"לפי חמאס, ככל שמתים יותר פלסטינים, כך הם מנצחים בקרב על הקהל"

קולמן יוז הוא מהקולות הצעירים העולים והמשפיעים בארה"ב. מאז צאת ספרו The End of Race Politics: Arguments for a Colorblind America, הוא הופיע על הבמות הנחשבות ביותר, עורר ביקורות זועמות והתכתש עם דמויות חשובות בשיח הבין גזעי בארה"ב. הוא כותב באתר ה-Free Press ומפרשן ב-CNN, ובדרך מעורר לא מעט מהומות והתנגדויות. ככה זה כשאומרים דברים שאמריקה לאו דווקא ששה לשמוע. ואם יש משהו שמסעיר אותו בימים אלה, הוא סחף הקולות שקיבל דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות שנערכו בתחילת החודש.

● אסטרטגיית השלום המפתיעה של ביידן במזרח התיכון: עבודה עם טראמפ 
● בגרמניה מעריכים: איראן מוכנה לדון בנשק האחרון שנשאר לה 

"אני חושב שזה כנראה דבר טוב מאוד עבור ישראל. עבור אמריקה, נצטרך לראות", אומר יוז בשיחה עם גלובס. "הדמוקרטים והעיתונות כמעט כולה היו המומים לחלוטין מהניצחון של טראמפ. אמרו לנו במשך חודשים שזה מרוץ צמוד ובסופו טראמפ הצליח הרבה מעבר למצופה, בדרכים שהפריכו את כל התיאוריות הפופולריות של השמאל לגביו. הרי שמענו שהוא איש העליונות הלבנה, שהוא גזען, שונא נשים, שונא זרים. ובכל זאת בכל פעם שהוא התמודד הוא קיבל יותר מהקולות של המצביעים השחורים מאשר בפעם הקודמת, יותר מהקולות ההיספנים, ויותר מקולות הנשים. טראמפ הצליח עם מיעוטים גזעיים יותר מכל נשיא רפובליקני אחר ב-50 השנים האחרונות. אז זו הפרכה חותכת של הרעיון שהפנייה שלו מבוססת על גזענות".

שכחו מהפועלים

"המפלגה הדמוקרטית הייתה פעם מפלגת מעמד הפועלים", מסביר יוז. "ובמהלך 20 השנים האחרונות מצביעי מעמד הפועלים, מכל הגזעים, הלכו למפלגה הרפובליקנית, והדמוקרטים הפכו למפלגה של מצביעים משכילים בוגרי אוניברסיטאות. ואצל טראמפ זה הפך להרבה יותר ברור. הוא הצליח לדבר על סוגיות של מעמד הפועלים, על נושאים כלכליים כמו אינפלציה,יוקר המחיה והגירה בלתי חוקית בצורה מושכת עבור הרבה מאוד אנשים. האריס לעומת זאת מעולם לא הייתה מועמדת חזקה מלכתחילה ומעולם לא זכתה בפריימריז במפלגה שלה. כל זה ביחד מביא אותנו לניצחון כמעט מוחץ של טראמפ".

הניו יורק טיימס דיווח שהפרסומת האפקטיבית ביותר בקמפיין של טראמפ הייתה בנושא הטרנסים. יוז חושב שזו הדוגמה הטובה ביותר לתמונה האמיתית של אמריקה שחשפו הבחירות. "הפרסומת מסתיימת במשפט 'קמאלה פועלת עבור They/Them וטראמפ עובד עבורך'. למה הקמפיין היה כל כך אפקטיבי? כי הוא עונה לכל ההפגנות, ה'קווירים למען פלסטין', כל הדברים האלה. מתברר שאולי אמריקה לא Woke כמו שחשבנו".

"אמריקה מעולם לא הייתה Woke מבחינת הציבור הרחב, אפילו לא מצביעי המפלגה הדמוקרטית. מצביעים מעולם לא אהבו, למשל, שגברים ביולוגיים משחקים בספורט נשים וניתוחים מגדריים לקטינים. הנושאים האלה זכו לפופולריות רבה בקרב האליטות באוניברסיטאות, שנתנו טון במפלגה הדמוקרטית, שיש להן ייצוג יתר בתקשורת. אז אם תקראו את החדשות האמריקאיות, תחשבו שהרעיונות האלה די פופולריים. במציאות, הם לא. לכן הבחירות כאן נוטות להפריך את סוגיות ה-Woke.

"האריס דגלה בעבר שימוש בכספי משלם המסים כדי לממן ניתוחים לשינוי מגדרי לאסירים מהגרים בלתי חוקיים, במילים אחרות, אם אתה חוצה את הגבול באופן לא חוקי, מבצע פשע ונשלח לכלא, הכסף שלי ישמש לשנות את המגדר שלך. זה כל כך רחוק מהאופן שבו אנשים חושבים שצריך להשתמש בכספי המיסים שלהם. זה כל כך מרוחק מהמוסר שיש לרוב האמריקאים ה'רגילים', עד שטראמפ הצליח לנהל קמפיין רק מתוך שכל ישר. ובהרבה מובנים, הרפובליקנים מסוגלים לנהל קמפיין מתוך שכל ישר כי הדמוקרטים כל כך מפחדים מהאגף הפרוגרסיבי שלהם, שהם לא יכולים פשוט לצאת ולומר למשל, לא עוד גברים בספורט בנות. הם לא יכולים להגיד את זה כי הם מפחדים ממה שהניו יורק טיימס יגיד למחרת".

בקמפיין שלה האריס הודיעה על תוכנית מיוחדת לגברים שחורים, מה חשבת על זה?
"המספרים שלה היו כל כך גרועים עם גברים שחורים עד שהיא נכנסה לפאניקה לקראת הסוף ועשתה כל שביכולתה כדי לנסות להשיג את הקולות שלהם. היא הציעה לתת להם רישיונות למכור גראס ועדיפות בהלוואות. ואז היא חזרה בה, כי כל זה לא חוקתי ולא חוקי. אובמה מצידו נזף בגברים שחורים על היותם סקסיסטיים, ואמר, 'אני חושב שאתם לא מצביעים לקמאלה כי היא אישה'. גם זו לא דרך חכמה לזכות בקולות האלה. הבחירות האלה הן הפרכה של פוליטיקת זהויות בהרבה מובנים. טראמפ קיבל נתח גבוה יותר מקולות האנשים שאמורים לשנוא אותו על היותו איש 'העליונות הלבנה'. מה זה אומר? זה אומר שפוליטיקת זהויות פופולרית באוניברסיטת קולומביה - לא בקרב הציבור. לבוחרים אכפת מכלכלה, מיוקר המחיה., מבקרה על הגבול. ואלה הנושאים שטראמפ רץ עליהם".

עוולה חדשה לחשבון

באפריל 2023 נשא יוז נשא הרצאה בכנס השנתי של TED בוונקובר, קנדה. הוא התמקד בהגנה על הרעיון של עיוורון צבעים גזעי, היחס לאנשים כיחידים, ללא התחשבות בגזעם, גם במדיניות ציבורית. ההרצאה עוררה ביקורת מצד הנהלת TED וקבוצת עובדים פנימית בשם "Black@TED" אף פעלה למנוע את פרסומה.

כריס אנדרסון, ראש TED, עדכן את יוז על התנגדות פנימית, וציין טענה של איש מדעי החברה לפיה ההרצאה של יוז העבירה מסר לא מדויק. יוז התנגד וב-TED הציעו אסטרטגיית פרסום חריגה: שילוב הרצאתו עם דיון מונחה. יוז הסכים לכך בעל כורחו כדי להבטיח שהמסר שלו יישמע. זוהי רק דוגמה אחת לעוצמת התגובות שגוררים הרעיונות של יוז.

אתה חולם על חברה עיוורת צבעים. כשהופעת בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית The View, המגישות טענו שאתה מנוצל על ידי הימין, ולא נתנו לך להתגונן. אז מה זו בכלל חברה עיוורת צבעים?
"עלינו לשאוף להתעלות מעל לגזע. אני שחור ואמריקאי, אתה יהודי, אבל העובדה שאתה יהודי אינה סיבה לשפוט אותך, להתייחס אליך אחרת, להניח שאני יודע מה מפלה נגדך. זה הרעיון שאמריקה הוקמה עליו. חברה שתתייחס לכולם בצורה הוגנת רק על סמך העובדה שהם נוצרו שווים".

לדבריו, הבעיה שהתעצמה בעשור האחרון, היא התבססות "הרעיון המעוות שעלינו לאזן מחדש את מאזני ההיסטוריה, לבטל את השפעות העבדות, כאילו זה אפשרי, על ידי אפליה לרעה של אנשים לבנים כיום. ראינו את זה בקורונה, כשהנשיא ביידן חילק סיוע למסעדות על סמך הגזע של הבעלים, במקום על סמך הקושי הכלכלי. אותו דבר עם חקלאים שחורים. בסופו של דבר הם נותנים לחלק מהעם המופלה כעת טינה גזעית חדשה לגמרי, וממילא לא מתקנים אף אחת מהעוולות ההיסטוריות. הם פשוט מוסיפים עוולות חדשות לפנקס החשבונות".

לדבריו, "כולם רואים גזע, אבל לא צריך לתת יחס לפי גזע, לא בחיים האישיים ולא כמדיניות. לזה חתרה התנועה לזכויות האזרח בשנות ה-60. ולפי תוצאות הבחירות האלה, מצביעים משתי המפלגות מסכימים איתי מאוד".

בספר שלך כתבת שעד שנת 2013 היחסים הגזעיים בארה"ב היו טובים, ואז הם החלו להידרדר.
"יחסי הגזע השתפרו בהתמדה משנות ה-90 ובשיא התהליך, רוב של אמריקאים - שחורים, לבנים, היספנים, אסייתים - הסכים במשאלי דעת הקהל שהיחסים הבין-גזעיים טובים. ואז פתאום מ-2013 עד 2021 זה צלל וחצי מהציבור שסבר שהיחסים טובים, שינה את דעתו".

מה קרה?
"ב-2013 לכולם היה סמארטפון, כולם היו לראשונה בפייסבוק והיה פרץ של שיתוף מידע בקנה מידה חסר תקדים, למעט אולי תחילת האינטרנט או המצאת בית הדפוס. ואז היו מקרים מאוד לא מייצגים ונדירים, כמו פגיעת ברק, שבהם המשטרה הייתה יורה באמריקאי לא חמוש. במדינה הזו בין 50 ל-100 פעמים בשנה אדם לא חמוש נורה על ידי המשטרה. לפעמים זה מוצדק ולפעמים לא. זה קורה לאמריקאים מכל הגזעים, אבל היו כמה סרטונים של שחורים שנורו על ידי שוטרים לבנים, והם הפכו לוויראליים לפני שעיתונאים קיבלו הזדמנות לספק הקשר או בדיקת עובדות. כאשר נערכה חקירה, היה מתברר שמה שנראה שקרה הוא בעצם לא מה שקרה. שיש הרבה יותר בסיפור. אבל עד אז זה כבר היה מאוחר מדי. הנרטיב תפס: המשטרה הורגת שחורים מימין ומשמאל. אף אחד לא בטוח. זה יצר במוחם של אנשים פתח אמיתי לתיאוריות האקדמיות המופשטות האלה, כמו תיאוריית הגזע הביקורתית. דברים שלעולם לא היית נתקל בהם אלא אם עשית דוקטורט. ופתאום זה התחיל לחלחל לתוך התרבות. פתאום כולם דיברו על 'פריבילגיה' של לבנים, על גזענות מערכתית, ניכוס תרבותי, כל הנרטיבים שאמרו שאמריקה היא גזענית ביסודה".

יש אנטישמיות שחורה

הקהילה האפרו-אמריקאית היא אחת הקהילות שבה יש לישראל הכי פחות תמיכה במלחמה הנוכחית. זה מנרטיב שרואה בישראלים לבנים ובפלסטינים שחורים?
"כמובן, השקפות האמריקנים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני תמיד קשורות אלינו, ואף פעם לא אליכם. אמריקאים שחורים מזדהים עם פלסטינים כי אנחנו חושבים שאנחנו רואים בסכסוך קבוצה לבנה חזקה מדכאת קבוצה חומה לא-לבנה. ואז אנחנו עושים העתק-הדבק להיסטוריה שלנו, ועלינו להזדהות עם הפלסטינים. כמובן שזה שונה לחלוטין מההיסטוריה שלנו. באמריקה, לבנים ושחורים, אף אחד מאיתנו אינו יליד הארץ הזו. לאף אחד מאיתנו לא היה רצון רציני ונרחב לגרש את הקבוצה השנייה. הייתה תנועה מאוד שולית של חזרה לאפריקה, שהייתה וולונטרית. מלקולם אקס, בתקופה הקיצונית ביותר שלו, דרש שתהיה מדינה אתנית שחורה בג'ורג'יה, אבל מעולם לא שאנשים שחורים ישתלטו על כל המדינה.

בסכסוך במזרח התיכון יש שני לאומים עם תביעות לגיטימיות על אותו שטח, והאו"ם חילק אותו, צד אחד דחה את החלוקה והצד השני קיבל אותה והציע חלוקות נוספות. וכך יש צד אחד שלא יכול לקבל את הרעיון של חלוקת הארץ, וגורמי מיינסטרים פלסטיניים רוצים לגרש את היהודים לים, והם מגובים על ידי איראן, מעצמת על אזורית. מרטין לותר קינג, המנהיג הפופולרי ביותר של התנועה לזכויות האזרח שלנו, היה 100% שליו. הוא הטיף לשלום בכל מילה שלישית שיצאה מפיו.

לעומת זאת, עוד לפני הקמת מדינת ישראל, הפלסטינים הטיפו בעיקר להשמדה, ופעלו - טבח אחר טבח, פיגוע אחר פיגוע. כמובן, הייתה אלימות משני הצדדים, אבל עקרונית היהודים בישראל היו מוכנים לחיות בשלום והציעו הצעה אחר הצעה. הפלסטינים מעולם לא יכלו לקבל את זה שצריך לחלוק את האדמה. אז זה מצב אחר לגמרי".

יוז לא מתכוון לטאטא את האנטישמיות מתחת לשולחן. "יש גם אלמנט של אנטישמיות. אם נחזור למלקולם אקס, שהיה מנהיג פופולרי, הוא היה חלק מתנועת 'אומת האיסלאם', שהיא אנטישמית ואלימה. אי אפשר להכחיש שתמיד היה פן אנטישמי בחלק הזה של הקהילה השחורה".

התארחת בפודקסט של ג'ו רוגן לפני כמה חודשים, ובקטע שהפך ויראלי אתה מגן על ישראל מול טענותיו על הרג חפים מפשע בעזה.
"רוגן, כמו הרבה אנשים, לא אוהב מלחמה. לראות את ההשלכות של מלחמה במו עיניו. מה שהיה עם מלחמת וייטנאם בטלוויזיה, יש עכשיו פי אלף עם סרטונים בטיקטוק. לראות סרטונים של גופות זה בלתי נתפס. וזאת מלחמה בישראל, בניגוד למשל למלחמה בתימן, שלאף אחד לא אכפת ממנה, או מלחמה בסוריה, שנהרגו בה כנראה פי 100 יותר אנשים, אבל לאיש לא אכפת כדי לפרסם סרטונים משם. אז אנשים פותחים את הטלפונים שלהם ורואים תמונות של ילדים מתים לראשונה בחייהם. אני מבין לחלוטין למה מישהו יחשוב מתוך אמפתיה אנושית שזה לא יכול להיות נכון. ואני חושב שמכאן מגיע רוגן. בנוסף, ברירת המחדל שלו היא להיות סקפטי לגבי כל מה שהמערכת הצבאית האמריקאית עושה בעולם.

"טענת הנגד שלי אל רוגן הייתה שקודם כל, חמאס הוא ארגון טרור שמטיל אימה על הפלסטינים. אז או שניתן לחמאס להמשיך עם זה ולעשות אינסוף אירועי 7 באוקטובר, או שמישהו ידיח אותם, וההדחה שלהם לא תהיה יפה. לא בגלל שהצבא הישראלי נהנה לטבוח באזרחים פלסטינים, אלא בגלל שחמאס, באופן חסר תקדים בהיסטוריה הצבאית, השקיע כמעט 20 שנה וסכומי כסף אדירים מסיוע חוץ להתבצר באזורים אזרחיים ולהשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן, ויותר מאשר כמגן, כקורבן. הם מבינים שהם לא יכולים לנצח את הצבא הישראלי. הם סבורים שהם יכולים לנצח את ישראל בבית המשפט של דעת הקהל הבינלאומית, כי ככל שמתים יותר פלסטינים, כך הם חושבים שהם מנצחים בקרב",

הדמוקרטים לא למדו

אחרי 7 באוקטובר, ראינו במוסד שבו למדת, אוניברסיטת קולומביה, מחאות חריפות נגד ישראל. במפלגה הדמוקרטית אמרו, 'יש להם נקודה, אבל אסור לפעול באלימות'. כנ"ל כלפי עמדות אנטי אמריקאיות קיצוניות. אתה חושב שעכשיו שהם הפסידו, הגישה המכילה הזו תשתנה?
"לא, אני לא חושב. קודם כל, כי למרבה הצער, הדמוקרטים הראו נטייה מוזרה ללמוד את הלקחים הלא נכונים מהתבוסה. יש שני סוגים של דמוקרטים כרגע: הכנים, שאומרים שעליהם לשנות כיוון, להחזיר את מעמד הפועלים, להפסיק לספק שירות לניו יורק טיימס ולאליטות הווק. הסוג השני של הדמוקרטים אומר, כל מה שעשינו הוא בסדר גמור וצריך להמשיך. ועוד הם מוסיפים שבעצם העם האמריקאי התעורר יום אחד והחליט להיות רשע. טראמפ הוא רשע וכל מי שהצביע עבורו הוא רשע. משום מה יש התפרצות של רוע. ואם רק נישאר במסלול, יום אחד העם האמריקני יתעורר ויחליט להיות טוב שוב ולהצביע עבורנו.

"בנוסף, אני לא חושב שהם מאשימים את עמדתם כלפי ישראל בתבוסה הזו. ואני לא חושב שזה קשור לישראל. התבוסה הזו הייתה על הפוליטיקה האמריקאית".

שמענו שוב ושוב שהדמוקרטים לא אוהבים את ישראל בגלל ראש הממשלה שלנו, שכל כך שנוא על השמאל האמריקני, ומביא את שנאת הדמוקרטים עלינו.
"לא. זה בדיוק ההפך. אנשים שונאים את נתניהו כי הם שונאים את ישראל. לאמריקאים ששונאים את ביבי יש לרוב רגש אנטי-ישראלי. הם קנו את הנרטיב שהישראלים הם הלבנים שלוחצים על המיעוטים. נתניהו הוא כלי נוח לתחושה הזו, אבל הוא לא המקור לה. והייתי שם הרבה כסף על כך שכשנתניהו ייעלם, האנשים האלה ימשיכו להגיד את כל אותם הדברים על ישראל".

לאחרונה אמרת שלא כל מי שצועק "מהנהר לים" הוא בהכרח אנטישמי. למה התכוונת?
"אני חושב שאם אתה יודע מה זה אומר, 'מהנהר ועד הים' זה אנטישמי. למדתי בקולומביה, אני מכיר את הילדים מהסוג הזה, ואני יודע שרבים מהם לא יכולים להגיד אפילו איזה נהר ואיזה ים. הם רק קוראים סיסמה שנשמעת מעוררת השראה, ונשמעת כמו התנגדות אצילית. להרבה מהם אין שום דבר נגד יהודים. הם פשוט חוזרים על מה שכולם מסביבם אומרים, ויש להם מושג מעורפל של נושא המדכא מול המדוכא. אז אני לא רוצה לקרוא להם אנטישמיים, כי הם לא שונאים יהודים, הם פשוט לא מבינים".