שלנו. זה קריטי".

לא עזיבה, רילוקיישן

לינדנשטראוס לא עוזב את ישראל לגמרי. המשרה שלו במכון בפרינסטון נתפרה כך שיוכל לשמור על משרה חלקית באוניברסיטה העברית, והוא רואה את העזיבה שלו כרילוקיישן שמשאיר את כל הדלתות פתוחות. "אבל אני פחות מרגיש שהמדינה היא שלי. קורים דברים במדינה שלא קל לי לחיות איתם. יש עוד אנשים כמוני שבעבר חשבו שהם יכולים לחיות רק בארץ, ומתחילים לתהות מה עתידם.

"גרמניה הובילה את המדע לפני מלחמת העולם השנייה", מזכיר לינדנשטראוס. "הם מעולם לא התגברו על המדענים שהפסידו, ולא חזרו לדומיננטיות שהייתה להם. לכן אני אומר שחייבים להיזהר. הנזק עלול להיות בלתי הפיך".

לא כל כך קל היום להיות ישראלי באקדמיה בעולם.
"יש ביקורת לגיטימית על ישראל, אבל יש גם דברים מכוערים שצצו, שחשבנו שנעלמו. כשאני שומע את הדברים הנוראים שאומרים עלינו תומכי החמאס בקמפוסים, אני מתחלחל. אבל גם כשאני בישראל ושומע סביב אמירות שצריך להרוג כל אדם בעזה עד אחרון הילדים אני מתחלחל. לא אלה ולא אלה מייצגים בהכרח את דעת הרוב.

"הרושם שלי הוא שבפרינסטון הרוחות התלהטו פחות מאשר באוניברסיטאות אחרות, ואולי אוכל להיות גשר בין הקהילה המתמטית בארץ לעולם. מי שכרגע מנהל את המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון הוא דיוויד נירנברג. אחת היצירות המדעיות העיקריות שלו היא ספר על האנטישמיות המודרנית. זה לא מקום שבו מתנכלים לישראלים או יהודים".

דור שני למתמטיקאים

לינדנשטראוס הוא דור שני למתמטיקאים. אביו, פרופ' יורם לינדנשטראוס, היה חוקר ידוע בתחום הגיאומטריה של מרחבים רב-ממדיים והשקיע רבות בקידום המכון למתמטיקה באוניברסיטה העברית בפרט והמתמטיקה בארץ בכלל. "אני זוכר את גאוותו שהעיתון הישראלי למתמטיקה, שהוא היה שנים רבות בין עורכיו, מצליח לבסס את עצמו כעיתון מדעי מוביל", הוא מספר. לינדנשטראוס הבן גויס לתלפיות ועשה תואר ראשון במתמטיקה במסגרת התוכנית. את הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית התחיל כבר בשירותו הצבאי.

שאלות ללא פתרון מחשב

לינדנשטראוס עוסק היום במחקר המשלב בין דינמיקה לתורת המספרים. "דינמיקה היא תחום שהתפתח מהניסיונות של המתמטיקאי-פיזיקאי אנרי פואנקרה (שחי בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20) להבין את מערכת השמש", הוא מסביר. "אם נדמיין רק כוכב לכת אחד, נוכל לנבא את תנועתו סביב השמש בקלות, אבל אם נתחיל להכניס גורמים נוספים למערכת, כל אחד משפיע על השני, ואז דברים מתחילים להסתבך. ככל שיהיה לנו יותר כוח חישוב, נוכל להגיע ליותר נקודות, אבל אין לנו היכולת להגדיר במשוואה מה יקרה למערכת בכל זמן עתידי שהוא. אלה בדיוק השאלות שכוח החישוב לא עוזר לענות עליהן".

באופן ספציפי יותר, הוא מתעניין במספר פאי, שמגדיר את היחס בין רדיוס לקוטר של מעגל. "אם מגדירים אותו כשבר עשרוני, יש לו המון ספרות אחרי הנקודה. מעניין אותי אם כל ספרה מופיעה אינסוף פעמים, אם כל ספרה מופיעה באותה תדירות. שאלות כאלה מרגשות אותי. אני בכלל לא יודע אם אפשר לענות עליהן, אבל כשניסינו, גילינו דברים אחרים".

כמי שעשה את הפוסט־דוקטורט שלו במכון בפרינסטון, הוא מרגיש אליו חיבור קרוב. "כשהייתי שם המכון חשף אותי להמון תחומים נוספים בשלב שבו הייתי צריך להחליט מה בכלל אני רוצה לחקור. אני מרגיש שהוא תרם לי ומתרגש להפוך לחלק ממנו. אחד מחברי הסגל המייסד שלו היה אלברט איינשטיין, ובשלב מסוים בשיחות לקראת קבלת המשרה הנוכחית, אפילו עלתה אפשרות שאולי אקבל את המשרד שהיה שלו.

"המכון אינו שייך לאוניברסיטת פרינסטון, אבל נמצא בעיר פרינסטון. יש בו בערך 8-9 חוקרים במתמטיקה, אולי 30 חוקרים בסך הכול ממגוון תחומים. אין בו תלמידים ומתבצעת בו עבודת מחקר תיאורטית בלבד, בתמיד בחזית המחקר. מבחינתי להצטרף לשם כחבר סגל זו הזדמנות נדירה".