כך הפך ארדואן את סוריה לזירת המשחקים שלו

בעוד מלחמת האזרחים בסוריה חווה הסלמה מחודשת, מסתמן כי השחקן המרכזי שדווקא נותר מאחורי הקלעים הוא נשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן. מאחורי מסך העשן של הלחימה העזה, ארדואן טווה מהלכים אסטרטגיים מרחיקי לכת שמשנים את פני האזור.

● "אסד הופתע, מאוד": מה עומד מאחורי הבלגן בסוריה ומה זה עושה לישראל?

לאורך המערכה הצבאית המורכבת בין המורדים לנשיא הסורי בשאר אסד, הקים ארדואן למעשה "מדינת חסות" בצפון סוריה - מרחב שבו הוא שולט באמצעות מוסדות חינוך המבצעים "טורקיפיקציה" של הדור הצעיר. בתמורה, מספק הנשיא הטורקי למורדים סיוע צבאי נרחב שאפשר להם כיבושים מהירים ותנועה חופשית בשטח. בלעדיו, קשה היה לתאר את מראות כיבוש הבזק של העיר חאלב ושיטוטי ג'יהאדיסטים בין מטוסי קרב בבסיסי צבא אסד שננטשו.

גלובס נכנס לעומקה של האג'נדה שהביאה את אנקרה לקידום המהלך, הכוללת תחומים כמו ההתמודדות עם משבר הפליטים, הכלכלה, הסוגיה הכורדית ובראש - המאבק על השפעה אזורית ושאיפותיו הפוליטיות של ארדואן להאריך את שלטונו.

1הפליטים והכלכלה

מלחמת האזרחים בסוריה אמנם מתחוללת כבר כ־13 שנה, אבל עד שהמורדים לא ניצלו את שעת הכושר שנבעה מהפגיעה הקשה בחיזבאללה ובמשלוחי האמל"ח האיראניים דרך סוריה - התקשורת העולמית לא הפנתה תשומת לב למתרחש במדינה המשוסעת. בשנים האחרונות, מלחמת האזרחים קיבלה תפנית של מלחמת התשה, עם "גבולות" די ברורים בין כלל הגורמים: משטר אסד בסיוע רוסיה ואיראן, טורקיה דרך הפעלת ה"צבא הסורי הלאומי" ושיתוף פעולה עם ארגון המורדים הסורי חיאת תחריר א־שאם, והכורדים בסיוע אמריקאי.

המלחמה במודל שכזה לא שירתה את האינטרסים של ארדואן, שמתמודד עם כ־3.6 מיליון פליטים סורים רשומים במדינתו - וסביר שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה. אלו תופסים מקומות עבודה רבים, בעיקר במלאכות בשכר נמוך שמאפיינות רבים מקהל המצביעים של מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) בהנהגת נשיא טורקיה. ברקע, שיעור האבטלה בטורקיה שאמנם נמצא בשפל של כ־12 שנה (8.6% בספטמבר), אבל עודנו גבוה וניכר שבאנקרה מתקשים להפחית אותו.

זהו נתון אחד מבין רבים שהשפיעו על התבוסה ההיסטורית של ארדואן בבחירות המקומיות בסוף מרץ, שבהן מפלגתו הפסידה למפלגת העם הרפובליקנית (CHP) הכמאליסטית בכל הערים הגדולות, בהן איסטנבול, אנקרה, איזמיר ואנטליה. בד בבד, ולא פחות חמור מכך, מפלגת הרווחה החדשה (YRP), עם ארבעה מושבים בלבד בפרלמנט מתוך 600, הצליחה לגבור על הבלוק של ארדואן עם מפלגת התנועה הלאומית (MHP) בשני מחוזות שנחשבים למוקדי הצבעה שלו: בשנליאורפה שבגבול סוריה, וביוזגט שבלב המדינה.

זוהי סיבה מרכזית לכך שזמן קצר לאחר מכן טורקיה הטילה את אמברגו הסחר על ישראל, שנחשף בגלובס. ארדואן השתמש בתקופה האחרונה בשורת ספינים שהועילו לו וסיפקו כותרות שגויות בתקשורת הטורקית והישראלית כאחד. הבולטת שבהן היא אמירתו המעורפלת לעיתונאים בחודש שעבר בדבר "ניתוק יחסים" עם ישראל, על אף שהשגרירות הטורקית בתל אביב המשיכה לפעול כבשגרה.

בשורה התחתונה, ניכר שהוא לא מעוניין לנתק כליל את היחסים עם ישראל. הוא זקוק לקשרים עם הממשל בירושלים במטרה להיות מעורב במגעים עם חמאס, ולהותיר יכולת השפעה על הסוגיה הפלסטינית שחשובה מאוד בדעת הקהל הטורקית.

באנקרה אמנם די שותקים בנושא מעורבותם במשא ומתן לעסקה לשחרור החטופים עם חמאס, אך נשיא ארה"ב ג'ו ביידן צייץ ברשת X (טוויטר לשעבר) כי "במהלך הימים הקרובים, ארה"ב תבצע דחיפה נוספת עם טורקיה, מצרים, קטאר, ישראל, והאחרות להשגת הפסקת אש בעזה, שתביא לשחרור החטופים ולסיום המלחמה ומבלי שחמאס שולטים".

כשארדואן מאותגר בסוגיה הוא נוהג להשתיק את הביקורת כלפיו. בכנס שקיים לאחרונה תאגיד השידור הציבורי TRT, שמשמש כזרוע תעמולה מובהקת של אנקרה, מפגינים אסלאמיסטים הפריעו במהלך נאומו של ארדואן וקראו לו לנתק את אספקת הנפט האזרבייג'נית לישראל דרך צינורות שחוצים את טורקיה. אותם מפגינים מצאו את עצמם בכלא, בגין העלבת הנשיא.

 נשיא סוריה בשאר אסד / צילום: Reuters, Baz Ratner

נשיא טורקיה מבין שהוא במלכוד בין הצורך לשחרר את הכלכלה ממעמסת הפליטים לבין גירושם לידי משטר אסד, פעולה שמצביעיו לא יקבלו בשל המורשת הטורקית של "דאגה לעמים המדוכאים". לתוך בליל השיקולים, נכנסו לאחרונה גם נתוני הלשכה הטורקית לסטטיסטיקה שמצביעים כי ברבעון השני והשלישי התוצר התכווץ פעמיים ב־0.2%. זו הפעם הראשונה מאז 2018 והשנייה מאז 2009-2008, שהתוצר הטורקי מתכווץ בשני רבעונים רצופים. למעשה, הירידה האחרונה בתוצר הייתה ברבעון השני של 2020, בצל הקורונה.

ברקע התכווצות הכלכלה הטורקית, כבר תשעה חודשים שהריבית במדינה עומדת על שיעור של 50% - שלא נראה כמותו בטורקיה באף שלב מאז שארדואן נכנס ללשכת ראש הממשלה ב־2003. זו נועדה לבלום את האינפלציה שירדה מקצב שנתי של כ־75% במאי לכ־47% בנובמבר. במסדרונות אנקרה מבינים כי אם הם מעוניינים בשרידות שלטונית, הדרך לשחרור הכלכלה עוברת במציאת פתרון שיאפשר להם לשלוח את הסורים בחזרה לארצם תוך גרימת מינימום נזקים אלקטורליים, ולכן הם הכווינו את שלוחותיהם "לנקות" שטחים שיאפשרו זאת.

2הסוגיה הכורדית

הכורדים הם העם נטול המדינה הגדול ביותר בתבל, ומונה כ־35 מיליון איש שפרוסים בעיקר בטורקיה, סוריה, עיראק ואיראן. בצל השפעות הטלטלות האזוריות המשמעותיות בשני העשורים הקודמים, וכן עליית ונפילת דאעש, כיום שולטים "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" (SDF) בהנהגת הכורדים בשטחים נרחבים בצפון ובמזרח סוריה.

אלו שטחים אסטרטגיים ורוויים במשאבי טבע, מה שמוביל לגיבוי אמריקאי נרחב לכורדים. כיום, הפקת הנפט בסוריה מוערכת בכ־85 אלף חביות ביום, כאשר כ־90% מתוכן מופקות מזרחית לנהר הפרת - בשטחים בשליטת SDF. הסוגיה הזו גורמת לתסכול בקרב כל הגורמים האחרים שמושקעים בסוריה: הן משטר אסד והן טורקיה, צרכנית גדולה שרחוקה מאוד מעצמאות אנרגטית.

נדבך נוסף הוא החשדנות ההדדית המסורתית בין טורקיה לבין הכורדים, לעתים בשל פעילות הטרור של המחתרת הכורדית (PKK) ולעתים על בסיס גזענות טהורה. לפני כחודש, שותפו הקואליציוני של ארדואן, דבלט בחצ'לי, נשא נאום בפרלמנט הטורקי שבו הציע לעבדוללה אוג'לאן, מנהיג המחתרת שנמצא במאסר באי המבודד אימרלי, להכריז על הפסקת פעילות הטרור - ובתמורה תישקל חנינה. אמירה חריגה נוספת הייתה בנאום אחר, כי "אם יש טורקי שלא אוהב כורדים, הוא לא טורקי".

כל בר דעת יודע שהכורדים מהווים חברה מוחלשת בטורקיה, ואלו שהתקדמו במעלה החברה הם רק כאלו שנטשו את מסורתם לחלוטין ועברו טורקיפיקציה. בהם ראש סוכנות המודיעין לשעבר (MİT) ושר החוץ כיום, הקאן פידאן, שאימץ מראה טורקי וסגנון לבוש תואם, אך אחיינו התגייס למחתרת הכורדית ונלחם נגד צבא טורקיה בצפון עיראק, כך דווח בסוכנות הידיעות "פיראט" ב־2018. קרי, המשימה "לטאטא" את המורשת לא כזו פשוטה.

הפעילות הפוליטית של בחצ'לי התבצעה בתיאום מלא עם ארדואן, בניסיון לרתום את הפוליטיקאים הכורדיים בטורקיה לתמוך בשינויי חוקה, בתמורה לשחרור אוג'לאן. מאז, כל ההתפתחויות היו צפויות: במחתרת הכורדית סירבו, המשיכו בפעילות הטרור, ואילו זרועות התעמולה של ארדואן ממשיכים להדהד לחברה המקומית את הקו כי "SDF הם PKK" על אף שזה לא משקף את המציאות, בלשון המעטה.

באופן לא מפתיע, צבא טורקיה בעצמו מנצל את ההתפתחויות הצבאיות בסוריה. חיאת תחריר א־שאם מהווה גלגול של ג'בהת א־נוסרה, ארגון טרור סורי שהיה שלוחה של אל־קאעידה, ובמשך תקופה ארוכה ניסו באנקרה להסתיר את מערכת היחסים איתם. מנגד, כשמדובר בצבא הסורי הלאומי, אפילו התקשורת הטורקית מתייחסת אליהם לאחרונה בתור "מקושרים לטורקיה".

 תומכי אופוזיציה עומדים מעל טנק סורי נטוש בעיר מאארת אל-נומאן, דרומית למחוז אלפו, סוריה / צילום: ap, Omar Albam

את מערך הכוחות מזינים הטורקים עם הארגון האויגורי הבדלני "המפלגה האסלאמית של טורקיסטן". האויגורים הם קבוצת מיעוט טורקית, כ־10 מיליון איש, שרובם המוחלט מתגורר במחוז האוטונומי שינג'יאנג שבסין. כעת הארגון שואף לעצמאות של שינג'יאנג מסין. מדובר בעם טורקי, ולכן אנקרה משתמשת בסוגיה לטובת קידום האינטרסים שלה.

מעבר לכך, כל המסכות כבר נפלו בימים האחרונים, כשבחיאת תחריר א־שאם מעלים סרטונים של ג'יהאדיסטים טורקים שהתגייסו לשורותיהם ומשתמשים בנשקים טורקיים. כבר דווח שבכוונתם להפוך את הלירה הטורקית למטבע באזור שבשליטתם.

עם ההתקדמות הצבאית של המיליציות, צבא טורקיה החריף את המתקפות האוויריות והארטילריות נגד SDF, במסגרת אותה שיטה של הצגתם כנספח של המחתרת הכורדית. בה בעת, הצבא הסורי הלאומי הפרו־טורקים תוקפים אף הם את הכורדים. ביעד ארוך הטווח, המטרה הטורקית היא להפוך את כל הצד הדרומי של גבול טורקיה־סוריה לכזה שבשליטת משטר בובה שלהם, בדומה לקפריסין הטורקית, אך כזה שגם יוכל לסייע להם בנפט.

3המעמד האזורי

המדיניות האזורית של ארדואן מושפעת בבסיסה משתי תפיסות: האסלאמיסטית והלאומנית. נשיא טורקיה הוא איש אחים מוסלמים מובהק, ומכך נובעת גם תמיכתו בחמאס. לצד זאת, ארדואן רואה בטורקיה מעצמה אזורית וכלל פעולותיו נובעות מרצון להחזיר "עטרה ליושנה": להציב את טורקיה במעמד אזורי דומה לתקופת האימפריה העות'מאנית.

בדומה לתחומים רבים, גם התפיסות הללו לא תמיד מתחברות. במשך תקופה ארוכה האינפלציה הטורקית הייתה גבוהה אפילו מהמצב כיום, וארדואן סירב בתוקף להעלות ריבית. אולם בעל כורחו, הוא נאלץ להיענות למחזיקי המדיניות המוניטרית הסבירה, ותוך פחות משנה - הריבית הועלתה מ־8.5% ל־50%. במקרה של האסלאמיזם מול הלאומנות הטורקית, מלחמת חרבות ברזל לא ממש מתחברת.

האינטרס הטורקי הוא שתהיה לאנקרה השפעה על הזירה הפלסטינית כחלק מהאזור, אבל התפיסה האסלאמיסטית של ארדואן הביאה לנקיטת צעדים כמו אמברגו הסחר, שהרחיק את טורקיה מעמדת השפעה. מאז, על אף ה ספינים של נשיא טורקיה, אנקרה ייצבה את התנהלותה עם ישראל ומהווה מתווכת מול חמאס, בניסיון של הממשל לגשר בין רצונו להיות שחקן אזורי משמעותי לבין השאיפה לדאוג להישרדות משטר חמאס ברצועת עזה.

סוריה היא זירה נוספת שבאה לגשר על הפער בין התפיסות: אצל הסונים הקיצוניים, הג'יהאדיסטים, משטר אסד נתפס ככופר וככזה שמתקיים בזכות גיבוי האיראנים השיעים והרוסים הנוצרים. כמו כן, בקרב חוגים רבים בקרב הלאומנים הטורקים, הערבים נתפסים מאז מלחמת העולם הראשונה כבוגדים, בשל שיתוף הפעולה עם מדינות ההסכמה ובמיוחד בריטניה. אלו לא אוהבים את הסורים כשכנים שלהם.

עם תחילת ההסלמה בסוריה, נזכרתי בפגישה שלי עם דיפלומט טורקי לפני כשלוש שנים, שבה עסקנו בכך שמוצאו של אבי מטורקיה ושל אמי מחאלב. "דין, אתה יודע שכשהצבא העות'מאני היה חוזר ממסעות, אז בחאלב הם היו אומרים 'הגענו הביתה'?". הודיתי שלא. והנה, ממש השבוע, אותו בחצ'לי שלפני רגע דיבר על כמה הכורדים הם חלק מטורקיה, אמר בפרלמנט כי "חאלב היא טורקית ומוסלמית מן היסוד. אנחנו לא היחידים שאומרים את זה, ההיסטוריה והגיאוגרפיה אומרות זאת". כך, ההשתלטות על שטחים נרחבים בסוריה מועילה מכל הבחינות: מקרינה עוצמה והשפעה טורקית, וגם עשויה לאפשר את הרחקת השכנים הבלתי רצויים.

4כל הדרכים מוליכות לקלפי

משאל העם שהתקיים בטורקיה ב־2017 לא רק הביא לשינוי ממשטר פרלמנטרי לנשיאותי, אלא גם במסגרתו נפסק כי הנשיא יוכל לכהן שתי קדנציות. ארדואן כיהן כנשיא כבר מ־2014 אך בדומה לאינספור מקרים, החוקה התפרשה לפי איך שנוח לנשיא טורקיה. על כן, נקבע כי במקרה שלו מגבלת שתי הקדנציות תחול על שתי מערכות בחירות. אלו התקיימו ב־2018 וב־2023, וארדואן כבר הצהיר במרץ כי זו הקדנציה האחרונה שלו.

הפלא ופלא, או שלא, כיום השיח הוא אחר לגמרי ומוכיח כי הצהרת נשיא טורקיה הייתה בגדר "תחזיקו אותי". הניסיון לרתום את הכורדים לשינוי חוקה נבע מאותו סעיף של מגבלת שתי קדנציות לנשיא. גודל הכישלון לא הוסתר, על אף מנגנון ההשתקה במכונת התעמולה של ארדואן, בין אם מדובר בסוכנות הידיעות הממלכתית אנאדולו ובין אם מדובר בכלי תקשורת תמימים למראה עם אנגלית מהוקצעת כמו "מידל איסט איי".

עם זאת, ארדואן ואנשיו תמיד דואגים לתוכנית ב'. בפני נשיא טורקיה עומדת הסמכות להכריז על בחירות מוקדמות, ומצב שכזה לא ייספר לו בתור קדנציה נוספת. כיום, כלל התחומים שפורטו כאן מתחברות למודל העבודה של נשיא טורקיה: כל הדרכים מוליכות לקלפי. ברצונו למקסם את משך הקדנציה הנוכחית שאמורה להסתיים ב־2028, ועל כן מושך זמן.

הלחימה העצימה בסוריה הגיעה עבורו בתקופה שאין לו לחץ זמנים, ואם יכריז כעת על בחירות בזק וייבחר שוב - תחילת הקדנציה תהיה ב־2025. על כן, הוא יכול להרשות לעצמו לקחת את הזמן, לתת ללחימה להימשך, לקדם פרויקט השבה "מרצון" נרחב של פליטים סורים בחזרה לארצם, ורק ב־2027-2026 להכריז על בחירות מוקדמות.