אחד הסיוטים הגדולים של הפוליטיקה האמריקאית, אולי בעצם של כל פוליטיקה, הוא שמשבר בינלאומי גדול ממדים יתלקח בן־לילה בזמן של מעבר בין ממשלים. זה בדיוק מה שמתרחש עכשיו במזרח התיכון, שבעה שבועות לפני השבעתו של נשיא חדש בארה"ב, המלא בוז כלפי כל מה שעשה, עושה, או יעשה קודמו.
● כך הטעות האסטרטגית של נסראללה הובילה לתבוסה של משטר אסד
● השבוע בעולם | סין מסלקת שר הגנה שלישי בתוך שנה והודו מסרבת לדבר על אדאני
בארה"ב יש תפיסה רבת שנים של "המשכיות". היא מבטיחה שממשלים, אפילו ממפלגות שונות, יוכלו להעביר את מוסרות השלטון לבאים בתור, מבלי שאמריקה והעולם יתמלאו חשש מפני פניות חדות מדיי בסיבובים מסוכנים. הפעם אין כל סיבה להניח את קיומה של ההמשכיות. הפעם, דלתות עומדות להיטרק ושולחנות עומדים להתהפך בדקות הראשונות של הממשל החדש. אין כאן כלל הפרזה. בדקות הראשונות.
מה יעשה דונלד טראמפ במלחמת האזרחים המתחדשת בסוריה, המאיימת לגרור את איראן ואת רוסיה, את טורקיה ואת ישראל, ומי יודע את מי עוד? כלל לא בטוח שטראמפ עצמו יודע את התשובה. במרכזה של דוקטרינת טראמפ עומדת נחישותו להיות "בלתי חזוי". אלה מלים הצריכות להופיע מכאן ואילך בכל ניסיון לרדת אל סוף דעתו.
אבל עניין אחד ברור בהחלט: הוא לא ממתין בכליון עיניים להזדמנות ליישב את המשבר הזה, או לנצל אותו לטובת האינטרסים האסטרטגיים של ארצו.
מכסים מניבים מכסים
כשטראמפ חזר והבטיח במסע הבחירות שלו לסיים את כל המלחמות מעבר לים עוד לפני שייכנס לבית הלבן, הוא כמובן התרברב בסגנון הטראמפי הידוע. אבל הוא גם הביע משאלת לב. יש לו עניינים הרבה יותר דחופים, דוחקים ומועילים ממלחמות המזרח (התיכון, אירופה, אסיה). יש לו כמובן אין ספור עניינים מבית, אבל בענייני חוץ הקדימות העליונה היא זו המייצגת את "השורה התחתונה": סחר החוץ של ארה"ב.
ההבטחה להטיל מכסי עונשין כמעט על כל שותפות הסחר של ארה"ב היתה שזורה לאורך מערכת הבחירות של טראמפ. הוא כבר קיים אותה בתקופת כהונתו הראשונה. אבל בעוד שבפעם הראשונה היא כוונה בעיקר נגד סין, הפעם סין היא רק אחד מהיעדים. אל המקום הראשון עלו שתי שותפות הסחר העיקריות של ארה"ב - מקסיקו וקנדה.
כמו בנשיאותו הראשונה, טראמפ מכריז על שינויי מדיניות דרמטיים באמצעות המדיה החברתית. הוא הודיע אפוא בשבוע שעבר, באמצעות חברת המדיה הפרטית שלו, כי הוא יטיל מכסים של 25% על שתי שותפותיה של ארה"ב בהסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (USMCA). המכסים נועדו להעניש את השתיים על הימנעותן מלסגור את גבולותיהן בפני הגירה לא חוקית ובפני הברחת סמים, בייחוד תרופות ממכרות. בשבת הוא איים להטיל מכסים של 100% על הארצות החברות בגוש BRICS (בהן סין, רוסיה, הודו, ברזיל ואיראן) אם הן ינסו לחתור תחת עליונות הדולר.
כמובן, אם ארץ מטילה מכסים חד־צדדיים על שותפותיה בהסכם סחר חופשי, מבלי להקדים ולהימלך בדעתן, היא מודיעה בעצם שהסכם הסחר החופשי חדל להתקיים, או לפחות עומד לחדול להתקיים. עניין לנו במחזור שנתי של 1.6 טריליון דולר.
טראמפ חזר במהלך מערכת הבחירות על הבדותא, שאת המכסים האלה ישלמו הארצות המייצאות והכסף ישולשל לקופת ארה"ב. הסכמה שוררת בין כלכלנים, גם מן הימין, שבנוסחת טראמפ אין ממש. שאת המכסים ישלם בסופו של דבר הצרכן האמריקאי, ושהם יעלו את המחירים וייצקו שמן על מדורת האינפלציה.
יתר על כן, מכסים לעולם לא נשארים חד־צדדיים. מכסים מניבים מכסים. מלחמת סחר, אם אינה נעצרת, נוטה לצבור תנופה. זה ראינו עוד לפני 90 שנה ויותר, בימי השפל הכלכלי הגדול, שמכסים הרחיבו את ממדיו והאריכו את תוחלת החיים שלו.
אבל הפעם, דרגת התלות בין ארה"ב למקסיקו ולקנדה הרבה יותר גדולה ממה שהייתה לארה"ב עם שותפות סחר כלשהן בשנות ה־30 של המאה ה־20. מכסי טראמפ יוטלו, אם יוטלו, על מכוניות אמריקאיות, המורכבות במפעלים במקסיקו ובקנדה. מכסים כאלה יסבו נזקים כבדים ליצרנים אמריקאים, יקטינו את המלאי בארה"ב, ויעלו את המחירים.
השיעור של הנשיאה
גם בקנדה וגם במקסיקו נידונו בימים האחרונים צעדי הגמול האפשריים. למשל, קנדה תגביל את כמויות הנפט שהיא מייצאת לארה"ב. חצי מהיבוא האמריקאי של נפט מגיע מקנדה, כך שהתוצאה הטבעית והמיידית תהיה התייקרות של נפט ומוצריו. טראמפ יגיד כנראה מה שאמר בעצרות הבחירות שלו: "אנחנו נקדח, 'בייבי', אנחנו נקדח". ואמנם, התייקרות הנפט תעניק תמריץ לחברות אמריקאיות לקדוח. אולי לשם רוצה טראמפ להגיע.
נשיאת מקסיקו קלאודיה שיינבאום / צילום: Reuters, Carlos Santiago
נשיאת מקסיקו, קלאודיה שיינבאום, שזה מקרוב נכנסה לכהונתה, שיגרה מכתב מנומס ותקיף מאוד לטראמפ, שתוכנו התפרסם בשבוע שעבר. היא נוזפת בו בטון, שמעט מאוד מנהיגים בעולם השוחרים את רצונו הטוב היו מעיזים לנקוט. "אפשר שאינך יודע כי מקסיקו פיתחה מדיניות מקיפה לסייע למהגרים מחלקים שונים של העולם, החוצים את שטחנו בדרך אל גבולה הדרומי של ארה״ב", היא כותבת.
ולאחר הנזיפה הפדנטית הזו, הנשיאה שיינבאום נוזפת בטראמפ ובארה"ב על בחירותיה הפוליטיות והאידיאולוגיות. "אילו רק חלק קטן של מה שארה"ב משקיעה במלחמה היה מופנה תחת זאת לבניית שלום ולטיפוח פיתוח, זה היה מטפל בשורשי הסיבות להתניידותם של בני אדם".
היא גם מזכירה לטראמפ, כי "70% מן הנשק הלא־חוקי שנתפס מידי פושעים במקסיקו מגיעים מארצך. אנחנו לא מייצרים את הנשק הזה, וגם לא צורכים סמים סינתטיים. למרבה הצער, בארצנו חיים נקטעים באיבם בגלל האלימות, הנובעת ממילוי הביקוש לסמים אצלכם".
טראמפ מפורסם בשמירת טינה, בייחוד לאנשים שהוא חושב כי פגעו בכבודו. יהיה מעניין לראות מה הוא יעשה בשיינבאום, שכהונתה תסתיים רק ב־2030, שנתיים לאחר שהוא יעזוב את הבית הלבן.
ג'סטין קופץ לפלורידה
יחסי טראמפ עם ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה זו השנה העשירית, היו תמיד טעונים. בזמן נשיאותו הראשונה, טראמפ עלב בטרודו ונהג בקנדה כאויבת, או לפחות כבעלת ברית לא נאמנה. יציאתו מן הבית הלבן לפני ארבע שנים התקבלה באנחת רווחה עמוקה בקנדה. חזרתו מעוררת חלחלה. גם הימין הקנדי מגנה את איומיו של טראמפ ורוצה להעמידו במקומו.
קנדים ידועים בהשתמטותם מעימותים, בין־אישיים וגם בין־מדינתיים. טרודו חש אפוא ביום שישי למאר־א־לאגו, אחוזתו של טראמפ בפלורידה, וסעד על שולחנו. טראמפ אמר ששיחתם היתה "פוריה". הוא גם דיבר עם שיינבאום בטלפון. היוכלו השכנים מדרום ומצפון להסיר את רוע הגזרה? היוכלו להציע לטראמפ את ה"עסקה" שאליה הוא עורג בסופו של דבר? התשובה תעזור לנו לנחש את התנהגותו גם בחלקים אחרים של העולם.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
